הבלוג של קארין רוזנצוויג

פיוז קצר

לפעמים אומרת קצת יותר מדי.

עדכונים:

פוסטים: 39

החל מספטמבר 2015

יהודים מכבדים את כבוד המת. גם את כבוד הנפצע. אנחנו לעולם לא נראה במדיה תמונות של החיילת שנדקרה היום בקרייה, אלא אם היא כבר חבושה ומאוששת לאחר הטיפול באיכילוב. האם זה חכם? מתי הצנזורה עושה לנו נזק?

08/10/2015

יהודים מכבדים את כבוד המת. גם את כבוד הנפצע. אנחנו לעולם לא נראה במדיה תמונות של החיילת שנדקרה היום בקרייה, אלא אם היא כבר חבושה ומאוששת לאחר הטיפול באיכילוב. האם זה חכם? מתי הצנזורה עושה לנו נזק?

בינתיים בעולם, מופצות תמונותיהם של מחבלים ערבים פלסטינאים ירויים באבריהם השונים, תמונות של עצורים פלסטינאים אזוקים ופצועים מובלים למעצר מופצות כל שעה כמו מבזק חדשות בכל הערוצים השונים ולקינוח מתבלים במעט תינוקות או ילדים פלסטינים שנפצעו מאש כוחותינו למרות שאנו טוענים להגנה עצמית. איך זה נראה?

אם הייתם תושבי מדינת “תמימאנגליה” שביבשת אירופה והייתם צופים בחדשות כל יום, ומה שהייתם רואים שם, היה הרבה ממה שמתרחש במדינת ישראל. מדינת תמימאנגליה, מכירה את ההיסטוריה של מדינה ישראל בגדול, כלומר, שמעה על השואה שעברו היהודים ומודעת לקיום הסכסוך הישראלי-פלסטינאי. חלק מתושבי תמימאנגליה אף ביקרו בישראל באחד הקיצים ואפילו די מחבבים את הישראלים. עם כל ההבנה שהישראלים נמצאים תחת מלחמה מתמדת באזור המזרח התיכון, אתם מתקשים לגלות חמלה יותר מידיי גדולה, כי אתמול בערב בחדשות תמימאנגליה, הראו הלוויה של תינוק פלסטיני שנפצע מאש כוחות ישראל. אתם יודעים שבטח הישראלים עשו זאת מתוך רצון להגן על אזרחיהם אבל עדיין, תינוק… היום בחדשות ארץ תמימאנגליה, הראו אישה בהריון, ממש חודש שמיני כזה, כשפניה חבולות ומדממות לאחר שנפצעה מאש כוחותינו שניסו גם הפעם להגן על מה שצריך להגן. בחדשות מוסיפים ואומרים שהיו גם פצועים בצד הישראלי, אבל קולם ותמונותיהם לא נראים. כאילו לא היו.
בבוקר שאחרי, שומעים בארץ תמימאנגליה על פיגועים שמתרחשים בישראל על ידי פלסטינאים, בעוד שבחדשות מראים את הכוחות הישראלים בזירה על יד גופת מחבל פלסטיני ירוי. מספרים בכתבה כי בפיגוע נפצעו 4 אזרחים ישראלים, שחלקם נידקרו על ידי המחבל בגב ובגרון. אבל רק סיפרו את זה, לא הראו את זה.

אנחנו תלויים בחוש הראייה שלנו. אנחנו סומכים עליו ולפיו אנחנו מגיבים ומייצרים רגשות. כשעומד מולנו אדם ומספר לנו סיפור, הסיפור הזה ישפיע עלינו באופן שונה לחלוטין אם האדם שמספר אותו יחייך תוך כדי, ייבכה תוך כדי, או יצעק אותו בפנים כעוסות. עוד כשאנחנו תינוקות ואחר כך ילדים קטנים, הספרים שלנו מורכבים בעיקרם מתמונות. זאת גם מפני שאנחנו עוד לא יודעים לקרוא וגם כי מראות ויזואליים מאוד משפיעים עלינו, עוד שאנחנו תינוקות.

לפעמים אני חושבת שישראל היא מדינה “חכמה מידי”. על כל נושא פה יש מאתיים דעות חלוקות. יש לנו דתות שונות, עדות שונות, מינים שונים. יש לנו פמיניסטיות ויש לנו שוביניסטים, יש לנו אזרחים שלא גומרים ת’חודש ויש לנו פוליטיקאים ולוביסטים שחיים על חשבונם. יש לנו ציניקנים, טוקבקיסטים, יש לנו מובילי דעת קהל. יש לנו הומואים, לסביות וטראנג’נדרים ויש לנו גם חרדים וחובשי כיפה סרוגה. זה כמעט שאין נושא אחד שאפשר להסכים עליו.

נראה לי שאנחנו כן יכולים להסכים על נושא אחד. בואו נסכים על זה שהעולם לא רואה אותנו באור חיובי. העולם לא מפרגן לנו ולא בעדנו. העולם לא תומך בנו ולא מגלה בנו אמפטיה וזו לא רק אשמתו. זאת גם אשמתנו.

הצנזורה שאנחנו מקיימים על הפצועים שלנו ועל ההרוגים שלנו כדי לכבדם, פוגעת בנו.
אני יודעת שמה שאני כותבת כאן קשה לעיכול, אבל אם תחשבו על זה, אם הייתם גרים במדינת תמימאנגליה, גם אתם לא הייתם מגלים אמפטיה למדינה שמספרת לכם סיפורים מול תמונות אכזריות שמראים המתנגדים שלהם. בטח יהיו כאלה שיחלקו עליי כי הם עוד התנגדו לתופעת השיימינג שגם בעדה הייתי. אבל אין לנו יותר מקום להסתיר. צריך לצעוק לעולם מה קורה פה וגם להראות לו את המציאות הכואבת שלנו.

אני יודעת שאם אני הייתי נפצעת בפיגוע, הייתי מוכנה שתמונתי המדממת תתפרסם אם זה מה שיציל את המדינה שלי.

 

11

 

עוד מהבלוג של קארין רוזנצוויג

גם אתם לא יכולים לשמוע מישהו לועס?

זה התחיל מזה. לא יכולתי לשמוע מישהו לועס. פיצוח גרעינים היה שובר אותי. רעש הימעכות הבננה בפה היה גורם לי לרצות לתלוש לבן אדם את הבננה מהיד או לדחוף לו אותה עמוק לגרון. זה המשיך עם עוד דברים, רעש של לגימה, ולא רק כזאת של מרק או...

תגובות

פורסם לפני 4 years
תצוגה מקדימה

שבועיים אחרי..

אני מפחדת לפתוח דברים שכתבתי כשהיינו יחד. אני זוכרת במעורפל שכתבתי כמה טוב לי, כשלא ידעתי מה הוא טוב. אני מפחדת לראות כמה עיוורת הייתי וכמה שמתי את עצמי, כולי, בידיים של מישהו אחר. זה אמור להיות דבר כל כך יפה, לשים את עצמך...

תצוגה מקדימה

מה שראה הכלב, לא ראו העיניים

"הזמן יעשה את שלו"... כולם מדקלמים לי. אז שיעשה כבר!!! נכון, עבר רק שבוע, אבל זה מרגיש כמו נצח. פעם הייתי אדם של אגו. הוא היה מוביל אותי לכל המקומות שלא נותנים לי לצאת "פראיירית". לא הייתי רואה בעיניים כשזה היה תלוי בכבוד שלי....

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה