הבלוג של קארין רוזנצוויג

פיוז קצר

לפעמים אומרת קצת יותר מדי.

עדכונים:

פוסטים: 39

החל מספטמבר 2015

אתה כבר לא תעלה לי בלשון, לא תחנוק לי את הגרון ולא תפריע לי לישון.

11/02/2016

unnamed (6)
תכף יגיע מישהו חדש.
תכף אתה כבר לא תהיה איתי בכל מאורע שקורה לי, כאילו שאתה עדיין חלק ממני, מהחיים שלי.
תכף אוכל לנסוע לעבודה שלי, שממש קרובה לעבודה הקודמת, ששם הכרנו, ולא להיזכר בקפה איתך בכל בוקר.
יום אחד אפילו אבקר שם מבלי שישאלו אותי עליך, וגם בלי שישאלו אותי ״איך את?..״
עוד מעט אוכל לחזור מצומת הסירה מבלי לחשוב על זה שפעם הייתי פונה ימינה ונוסעת לדירה שלנו בתל אביב.
אולי אפנה ימינה כדי לנסוע למישהו אחר בתל אביב, אולי אני אגור שם…
יום אחד הנתיבים באיילון כבר לא יצעקו לי את השם שלך, הם יצעקו כל דבר אחר, רק לא אותך.
אוכל ללכת למסעדות שאהבנו, ולאהוב אותן לבד.
תכף אתה לא תהיה שם בכלל.
עוד מעט אוכל לשכב עם מישהו אחר, ולא רק להגיד כמה שזה חסר.
תכף לא אזכור את התאריכים, את אף אחד מהם, או שהם יסמלו לי דברים אחרים, לא אותך ולא איתך.
תכף הסלנג שלנו יישכח לי, או שיהיה שלי בנפרד ושלך בנפרד.
תכף אני כבר לא אחכה לשיחה ממך שתבעט אותי אחורה בזמן וברגשות. 
תכף אחלום כבר על מישהו אחר, אלך לישון עם אחר ואתעורר איתו, בלי לחשוב עליך.
איזה כיף הולך להיות לי.
להיות אחרי זה, אחריך.
תכף אוהב את עצמי לפני שאוהב כל אחד אחר. 
עוד מעט אתאהב בחבר הבא שלי, ואוהב אותו כמו שרק אני יודעת לאהוב.
אתה כבר לא תעלה לי בלשון, לא תחנוק לי את הגרון ולא תפריע לי לישון.
עכשיו נפרדים באמת. 
אני הייתי קארין.
תודה רבה.

 

עוד מהבלוג של קארין רוזנצוויג

גם אתם לא יכולים לשמוע מישהו לועס?

זה התחיל מזה. לא יכולתי לשמוע מישהו לועס. פיצוח גרעינים היה שובר אותי. רעש הימעכות הבננה בפה היה גורם לי לרצות לתלוש לבן אדם את הבננה מהיד או לדחוף לו אותה עמוק לגרון. זה המשיך עם עוד דברים, רעש של לגימה, ולא רק כזאת של מרק או...

תגובות

פורסם לפני 4 years
תצוגה מקדימה

שבועיים אחרי..

אני מפחדת לפתוח דברים שכתבתי כשהיינו יחד. אני זוכרת במעורפל שכתבתי כמה טוב לי, כשלא ידעתי מה הוא טוב. אני מפחדת לראות כמה עיוורת הייתי וכמה שמתי את עצמי, כולי, בידיים של מישהו אחר. זה אמור להיות דבר כל כך יפה, לשים את עצמך...

תצוגה מקדימה

מה שראה הכלב, לא ראו העיניים

"הזמן יעשה את שלו"... כולם מדקלמים לי. אז שיעשה כבר!!! נכון, עבר רק שבוע, אבל זה מרגיש כמו נצח. פעם הייתי אדם של אגו. הוא היה מוביל אותי לכל המקומות שלא נותנים לי לצאת "פראיירית". לא הייתי רואה בעיניים כשזה היה תלוי בכבוד שלי....

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה