הבלוג של קארין רוזנצוויג

פיוז קצר

לפעמים אומרת קצת יותר מדי.

עדכונים:

פוסטים: 39

החל מספטמבר 2015

שלא תתעוררי ותביני שעברו עוד תשעה חודשים…

09/08/2016

את כל הזמן שוכחת.
תיזכרי איך היה לך אז בפארק, כשרק התחלתם ללכת וכבר הרגשת את הביקורת שלו.
אל תתני לעצמך לשכוח את ההרגשה שהיתה לך אז, כשחשבת לעצמך ״למה באתי לעזאזל?!״…
כבר בשניות הראשונות הבנת שזה הולך להיות ערב קשה לכם, ולא בגלל סיבה מהותית.
אולי, בעצם, כן סיבה מהותית?…
את לא מי שהוא מאחל לעצמו. לא מי שהוא רוצה. זה די מהותי…
מהמשפט השני הרגשת את הטונים שהיו מזמן… הקול הזה שמאוכזב ממך, ש״חבל שאת לא מבינה…שאת לא קצת יותר…״
אבל היום את כן מבינה! את מכירה את עצמך הכי טוב היום, והוא בכלל לא בא כדי להכיר. תשעה חודשים הוא לא היה שם להכיר. ועדיין, הרגשת שאת מישהי ששווה לו להכיר. ולא יכולת לחשוב על לחכות עד שידפוק לך בדלת. אז נכנסת שוב הביתה, וברגעים הראשונים, זה באמת הרגיש כמו בית.
כמה רגעים אחרי והבית שוב נתן לך לחכות על הספה…
תיזכרי בתחושה שהיתה לך כל הדרך חזרה, אחרי ה-high, אחרי ה-down ובזמן הניסיון לטפס חזרה למצב הרגיל שלך.
ניסיון כושל.
אל תשכחי את הרגעים שישבתם בגלידה והרגשת לבד, כבר הרגשת את זה איתו פעם.
דקות ארוכות שניסית ללכוד לו את המבט, לסחוט עוד מחמאה ועוד אמפתיה שלא היתה שם.
אל תשכחי שבמשך תשעה חודשים, לא פחדת שיעזבו אותך.
תיזכרי כמה שרצית שאותו הערב ייגמר כבר! שתגיעי כבר לדירה שלך, לחדר שלך, למקום שלך, שתרגישי באמת בית.
אל תשכחי כמה כאב לך לשמוע אותו אומר ש”מה שיהיה, יהיה, וגם אם לא יהיה, זה בסדר”, ותיזכרי שהחלטת שאת רוצה אחד שתהיי לו החברה הכי טובה.
זה נכון שאת לא מעריכה את עצמך מי יודע מה, שאין לך מושג מה חושבים האחרים מבחוץ ושתמיד את בטוחה שהם לא אוהבים.
הפעם את לא טועה.
תעדיפי לכאוב מגעגוע מלכאוב מהלבד שבביחד איתו.
את עוד תמצאי את מי לאהוב, יהיה בסדר, סך הכל, “את בסדר״.
down

 

עוד מהבלוג של קארין רוזנצוויג

גם אתם לא יכולים לשמוע מישהו לועס?

זה התחיל מזה. לא יכולתי לשמוע מישהו לועס. פיצוח גרעינים היה שובר אותי. רעש הימעכות הבננה בפה היה גורם לי לרצות לתלוש לבן אדם את הבננה מהיד או לדחוף לו אותה עמוק לגרון. זה המשיך עם עוד דברים, רעש של לגימה, ולא רק כזאת של מרק או...

תגובות

פורסם לפני 4 years
תצוגה מקדימה

שבועיים אחרי..

אני מפחדת לפתוח דברים שכתבתי כשהיינו יחד. אני זוכרת במעורפל שכתבתי כמה טוב לי, כשלא ידעתי מה הוא טוב. אני מפחדת לראות כמה עיוורת הייתי וכמה שמתי את עצמי, כולי, בידיים של מישהו אחר. זה אמור להיות דבר כל כך יפה, לשים את עצמך...

תצוגה מקדימה

מה שראה הכלב, לא ראו העיניים

"הזמן יעשה את שלו"... כולם מדקלמים לי. אז שיעשה כבר!!! נכון, עבר רק שבוע, אבל זה מרגיש כמו נצח. פעם הייתי אדם של אגו. הוא היה מוביל אותי לכל המקומות שלא נותנים לי לצאת "פראיירית". לא הייתי רואה בעיניים כשזה היה תלוי בכבוד שלי....

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה