הבלוג של קארין רוזנצוויג

פיוז קצר

לפעמים אומרת קצת יותר מדי.

עדכונים:

פוסטים: 39

עוקבים: 6

החל מספטמבר 2015

לא מאמינה שרק שבוע שעבר הכל עוד היה לפני. לפעמים צריך לעבוד קצת כמו מכונה, אבל רק לפעמים. בשאר הזמן, לקחת הפסקות ולסלוח לעצמי. צריך סביבה תומכת בשביל לעבור דברים. ואין סביבה יותר תומכת מזו שאני קיבלתי.

17/11/2015

זה כיף שיש בשביל מי לנקות. יותר כיף מלנקות רק בשביל עצמי.
כשגרתי עם ההורים (גרתי גרתי, לא כמו עכשיו שחניתי אצלם קצת), החדר שלי תמיד היה מבורדק. ההורים שלי השתגעו ממני ולא הצליחו להבין איך אני מצליחה לחיות בתוך כל הבלאגן שלי. אני זוכרת שבאחת הפעמים שהייתי במצב רוח “קשה”, אמא שלי אמרה לי שבלאגן פיזי יוצר בלאגן נפשי… כלומר, אם אני חייה את חיי בחדר מבולגן, כך גם ארגיש, חסרת אונים. אני לא בטוחה כמה התייחסתי לזה אז, אבל היום, כשחיי בוא נגיד, מתבהרים לאט לאט, אני דואגת לסדר ולנקות בכל רגע דל שיש לי. עוזר? כן!

שבוע שעבר עוד לפני המעבר דירה, מצאתי סרטון ביוטיוב של איזה בחור טוב, פסיכולוג, שמסביר, איך להתמודד עם פרידה. הבחור הבאמת סימפטי הזה, מסביר, שחשוב מאוד לתת לעצמך משימות קטנות וכמובן שעדיף משימות שגם ככה אתה צריך לבצע. ביצוע המטלות בשלמותן מביא לתחושת סיפוק ולשחרור אנדורפינים במוחנו, מה שגורם לנו לתחושת אושר. איזה כיף. מר בחור נחמד לא סיפר בסרטון כמה דיכאון יכול לקבל אדם אחרי פרידה שמגיע לבצע מטלה שהוא צריך לעשות, ולא מצליח להשלים אותה, את זה הוא לא מספר. זה קרה לי אתמול, זה קרה לי היום… אז נתתי לעצמי משימות פשוטות יותר. זה קצת עזר.

המשימות המבוצעות עושות סדר בבלאגן.
דברים נראים ברורים יותר כשהם מסודרים, נקיים ובמקום. זה שם דברים בפרופורציות.

צלחתי עוד משימה שלי היום. עברתי את היום הראשון במקום עבודה חדש. לא ייאמן.
שבוע שעבר הייתי לפני: לארוז את חפציי, לעבור דירה, לפרוק את חפציי בדירה החדשה, לקחת את מזל ולעבור את היום הראשון בחברה החדשה. עכשיו אני כבר אחרי הכל. ללא ספק הדבר הנכון לעשות היה להסתכל על כל משימה בנפרד וככה לא להיבהל שהכל עוד לפני. אבל ברוב הרגעים, זה היה נראה בלתי אפשרי.
הלוואי שהיה לי טיפ לתת לנשים אחרות שעוברות חוויה דומה, אבל אין לי חוץ מלנסות לעבוד כמו מכונה, רובוט, אישות שצריכה לבצע משימה עד סופה בלי לעצור. כמו ששיחקנו משחקים כאלה בבריכה כשהיינו ילדים, שזורקים משהו למים וצריך לצלול, לחפש, למצוא, להביא אותו וכל זה בלי אויר. ככה. לעשות.

למדתי דבר דומה כשעשיתי קואצ’ינג אצל עפרה בן יוסף. היתה לי משימה יומית, לרשום לעצמי בסוף של כל יום שלשה דברים חיוביים. זה יכל להיות משהו שהצלחתי בו, החל מהדבר הכי פעוט כמו להרגיש יפה הבוקר, ועד להצלחה ללמוד ולהבין חומר ממש מסובך. בימים האחרונים הצ’ק ליסט שלי מכיל הרבה יותר משלשה דברים בכל יום, אבל איכשהו שכחתי לסמן לעצמי V ליד כל דבר ולחייך.
כאילו שלא נתתי לעצמי זמן לשמוח על מה שהשגתי ורק הייתי עסוקה בדבר המלחיץ הבא.
היום סיפרתי לחברים החדשים בעבודה החדשה שאני עישנתי 12 שנים ועכשיו כבר כמעט שנה שלא עישנתי. (לפי אלן קאר, אסור לספור לפני כמה זמן “הפסקתי” לעשן, כי “הפסקתי”, זה אומר שאני אמשיך, אבל זה בלתי נמנע.)
גם אמרתי להם שבזמן האחרון קצת בא לי שוב ושאני חושבת שזה לא בגלל העישון עצמו, אלא, בשביל הרגעים האלה, ההפסקות שהייתי לוקחת לעצמי. אמנם רק היום חזרתי לעבוד אחרי שלשה וחצי חודשים, אבל גם כשלא עבדתי, שכחתי לקחת את ההפסקות האלה בשבילי.

אחרי הפרידה כולם סביבי דקלמו את אותו פזמון, “את האדם הכי חשוב”… מה שכנראה היו תקופות ששכחתי.
זה רק הבן אדם עצמו שאחראי לחיים שלו. אפשר לספר עד מחר שמישהו “גרם לנו להיות”, או “הפך אותנו להיות” משהו שאנחנו לגמרי לא, אבל זה בולשיט. אם לא היינו אנחנו, האדם בצד השני היה נוהג אחרת, או שאנחנו לא היינו שם. מה שאני מנסה להגיד הוא, שאנחנו לא יכולים להאשים אף אחד במצב שלנו, חוץ מאת עצמנו.
הצעד הבא שהפסיכולוג ימליץ לנו הוא לסלוח לעצמנו על הכל. זה הדבר שהכי קשה לעשות.

אני חושבת שאם נכעס על עצמנו כל כך שהיינו עיוורים מאהבה, לא נרשה לעצמנו להתאהב שוב.

אז יצאתי לתקופה חדשה. הייתי נותנת הכל כדי לחזור עכשיו לרחם.
אם היו נותנים לי לבחור, הייתי בוחרת להישאר שם כמה שיותר. מוגנת מכל סכנה. אבל זה לא המצב.

אז אני אמשיך לעשות משימות, קצת כמו מכונה וקצת כמו קארין, עד שאוכל להיות כולי “אני” שוב.
ואני אחזור לרחם מתי שאני רק רוצה, כי הוא מחכה לי בכפר סבא, רק שהם בקונצרט היום אז אולי אקפוץ לשם מחר:-)

בית

עוד מהבלוג של קארין רוזנצוויג

גם אתם לא יכולים לשמוע מישהו לועס?

זה התחיל מזה. לא יכולתי לשמוע מישהו לועס. פיצוח גרעינים היה שובר אותי. רעש הימעכות הבננה בפה היה גורם לי לרצות לתלוש לבן אדם את הבננה מהיד או לדחוף לו אותה עמוק לגרון. זה המשיך עם עוד דברים, רעש של לגימה, ולא רק כזאת של מרק או...

תגובות

פורסם לפני 3 years
תצוגה מקדימה

שבועיים אחרי..

אני מפחדת לפתוח דברים שכתבתי כשהיינו יחד. אני זוכרת במעורפל שכתבתי כמה טוב לי, כשלא ידעתי מה הוא טוב. אני מפחדת לראות כמה עיוורת הייתי וכמה שמתי את עצמי, כולי, בידיים של מישהו אחר. זה אמור להיות דבר כל כך יפה, לשים את עצמך...

תצוגה מקדימה

מה שראה הכלב, לא ראו העיניים

"הזמן יעשה את שלו"... כולם מדקלמים לי. אז שיעשה כבר!!! נכון, עבר רק שבוע, אבל זה מרגיש כמו נצח. פעם הייתי אדם של אגו. הוא היה מוביל אותי לכל המקומות שלא נותנים לי לצאת "פראיירית". לא הייתי רואה בעיניים כשזה היה תלוי בכבוד שלי....

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה