הבלוג של קארין רוזנצוויג

פיוז קצר

לפעמים אומרת קצת יותר מדי.

עדכונים:

פוסטים: 39

החל מספטמבר 2015

חינכו אותי לא לקחת ללב. אני עדיין תוהה על קנקנם של אנשים, אבל היום כבר יותר חכמה. יש גם אנשים טובים, פשוט מסתירים אותם אלה שפחות.

04/11/2015

חינכו אותי לא לקחת ללב.
זה לא באמת עבד ועד היום אני עובדת עם עצמי מאוד קשה לדעת מתי מה שאנשים אומרים הוא שלהם, ומתי זה באמת קשור אליי.
כמו כל דבר בחיים שלי ובאופי ה”לפעמים יותר מידי ילדותי” שלי, גם את זה לקחתי לקיצון הרחוק לא פעם ולא פעמיים.
לפני שעברתי לגור עם האקס, עבדנו באותה חברה. זה היה יום חמישי, ומידי יום חמישי היו עורכים בזאר במסדרונות החברה. אף פעם לא פספסתי את הבזאר ואפילו כשלא הייתי יוצאת עם שלל, הייתי נהנית לראות את כל האנשים מסתובבים בין הדוכנים, מסתכלים אחד על השני ולא רק על המחשב.

בדוכן ההוא היתה מוכרת מה”זן המתערב”, כזו שאתה מוצא את עצמך מספר לה דברים שללא ספק, לא מעניינה לדעת. אנשי הזן המתערב, ממה שלמדתי להכיר, יכולים להיות שני סוגים של אנשים:

1. אלה שבאמת יש להם לב טוב וכנראה שגם יש להם אינטואיציה וחושים מאוד מפותחים לקרוא את המצב של האדם העומד מולם.

2. אלה שאומרים לך מה שכנראה אתה רוצה לשמוע, כדי לספק אינטרס שהם בכלל לא טורחים להסתיר.

מפחיד להתבלבל בין השניים. אפשר למצוא את עצמך עושה דברים (לרוב משלם על דברים), שעמוק בפנים אתה יודע שטומנים לך בור.
המקרה שהכי זכור לי של אנשים מהסוג השני היה בתאילנד. טיילנו בבנגקוק, אני וחברה לקראת סוף הטיול, כשלפתע פגשו אותנו ברחוב שני “מגדי עתידות”, כנראה שהיו שייכים לדת הסיקית לפי הכובע המוזר שהיה על ראשם.
היום, במבט לאחור, איך נתתי למישהו זר לשבת לבד עם חברה שלי, בזמן שאני יושבת לבד עם חבר שלו שמבטיח לי שיגלה לי כל מה שאני רוצה לדעת.
בדבר אחד לא השתניתי וגם אז מה שעניין אותי, היה לדעת מי יהיה הגבר של חיי (בגיל 22).
אני זוכרת שהוא עשה איזה קסם ונתן לי חתיכת נייר שהיה רשום בו השם שעליו חשבתי. התבלבלתי ולא חשבתי ועוד הרבה תירוצים גרמו לי לתת לבחור לא מעט שטרות יורו שנשארו לי מהחודש האחרון והוא בתמורה, נתן לי שרשרת אבנים אדומות וכמובן, הבטחה לחיי אהבה עם השם שהוא הגריל מהעבר שלי (שהיום נשוי באושר ועושר).
אני זוכרת שכל אותו הזמן ידעתי שמשהו לא תקין, הרגשתי שמרמים אותי, ועדיין, משהו גרם לי להאמין שאולי באמת היקום שלח אליי את הדרדס (הכובע הזכיר) הזה, שיעשה לי טוב.
ברגע ששניהם נעלמו נפל לי האסימון. אמרתי לחברה שלי שאני לא מספרת בחיים מה שקרה שם, מהפחד שזה לא התגשם. הפחד האמיתי היה להגיד כמה יצאתי פראיירית.
בכיתי למשפחה בטלפון באותו ערב. לא היה חסר לי כסף, זאת היתה הדאגה האחרונה שלי באותו רגע, אבל תחושת ההשפלה ושל כמה מטומטמת יצאתי, כמעט היה בכוחה להרוס לי את כל חווית הטיול.

יכול להיות שהגזמתי בדוגמא ושיש אנשים מהסוג השני שבאמת הם לא כאלה רמאים, אבל עצם העוז של אדם לרמות את מי שמולו, עושה אותו בעיני אדם רע.

נחזור לאותו יום חמישי ולבזאר. נעצרתי בדוכן של טייצים וגופיות, מה שכל אישה צריכה וקשקשתי עם המוכרת כשהאקס שלי עבר שם במקרה…
היא התעניינה בני כמה אנחנו וכמה זמן ביחד, וכששמעה שאני בת 27 (אז) והוא גדול ממני בכמעט עשר שנים, היא התחילה לשאול שאלות.
היא שאלה אם אנחנו גרים יחד, אז אמרתי “מה פתאום?!, רק ארבעה חודשים יחד!” והיא, בלי להתבלבל, התקרבה אלי ואמרה לי “תברחי”.
כשהוא עוד עמד לידנו היא צחקה עם שנינו ואמרה לו שאם לא יזדרז, אני אברח לו (“ממש”), אבל ברגע שהתרחק, היא אמרה לי “מותק, קחי את הדברים שלך ותלכי. אם הוא רציני, הוא ירצה לעבור לגור איתך”.
באותו זמן זה היה הצעד הבא של מערכת היחסים שלנו, לכן היא אמרה את מה שאמרה. כמו שכתבתי, אנשים שגורמים לך לשפוך את הקישקע בלי להבין למה.
היא סיפרה לי שכשהבת שלה היתה פחות או יותר בגילי, היא כבר גרה שנה עם בחור כשהבינה שממנו לא תבוא החתונה. זאת אומרת, אמא שלה הבינה שממנו לא תבוא החתונה ואמרה לה לקום ולעזוב אותו, וכך עשתה. במקרה שלה, היא עזבה והוא הציע.
אני זוכרת שבתוכי ידעתי שאני נמצאת בתוך מקרה דומה, עם בחור דומה, אבל שכנעתי את עצמי לא להכליל את הקשר שלי ושלו עם קשרים כמו אלה של הבת שלה.

היא לא היתה היחידה ש”סימנה” לי שאני נמצאת במקום מסוכן. חברים שלי, שהיו שם מההתחלה, עוד בפרידות הראשונות של הקשר, כמו הפרידה בה הוא שם לי במשרד שקית עם כל הדברים שלי וכל המתנות שנתתי לו, עוד אז הם אמרו לי לברוח ולא להסתכל אחורה. אני ידעתי. אני ידעתי שהם צודקים, אבל הספק הזה, שאולי אני רואה בו משהו שאחרים לא, זה מה שהשאיר אותי כל הזמן במקום המסוכן הזה.

אתמול הלכתי לראות כמה דירות וגם מצאתי דירה מהממת עם שותפה מהממת!
אחת הדירות שראיתי היתה ברמות השבים. הראתה לי אותה אישה שממש הזכירה לי את הנומרולוגית המשפחתית שלנו – ליאת יוגב.
האישה הזאת היתה מקסימה. אישה מהסוג הראשון.
מצאתי את עצמי מספרת לה שאני אחרי פרידה והיא מיד שיתפה שגם כשבתה היתה בגילי, היא עברה פרידה מאוד קשה.
בזמן שהראתה לי ולאמא שלי את הדירה, היא אמרה לי כמה שאני צעירה וכל החיים לפניי. כשליוותה אותנו לאוטו, היא אמרה לאמא שלי שגם כשאנחנו כבר גדולים, אנחנו עדיין הילדים שלהם וכמה אנחנו צריכים אותם מאחורינו תמיד. זה נכון.

היא התקשרה היום לשאול אם החלטתי לגבי הדירה ובצער רב אמרתי לה שמצאתי דירה אחרת שיותר קרובה לי למקום העבודה החדש שמצאתי. בלי צביעות ובלי להתבלבל היא אמרה לי כמה שהיא מבינה אותי ושאכן שיקול הפקקים שבבוקר היה צריך להכריע.
הודיתי לה על שהראתה לי את הדירה ואמרתי לה שבאמת ההתלבטות היתה קשה, והיא פשוט חזרה לחזק אותי, אמרה לי כמה שאני צריכה לקחת את הזמן לעצמי, להשתחרר מהקשר הקודם ורק אז להמשיך לבן זוג הבא.
היא לרגע לא נתנה לי להרגיש שהפסדתי את “מציאת חיי” ויותר מזה, היא החזירה אותי להאמין שיש אנשים שהם באמת אנשים טובים ולא רק “מוכרים” לי פנטזיה/ או משכירים לי דירה.

זה לא קל לעשות את הבלאנס ולהבין שהדברים הם לא שחור או לבן.
זה לא פשוט להקשיב לקול הפנימי שבסופו של דבר תמיד צודק.
אני מבטיחה שמהיום אני אתחיל לחפש גם “אפור” ואגביר את הקול הפנימי הזה שלי, אולי פשוט לא שמעתי טוב:-)

נובמבר

עוד מהבלוג של קארין רוזנצוויג

גם אתם לא יכולים לשמוע מישהו לועס?

זה התחיל מזה. לא יכולתי לשמוע מישהו לועס. פיצוח גרעינים היה שובר אותי. רעש הימעכות הבננה בפה היה גורם לי לרצות לתלוש לבן אדם את הבננה מהיד או לדחוף לו אותה עמוק לגרון. זה המשיך עם עוד דברים, רעש של לגימה, ולא רק כזאת של מרק או...

תגובות

פורסם לפני 4 years
תצוגה מקדימה

שבועיים אחרי..

אני מפחדת לפתוח דברים שכתבתי כשהיינו יחד. אני זוכרת במעורפל שכתבתי כמה טוב לי, כשלא ידעתי מה הוא טוב. אני מפחדת לראות כמה עיוורת הייתי וכמה שמתי את עצמי, כולי, בידיים של מישהו אחר. זה אמור להיות דבר כל כך יפה, לשים את עצמך...

תצוגה מקדימה

מה שראה הכלב, לא ראו העיניים

"הזמן יעשה את שלו"... כולם מדקלמים לי. אז שיעשה כבר!!! נכון, עבר רק שבוע, אבל זה מרגיש כמו נצח. פעם הייתי אדם של אגו. הוא היה מוביל אותי לכל המקומות שלא נותנים לי לצאת "פראיירית". לא הייתי רואה בעיניים כשזה היה תלוי בכבוד שלי....

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה