הבלוג של קארין רוזנצוויג

פיוז קצר

לפעמים אומרת קצת יותר מדי.

עדכונים:

פוסטים: 39

החל מספטמבר 2015

רציתי לראות איך נראיתי, כשהייתי במקום הכי נמוך שהייתי בו בחיים. לסמן לעצמי קו אדום שאני לא מוכנה להגיע אליו יותר.

31/12/2015

סיימתי לבכות עליך. זאת ההחלטה שלי לשנה החדשה שמתחילה עוד כמה שעות. פשוט לא יכולה יותר. זה מדהים כמה שלדמעות אין סןף, הן יכולות לא להיגמר אף פעם, אבל אני אשים לזה סוף. אני חייבת את זה לעצמי. אני משקיעה בעצמי בכל דבר אחר, בעבודה שאני אוהבת, בכושר שהתחלתי ממש לאהוב לעשות, באוכל בריא יותר, אז למה דווקא להפסיק לאהוב אותך, ולהפסיק לכאוב את הפרידה הזאת, זה כזה בלתי אפשרי לעשות בשביל עצמי?…

unnamed (4)

אולי הייתי צריכה לקבל כזה “בום” על החיים שלי כדי להבין משהו. את כל האושר שלי תליתי בך, באמת, סמכתי עליך. יותר נכון, לא סמכתי על עצמי. לא סמכתי על עצמי שאני אצליח למלא לעצמי את הזמן, לא סמכתי על עצמי שאני אצליח בעבודה, או בחיים החברתיים, אפילו לא סמכתי על עצמי שאדע לנקות טוב את הבית או להכין אוכל יותר מורכב מפסטה. אומרים שלא כדאי לשים את כל הביצים בסל אחד, אבל זה מה שעשיתי, כי נראית לי השקעה בטוחה, השקעה לחיים.
אתה יודע? חשבתי שאני הכי ברת מזל מכל הנשים שאני מכירה. האמנתי שלאף אחת מסביבי אין קשר כזה מבין עם הבן זוג שלה. ידעתי בוודאות שלאף אחד אין חיי סקס מדהימים כמו שלנו. חשבתי שאני טובה לך, וחשבתי שאתה טוב לי. אני אצליח לשחרר אותך רק כשאני אצליח להאמין שכנראה שטעיתי, שמגיע לי משהו טוב יותר. 

אני מתרפסת על העבר שלנו, נזכרת בכל רגע טוב וזונחת בצד את הרגעים הפחות טובים. זוכרת אותך כ-הגבר שבגברים. זה שלא ייתן לי לסחוב משהו כבד, זה שיטפל בי כשאני חולה, זה שיפרגן לי כשארצה לטוס עם חברות. זה שתמיד יירצה לשלם עלי, שידע איך למתן אותי כשהייתי רבה עם חברה, ולא להתסיס אותי. זה שביומולדת שלו, כמה ימים לפני שזה נגמר, אמר לי ש”הערב הזה לא שווה כלום, אם את לא מאושרת”. הגבר שחלמתי עליו. 

אין לי מושג אם הפוסטים שלי נקראים על ידך בכלל, אם אתה בכלל חושב עליי. 
רק יודעת שלקחת החלטה לחיים שלך, שהיו פעם גם החיים שלי, ועכשיו אני צריכה לשחרר אותך.

unnamed (3)

כמה פתטי זה שצילמתי את עצמי כמעט בכל פעם שבכיתי עליך. עשיתי את זה מהסיבה שרציתי לזכור את הרגעים האלה. רציתי לראות איך נראיתי, כשהייתי במקום הכי נמוך שהייתי בו בחיים. לסמן לעצמי קו אדום שאני לא מוכנה להגיע אליו יותר. בוא נגיד, שהשפלתי את עצמי כל כך הרבה פעמים מולך בפרידה הזאת, ש”קולאז’ הבכי”, הוא הבעיה הכי קטנה שלי. 

 

 

עם הזמן, השיר הזה יותר ויותר מובן לי.

 

משחררת אותך ובוחרת בי. זאת הולכת להיות השנה שלי.

 

embedded by Embedded Video

YouTube Direkt

עוד מהבלוג של קארין רוזנצוויג

גם אתם לא יכולים לשמוע מישהו לועס?

זה התחיל מזה. לא יכולתי לשמוע מישהו לועס. פיצוח גרעינים היה שובר אותי. רעש הימעכות הבננה בפה היה גורם לי לרצות לתלוש לבן אדם את הבננה מהיד או לדחוף לו אותה עמוק לגרון. זה המשיך עם עוד דברים, רעש של לגימה, ולא רק כזאת של מרק או...

תגובות

פורסם לפני 4 years
תצוגה מקדימה

שבועיים אחרי..

אני מפחדת לפתוח דברים שכתבתי כשהיינו יחד. אני זוכרת במעורפל שכתבתי כמה טוב לי, כשלא ידעתי מה הוא טוב. אני מפחדת לראות כמה עיוורת הייתי וכמה שמתי את עצמי, כולי, בידיים של מישהו אחר. זה אמור להיות דבר כל כך יפה, לשים את עצמך...

תצוגה מקדימה

מה שראה הכלב, לא ראו העיניים

"הזמן יעשה את שלו"... כולם מדקלמים לי. אז שיעשה כבר!!! נכון, עבר רק שבוע, אבל זה מרגיש כמו נצח. פעם הייתי אדם של אגו. הוא היה מוביל אותי לכל המקומות שלא נותנים לי לצאת "פראיירית". לא הייתי רואה בעיניים כשזה היה תלוי בכבוד שלי....

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה