הבלוג של Karen Agmon

בעיקר ספרים

ספרנית ומידענית - עובדת כספרנית רפואית בספריה הרפואית המקסימה של תל-השומר. ספרים הם אהבתי הגדולה. [email protected] https://www.facebook.com/karen.agmon

עדכונים:

פוסטים: 170

החל ממרץ 2014

“לא העזנו לדעת” נע בין היותו רומן לבין היותו מֶמוּאָר – שבעה ימים אנו סובבים סביב המשפחה האבלה , צוללים פנימה עמוק אל תוך התהום העכורה זו שנדמה שאין לה תחתית

01/12/2019

 

לא העזנו לדעתלא העזנו לדעת/ איריס לעאל

 ” הגיבור האמיתי של העקדה, היה האיל שלא ידע על הקנוניה בין האחרים. הוא כמו התנדב למות במקום יצחק……”  כתב עמיחי בשנות השמונים  בתגובה למלחמת לבנון. “….לבני המזל עזר האל בדמות האיל, אבל את האחרים, כל מי שאחזו במאכלת והציצו לעבר השיח וחיכו עד בוש בלב משתולל ומלמלו ‘זה חלום רע, זה רק חלום רע’ אותם העיר באמצע הלילה צרור דפיקות על הדלת, והמודיע עמד בפתח ……” כותבת איריס לעאל ב”לא העזנו לדעת”. מוטיב העקדה מלווה את התרבות של עם ישראל כבר דורות, שנים על גבי שנים שטובי הבנים נעקדים ושום איל לא מחליף אותם ולא מתנדב למות במקומם.

בתור לרופאת השיניים שאמורה הייתה להניח את הפלטה על גבי הטבעות לבן ה 14 – תור שנדחה כבר שלוש פעמים בפעם האחרונה בגלל האזעקה שהיגיעה עד לתל אביב ושיתקה את העיר ללא שום הכנה מוקדמת. בתור, שהשעה שבה היינו אמורים להיכנס לרופאה כבר עברה כשעה וחצי קודם לכן, במרפאה של קופת החולים הכללית שחדר ההמתנה היה מלא בנערים ונערות שחיכו כולם לטיפול שקשור לאותה פעולת יישור שניים שנדמה שאין נער או נערה  שחומקים  מההליך הזה שנדמה  שהפך לתחנת חובה במסע ההתבגרות של העת הזו.  בתור הזה – יושבת בין תלמידים מאושרים על הפסד יום לימודים ואימהות חסרות סבלנות בגלל העיכוב וההמתנה המתישה – קראתי את   השליש הראשון של הספר, שנע בין היותו רומן לבין היותו מֶמוּאָר– ולא הפסקתי לבכות. “אני כותבת אלגיה לנמרוד” מסבירה הסופרת לבעלה בתחילתו של הספר. ולמרות שהשמות שונו הן של האנשים והן של הישוב  - למרות כל זה – אנו יודעים שכל מלה היא אמת. וכל תחושה משתקת קרביים נחוותה. וכל שבר ואבל ויגון קרו גם קרו – לא רומן בדיוני נכתב כאן כי אם עלילה שכולה אמת קשה צורבת. כואבת.  מצמררת. כזאת שמזעזעת את הנפש מן היסוד.

מעולם לא התייגעתי כך על כתיבה” כותבת הסופרת כבר בעמוד הראשון – הקריאה לעומת זאת נעשית בשטף, בנחישות, הרצון לגמוע עוד ועוד מההתרחשויות, מהלך הרוח – לא מרפה. וכך אנו מובלים יום אחרי יום –  שבעה ימים אנו סובבים סביב המשפחה, צוללים פנימה עמוק אל תוך התהום הזו שנדמה שאין לה תחתית – אנו איתם בפרטי הפרטים, בכל ההתרחשויות. בשפה ציורית אך מדויקת בפרטיה  נמסר לנו סדר ההתרחשויות – כל פעם נשלחת אלומת אור אל דמות אחרת מתוך אותה המשפחה המיוסרת. “יולי עמדה ליד בנה והצמידה את לחייה אל הארון העטוף בדגל”  הסופרת אינה חוסכת בפרטים הקטנים, אני מלווים אותם בתוך האפלה שנכפתה עליהם. יחד איתם אנו משרכים את דרכנו בתוך העננה העכורה הזאת.  שום דבר טוב לא יוצא מתוך העכירות וכבר בשבעה מתחילים להופיע הסימנים לשבר שעוד יגיע. הסדקים כבר היו שם מוסתרים תחת שכבות אינסופיות של נימוס של “צריך” של התנהלות. אולם המוות משנה את הכללים. הנורא מכול קרה  - אורח החיים שהיה – כבר לא ישוב, שוב אין צורך באותם כללי התנהגות מקובלים, הנימוסים  - כבר אין בהם צורך, הכול מתפרק אל מול פני המוות של הבן.

המפגשים שקורים תוך כדי ימי השבעה מספקים לנו חלון אל תוך המציאות הישראלית הבלתי נתפשת, הצדדים הטכניים של ארגון הלוויה, סיפוק צורכי השבעה, ליווי נפשי כל אלו מאורגנים כמו שעון שוויצרי  בניגוד לחיים הישראלים שמצטיינים פעמים רבות כל כך בתכנון כושל . הארגון המופתי של סידורי הלוויה אל מול הכאוס שאפף את מות הבן, אל מול המבצע הזה שכל יום בו הביא עמו בשורות קשות מנשוא, מבצע ששמו בלבד נדמה היה כסוג של אירוניה אכזרית של הגורל.

הסופרת – כבר מתחילת ההכרות  עם בן זוגה לא הפכה לחלק אורגני מהמשפחה, לא הולחמה לתוכם –  עיסוקה, דעותיה,  אישיותה – תמיד היא גם בפנים וגם בחוץ  - היא משכה אש, היא לא מהאנשים ששותקים, שלא מדברים, שלא מביעים. והנה במשך ימי השבעה רסיסי האיבה  כבר נובטים כבר מצמיחים את ניצניהן. אף יחסי הזוגיות –  כלל לא בטוח שישרדו את אובדן החיים. האבל שאף משמש כנייר לקמוס  מפתיע ולא מתוכנן למערכות יחסים בחייה עם חברות ועם קולגות –  לא כולם ישרדו את האבל, חברויות של שנים מתמוססות ומתפוררות   עד דק. האמפתיה שהיא מצפה לה לא מגיעה – תגובות רבות מפתיעות אותה ומשאירות אותה לא מוכנה. יש את החיים שלפני ואת החיים שאחרי.

לא העזנו לדעת – מציב אל מול עיננו המשתאות וליבנו המכווץ מכאב מראה קשה וחסר רחמים – של שבר גדול ותהום עמוקה שכלל לא בטוח שיש מוצא או דרך או אפילו בדל שביל שניתן להשתמש בו על מנת שאפשר יהיה לנסות ולעלות חזרה למעלה.  זהו ספר שנוגע בחיים של כולנו – רוצו לקרוא.

עוד מהבלוג של Karen Agmon

תצוגה מקדימה

סוס אחד נכנס לבר/ דויד גרוסמן

פעם בכמה זמן מגיע ספר כזה, ספר שתוך כדי הקריאה בו, הלב שלי נדחס פנימה. מתקפל לתוך עצמו, והעור הופך לגבשושי, עוקצני, ואין אוויר.  אני קוראת את הספר ואין לי אוויר, ומועקה,...

תגובות

פורסם לפני 5 years
תצוגה מקדימה

תמרה/גאולה שינה

תמרה/גאולה שינה ספר דיגיטלי – הוצאת Booxilla את הנובלה תמרה, התחלתי לקרוא בסקייטפארק בהרצליה, בן התשע וחצי שלי ביקש שוב להתאמן ואני מצוידת בנעלי התעלמות וקסדת האופניים...

תגובות

פורסם לפני 5 years
תצוגה מקדימה

פגישה עיוורת - או איך הכרתי את בעלי

    את אבירם היכרתי בגיל 29 וחצי. בפגישה עיוורת. הפגישה ההיא נערכה ב 1/1/97 ואנו עדין ביחד. שני ילדים נוספו ואני עדין מאושרת....

תגובות

פורסם לפני 5 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה