הבלוג של קארין רוזנצוויג

פיוז קצר

לפעמים אומרת קצת יותר מדי.

עדכונים:

פוסטים: 39

החל מספטמבר 2015

לא מצליחה לקבל עכשיו החלטות. מכונת כביסה, מיטה, הובלה… הכל נראה גדול עלי. אולי זאת אני, אולי זה הזמן הזה, אבל לפחות היום לא הייתי לבד. אם אין מני לי, מי לי?

09/11/2015

בתקופות בהן מצב הרוח מגרד את הבלטות, כל החלטה נתפסת כהרת גורל, אפילו אם היא טיפשית לחלוטין.
אני בת 28, כבר עוד מעט חודש אחרי פרידה, שבוע וחצי לפני התחלת עבודה חדשה ו-5 ימים לפני מעבר דירה. “פפפפ…..” (הוצאת אוויר)

כל החלטה שצריך לקבל נהיית טורדנית על גבול ה-OCD. אם למכור את המייבש, כי בדירה החדשה אין מכונת כביסה, או לקחת אותו ולקנות מכונה, ואם לקנות, חדשה או יד שניה, אם יד שניה אז עדיף מכפר סבא ואז המוביל גם ייקח את המיטה ויחסוך לי את ההובלה שלה גם. אבל לא עדיף לקנות כבר מכונה חדשה? כולה 1000 שקל ומקבלים אותה דנדשה ועם אחריות… אבל לקנות מכונת כביסה חדשה כשאני עוברת לדירה שכורה? ואם בדירה השכורה הבאה שאגור בה תהיה כבר מכונת כביסה? ולדירה הזאת צריך להעלות אותה עם מנוף, זה עוד כסף, ואם הדייר שייכנס אחרי לא יירצה לקנות ממני את המכונה? להביא מנוף שוב? אבל אין לי כוח לבוא לעשות כביסות אצל אמא… היא שומרת את הוראות הפעלת המכונה כאילו זה המתכון ל”קוקה קולה”. כמה פעמים שאלתי אותה “איך מפעילים את המכונה?”, אני כבר לא זוכרת. כל פעם היא גם התחמקה מזה באלגנטיות כאילו שבאמת קורה שם משהו שרק לה מותר לדעת. זאת אומרת שאם ההחלטה היא לא לקנות מכונה, אז חוזרים לעשות כביסה אצל ההורים, ואם עושים כביסה אצל ההורים, אז צריך לחכות כל פעם שאמא “תעמיד” מכונה ולפעמים זה לא עומד בלוח הזמנים של מה שבא לי ללבוש, גורם למריבות מיותרות, גרביים אבודים, עצבים רבים והמון, המון שיערות לבנות. בגלל כביסה. כל זה בגלל כביסה.

ולחשוב שיש אנשים שעוברים את זה על נעילה של דלת..

מצאתי את עצמי מסתובבת במחסני חשמל, א.ל.מ, שקם אלקטריק וטרקלין חשמל וכל זה אחרי שכבר גלשתי ב”אול סייל”, “וואלה שופס” ו”יד-2″…

אם את כל זה הייתי עוברת לבד, הייתי באיזה מקום גאה בעצמי.
מצאתי את עצמי מתקשרת מהבוקר, בכל שעה כמעט עגולה ל”מני” חברי הטוב, המנהל שלי לשעבר, שיעזור לי לקבל החלטות.
את הטלפון הראשון אמנם הוא עשה אלי עוד כשהיה בדרך לעבודה. הוא אוהב “לתפור” איתי נסיעות ארוכות ופקוקות. אני עוד ישנתי וסיפרתי לו בחצי פה שעון על הכרית, איזה חלום הזוי חלמתי..
הטלפון השני כבר הגיע ממני אליו כשהלכתי לקנות מיטה. שוב מדובר בכולה מיטה, אבל כמות המחשבות, התהיות והשאלות שמילאו אותי לגבי קניית המיטה, היו כאילו לפחות אני מתכננת עכשיו את בניית האחוזה המפוארת שלי ותוהה לגבי ה”נושא” שיקבל כל חדר…

כשיש בת זוג או בן זוג, מתלבטים איתו בקול לגבי כל החלטה. איזה כיף זה?
“מאמי העגבניות נראות לי לא משהו אז אני קונה רק שרי, טוב???” (יאכס)
מזל שיש לי את מני…
מני קיבל היום טלפונים מכל חנות וספק שהייתי אצלו. כנראה שאחרי הכל, אני הכי טובה בלקבל הוראות ממני :)

11227574_10153492446173118_5869500311679389651_n

השעה שש בערב, כבר סגרתי מיטה, הובלה, מכונת כביסה ומחקתי את כל הפוסטים לגבי המכירה של המייבש מהפייסבוק. אפשר למות בשקט.

הלוואי.

רק לי קורה שאני רואה לפעמים איש או אישה זקנים ומקנאה בהם כי הכל כבר מאחוריהם? כבר לא טרודים מאהבה, כבר לא טרודים מאופנה, בטח שלא מקריירה.. מנהלים שיחות חולין צבועות בבתי המרקחת וקופות החולים וחוצים את הכביש כאילו הוא מקסימום של אבא שלהם… גיל קסום בעיני…
“את עוד צעירה! כל החיים עוד לפנייך” (“Lucky Me”)

אני יודעת שלא כל החלטה היא הרת גורל ושום דבר הוא לא לנצח. כך גם חשבון הבנק שלי, הוא כנראה לא לנצח יישאר חיובי כל כך..
מחקרים שלמים בדקו האם עושר גורם לאושר וגילו שלא. אני תמיד אטען אחרת.
מיד אחרי הפרידה היה לי רעיון לסטארטאפ. אני כותבת אותו עכשיו, כי אני מבינה שהוא לא ריאלי ולכן החשש שמישהו יגנוב לי את הקרדיט, מינימלי.
הסטארטאפ – מה אם היה שירות ל”סיעוד לאחר פרידה”? היית משלם סכום כסף והיית זוכה לדירה מרוהטת או סוויטה מפנקת במלון ממש נחשב… היה גם מי שדואג לכל הדברים המנהלתיים כמו הוראות קבע משותפות, חשבונות, חלוקת רכוש, ואם רכשת את שירות ה-VIP, היית מקבל חברה מחליפה צמודה לפי הטעם שתוכל איתה למרר בבכי על הקודמת. לי זה נשמע גאוני. כמו בסרטים המצויירים כשבאגס באני נופל מבניין ובשניה האחרונה מישהו שם לו כרית כדי לרכך את נפילתו.. איזה כיף.

בטח אצל הסלבס זה ככה.
אחרי פרידה הם רק בספא כל היום. האמרגן שלהם דואג להם לכל מה שהם צריכים והם יכולים לשלם לכל אחד שיהיה כתף תומכת 24/7.
אצלם יש רק את בעיית הפרסום שהיא בעיה לא קטנה, ובזכותה הם “זוכים” לראות את האקס שלהם שניות אחרי הפרידה באלנבי 40 דופק דרינקים על הבר.

לא יודעת מה עדיף.
עדיף להיוולד עם כסף מבלי להיות סלב.
ואם כבר אתה קצר בכסף, אז להיות החלטי.
ואם אתה לא החלטי, שיהיה לך מני. לי יש. והוא הציל אותי היום.

 

10344814_10155085604182355_6353946956536616371_n

עוד מהבלוג של קארין רוזנצוויג

גם אתם לא יכולים לשמוע מישהו לועס?

זה התחיל מזה. לא יכולתי לשמוע מישהו לועס. פיצוח גרעינים היה שובר אותי. רעש הימעכות הבננה בפה היה גורם לי לרצות לתלוש לבן אדם את הבננה מהיד או לדחוף לו אותה עמוק לגרון. זה המשיך עם עוד דברים, רעש של לגימה, ולא רק כזאת של מרק או...

תגובות

פורסם לפני 4 years
תצוגה מקדימה

שבועיים אחרי..

אני מפחדת לפתוח דברים שכתבתי כשהיינו יחד. אני זוכרת במעורפל שכתבתי כמה טוב לי, כשלא ידעתי מה הוא טוב. אני מפחדת לראות כמה עיוורת הייתי וכמה שמתי את עצמי, כולי, בידיים של מישהו אחר. זה אמור להיות דבר כל כך יפה, לשים את עצמך...

תצוגה מקדימה

מה שראה הכלב, לא ראו העיניים

"הזמן יעשה את שלו"... כולם מדקלמים לי. אז שיעשה כבר!!! נכון, עבר רק שבוע, אבל זה מרגיש כמו נצח. פעם הייתי אדם של אגו. הוא היה מוביל אותי לכל המקומות שלא נותנים לי לצאת "פראיירית". לא הייתי רואה בעיניים כשזה היה תלוי בכבוד שלי....

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה