הבלוג של קארין רוזנצוויג

פיוז קצר

לפעמים אומרת קצת יותר מדי.

עדכונים:

פוסטים: 39

החל מספטמבר 2015

אם “אוטובוס הקסמים” היה נכנס לי לנשמה, הוא כנראה היה טובע מרוב הצפה של רגשות.

16/12/2015

הייתי אצל הרופא. הוא אמר שצדקת.
כן. יש בי קיצוניות וחיים בתוכי רגשות בכל הרמות. אני לא אדם רגוע, כנראה שגם לא אהיה. לא אהיה מהנשים שקמות בבוקר והשמיים מחייכים אליהן בחזרה, שאפילו את הפאנצ’ר ברכב הם יקבלו בהבנה ואת הקיא של הילד הן ינקו בחיוך מהריצפה. כנראה שלא.

אני זאת שיכולה לקום בבוקר על הילוך חמישי (ככה אלון מהמשרד הקודם תמיד אמר עלי), יכולה להתחיל את היום שלי במוזיקה אהובה, גם קצת רועשת, קצת ספורט, כזה שעושים בזוגיות, או כזה שמפצה על זה שאין זוגיות, ומוכנה לאכול ת’יום ואת השבוע.
אני מתה על הקארין הזאת, שקמה בחיוך ומרגישה סופר-גירל, לעומת כל העולם המשעמם הזה.

אבל אתה צדקת. אני לא תמיד קארין הסופר-גירל, כי זה לא אנושי, ולפעמים, אולי אפילו לעיתים יותר מידי קרובות, אני אהיה בבאסה או חרדות, ולא ארצה שתשאיר אותי לבד.

אתה צדקת שאמרת שאם תגיד לפסיכולוג שכל מה שאתה רוצה בחיים זה רוגע ושקט, הוא לעולם לא יתווכח איתך. ברור שלא.

באיזשהו שלב ביחסים שלנו התחלת לעשות את שיטת המאזניים – מה יש כאן יותר, דברים שטוב לך איתם או דברים שרע לך איתם. כולם עושים את זה, אני לא כועסת. גם אני עשיתי את זה כמה פעמים במהלך הקשר איתך, אבל תמיד יצאו לי מאזניים מאוד חיוביות. כאילו שכל מה שרע, רע רק בראש שלי ואין לו משקל על המאזניים.

אמרתי היום לחברה שאני לא מבינה איך אפשר פשוט להפסיק לאהוב אותי יום אחד. היא ענתה לי שכשהיא היתה שם, היא שאלה שאלה דומה וענו לה שזה לא קרה אצלו ביום אחד. זאת היתה תקופה שהוא התחיל לשקול דברים על המאזניים וכבר התחיל את תהליך הפרידה אצלו, מבלי שהיא ידעה. כמו אצלי, שכנראה כבר התחלת להיפרד מהרעש שהיה לך בחיים – ממני, עוד כשלי לא היה מושג.

כבר כתבתי מתישהו פוסט שהזכרתי בו את הקטע שהצד השני איתנו במיטה, למרות שבפנים הוא כבר קיבל את ההחלטה לא להיות שם. זה עולה לי שוב ושוב כי זה בלתי אפשרי לקבל את זה.

מאז שאני קטנה, אומרים לי שאני ילדה מאוד מיוחדת. תמיד חשבתי שזה בגלל שיש לי עיניים ממש גדולות ולא פרופורציונאליות לראש שלי, אבל עם הזמן, טפחתי כמה הרבה קילו, והיום, כשאומרים את זה עליי, זה כנראה משהו אחר.

אני יודעת להרגיש אנשים, אבל קצת טועה בפירוש שאני נותנת לרגשות שאני מקבלת מהם.
אני סערת רגשות מהלכת. היום בגילי הנושק ל-30 אני כבר קצת יותר מאופקת, אבל אם “אוטובוס הקסמים” היה נכנס לי לנשמה, הוא כנראה היה טובע מרוב הצפה של רגשות.

אז צדקת. כן, אני כזאת. הבנתי שזה כבד עליך. אני אולי מורכבת מידי, מרגישה מידי, אוהבת מידי, עצובה מידי, שמחה מידי, וזה לא התאים לשקט הזה שחיפשת.
זאת פגיעה מטורפת באגו שגם ככה לא היה לי איתך, לראות כמה אתה לא רוצה להיות איתי.
אני מקווה שהבחור הבא שיכיר אותי ואת רכבת ההרים שאני מביאה איתי לקשר, יהנה יותר מהנסיעה ולא ירצה לרדת. ייקח את הדברים הטובים וגם את אלה שפחות, ויתמוגג מהמחשבה על איזה כיף יהיה להזדקן יחד ואיזו סבתא מטורללת אני אהיה.

לאקס

עוד מהבלוג של קארין רוזנצוויג

גם אתם לא יכולים לשמוע מישהו לועס?

זה התחיל מזה. לא יכולתי לשמוע מישהו לועס. פיצוח גרעינים היה שובר אותי. רעש הימעכות הבננה בפה היה גורם לי לרצות לתלוש לבן אדם את הבננה מהיד או לדחוף לו אותה עמוק לגרון. זה המשיך עם עוד דברים, רעש של לגימה, ולא רק כזאת של מרק או...

תגובות

פורסם לפני 4 years
תצוגה מקדימה

שבועיים אחרי..

אני מפחדת לפתוח דברים שכתבתי כשהיינו יחד. אני זוכרת במעורפל שכתבתי כמה טוב לי, כשלא ידעתי מה הוא טוב. אני מפחדת לראות כמה עיוורת הייתי וכמה שמתי את עצמי, כולי, בידיים של מישהו אחר. זה אמור להיות דבר כל כך יפה, לשים את עצמך...

תצוגה מקדימה

מה שראה הכלב, לא ראו העיניים

"הזמן יעשה את שלו"... כולם מדקלמים לי. אז שיעשה כבר!!! נכון, עבר רק שבוע, אבל זה מרגיש כמו נצח. פעם הייתי אדם של אגו. הוא היה מוביל אותי לכל המקומות שלא נותנים לי לצאת "פראיירית". לא הייתי רואה בעיניים כשזה היה תלוי בכבוד שלי....

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה