הבלוג של Karen Agmon

בעיקר ספרים

ספרנית ומידענית - עובדת כספרנית רפואית בספריה הרפואית המקסימה של תל-השומר. ספרים הם אהבתי הגדולה. [email protected] https://www.facebook.com/karen.agmon

עדכונים:

פוסטים: 164

החל ממרץ 2014

בהחלטה של רגע דלפין נענית להזמנה ובמקום לילה שקט בבית היא מוצאת את עצמה רוקדת ושותה במסיבה פריזאית. שם בדירה – במסיבה – מתחילים כמעט שלוש שנים של סיוט

09/10/2019

 

מבוסס

מבוסס על סיפור אמיתי/ דלפין דה ויגאן

 “מבוסס על סיפור אמיתי” הוא סיפור סוחף ומרתק, קיימת האפשרות שהוא אכן התרחש במציאות, מצד שני אפשר שדבר מזה אינו אמת וכולו נהגה ממוחה היוקד של הסופרת דלפין דה ויגאן.  ספרה האחרון “אל מול הלילה” היה רב מכר  שזכה להצלחה בינלאומית, היה זה רב מכר שמבוסס על סיפור משפחתה, בעקבות הצלחתו של הרומן דלפין מוצאת את עצמה מרוקנת מכוחות, חסרת אנרגיות וניצבת אל מול מתקפות מרושעות של מכתבים מלאי זעם וכעס (מבני משפחתה?) על שהעיזה להוציא לאור את הסודות המשפחתיים.

הסיפור שלנו מתחיל בשבת, במצב של חוסר מוחלט באנרגיה היא מתייצבת ביריד הספרים בפריז על מנת לחתום על ספרה, לכאורה אין התגשמות של חלום גדולה מזה: הצלחה בינלאומית, תור ארוך של קוראים המעוניינים שהסופרת תחתום על עותק מספרה, הכרה הערצה והצלחה, היש אושר רב מזה? אולם דלפין  רחוקה מתחושות של שמחה ואושר. כשעובדי הדוכן מציבים סרט ומודיעים ששעת החתימה הסתיימה שהדוכן נחסם ונסגר, והסופרת אינה זמינה יותר –  רווח לה, נדמה היה לה כי אם הייתה נאלצת להישאר ולו עוד רגע אחד ולחתום על עוד עותק אחד נוסף ודאי הייתה מתמוטטת. ולכן כשאשה ניגשת אליה עם ספרה ומבקשת ממנה שתחתום לה דלפין מסרבת בתוקף “שמעתי את עצמי משיבה לה בשלילה, בלי היסוס, בלי לחשוב” הסירוב לחתום רודף את דלפין היא אינה מאמינה שהעיזה כך לסרב לאותה אשה בדמיונה כל הסיטואציה גודלת לממדים מיתיים: האשה, הסירוב, מחשבות האשה עליה, כל אלו לא נותנים לה מנוח. בדרכה הבייתה ברכבת היא מחליטה שלא לחבור לפרנסואה בן זוגה בבית הכפר שלו בנורמנדי, אלא להעביר לילה שקט בדירתה. ילדיה היו אצל אביהם ולה היה את הבית כולו לעצמה. היא עוצרת בסופר השכונתי ושם היא פוגשת את נטלי ידידה טובה שלה שבשנותיה הראשונות כגרושה הן היו נהוגות לבלות יחדיו בברים ובמסיבות.

נטלי מזמינה אותה למסיבה הנערכת באותו הלילה, ובהחלטה של רגע דלפין נענית להזמנה ובמקום לילה שקט בבית היא מוצאת את עצמה רוקדת ושותה במסיבה פריזאית. שם בדירה – במסיבה – מתחילים כמעט שלוש שנים של סיוט. שלוש שנים שבהם דלפין לא תכתוב ולו מלה אחת. שלוש שנים שבהם היא תלך ותימוג. במסיבה היא פוגשת את “ל”, אשה יפיפייה מטופחת ציפורניה צבועות, דלפין מספרת כיצד תמיד הסתכלה בהערצה על הנשים האלו שמצליחות לצבוע את ציפורני אצבעותיהן. האשה הזאת רוקדת לידה ולאחר מכן מתיישבת על הספה לידה “את יפה מאוד כשאת רוקדת את יפה כי את רוקדת כאילו את חושבת שאף אחד לא מסתכל עליך….” כך ל’ פותחת את שיחתה עם דלפין, לאחר מכן היא אומרת לה “אני יודעת מי את ושמחה להכיר אותך” את המסיבה הזו דלפין מסיימת בחברתה של “ל” במטבח כשהן חולקות בניהן בקבוק וודקה, דלפין מוצאת את עצמה מספרת ל’ל’ את התקרית עם האשה שהיא סרבה לחתום לה ו”ל” מהדהדת לה את מחשבותיה שלה ויחד עם זאת מצליחה להרגיעה. בדרך הבייתה הן חולקות מונית יחדיו כש’ל’ מתעקשת שהמונית תוריד קודם לכן את דלפין. כמה ימים לאחר מכן מיד לאחר שדלפין מקבלת עוד מכתב נאצה, ‘ל’ מתקשרת אליה למרות שדלפין מעולם לא נתנה לה את מספר הטלפון שלה. ‘ל’ מציעה שהן יפגשו לשתות משהו יחד, דלפין נעתרת לה בלי היסוס, והן קובעות בבית הקפה ש’ל’ מציעה. הפגישה הזאת עוד מסומנת ביומן של דלפין אז בתקופת ההכרות הראשונה עם ‘ל’ היא עוד הייתה מסוגלת להחזיק עט ביד, לכתוב רשימות ביומן לענות למיילים. איבוד היכולות מתרחש מאוחר יותר בקצב מהיר למדי ועקבי.

זוהי תקופה מורכבת עבור דלפין, שני ילדיה סיימו תיכון וכל אחד מהם עובר למקום מגורים אחר בעקבות מקום הלימודים החדש שלו. דלפין עוזרת לילדיה להתארגן במקומות החדשים. פרנסואה בן זוגה עסוק מאוד בתוכנית חדשה והוא נמצא זמן רב מחוץ לצרפת. בקיץ דלפין וילדיה עדין מבלים חופשה שנתית עם חברים ותיקים והנסיעה חזרה הבייתה ברכבת עוברת בנעימים אולם כשהקיץ מסתיים וילדיה מאורגנים במקומותיהם החדשים ופרנסואה לא נמצא בסביבה דלפין מוצאת את עצמה לא ממש נינוחה. לכאורה יש לה רעיון לרומן חדש, לכאורה היא עסוקה עדין בכל מיני התחייבויות שונות שנתנה את הסכמתה להן כאלו שקשורות לספרה האחרון ובכלל לחיי התרבות בעיר. לכאורה היא נמצאת בשיאה. התנאים לכתיבה הם אידאליים, זמן פנוי ושקט. אולם תנאים לחוד ומציאות לחוד – הכתיבה לא ממש מתקדמת, לתוך אי השקט הזה נכנסת ‘ל’. התחלת הקשר תמימה, חברות חדשה נוצרת ‘ל’ היא פחות או יותר בגילה של דלפין נדמה שהן חולקות את אותן נקודות מבט על החיים, יש להן שפה משותפת, דלפין נפעמת מהשובבות של ‘ל’ מהאופן בו היא מתייחסת לחיים, מהקלות שבה היא מתנהלת, נדמה לה שאיש לא מבין אותה טוב כמו ‘ל’. היא נהנית לשהות בחברתה, יש להן שיחות מרתקות, הן צוחקות יחד  הן חולקות סודות של נשים, נהנות יחדיו מארוחות קלות, כמה נהדר זה להכיר חברה חדשה באמצע החיים, ועוד מישהי מדהימה כל כך. דלפין שמחה בחברתה החדשה, די בהתחלה היא שמה לב לכך ש’ל’ מניחה לה כשילדיה עמה או כשפרנסואה באזור, אולם היא לא רואה בזה משהו מוזר נהפוך הוא, היא מייחסת זאת לאדיבותה של ‘ל’ לנימוסיה להיותה רגישה כל כך לזולת, שאינה מעיקה, שאינה כופה את עצמה.

אולם מיד לאחר תקופת ההכרות הראשונה קצב הפגישות עם ‘ל’ הולך וגובר, מידי פעם השיחות מקבלות גוון אפל יותר, ‘ל’ מבקרת אותה על נושא הרומן שהיא כותבת, היא לא מבינה איך אחרי הרומן האחרון הנפלא שלה היא חוזרת שוב לבדיון, בוחרת להמציא עלילה ודמויות. ‘ל’ לוחצת על דלפין לכתוב את המציאות, היא טוענת שדלפין חייבת זאת לקוראיה, ככל ש’ל’ לוחצת עליה בכיוון הזה ביטחונה של דלפין הולך ומתערער – היא לא מצליחה להמשיך את הרומן שהתחילה. אולם השיבוש גדול יותר רק מאי היכולת להמשיך את הרומן – דלפין הולכת ושוקעת במצב של אי עשייה. היא לא מסוגלת לענות למיילים, היא לא מסוגלת לעמוד בהתחייבויות השונות שהיא נתנה. נדמה שדלפין נשמטת מהחיים – אולם לתוך ההשמטות הזו – לתוך הריק  - יש מי שממהרת למלא את החללים – ‘ל’ מתגייסת למענה, ‘ל’ מרגיעה את דלפין, מתנדבת לענות במקומה למיילים, מקיימת שיחות עם המקורבים לה בשמה של דלפין .היא אף מציעה ללכת לפגישות במקומה.  באיזה שהוא רגע נדמה לדלפין כי ‘ל’ מתחילה להראות כמוה, מתחילה ללבוש בגדים דומים לשלה, מסדרת את שערה באותו האופן כמוה. דלפין מרגישה מוזר, אולם כל פעם שעולים בה ספקות, נראה ש ‘ל’ חשה בהם ומיד נותנת איזה שהוא הסבר הגיוני לשאלה שלא נשאלה בכלל.  אחרי מספר חודשים ‘ל’ מספרת לדלפין שהיא נאלצת לעזוב את דירתה ומבקשת ממנה לגור אצלה עד אשר תתארגן מחדש. דלפין נדהמת מהבקשה ויחד עם זאת אינה מסוגלת לסרב, היא נעתרת ולהפתעתה היא שמחה יותר מאז ש ‘ל’ עברה אליה, השבועות הראשונים עוברים בתחושה של קרבה ואינטימיות. אולם תחושת הקירבה הופכת למשהו אחר. דלפין לא בטוחה מתי בדיוק, אבל הקירבה הופכת למשהו קרוב מידי, הנחמדות של ‘ל’ מתחלפת בגסות, ‘ל’ כועסת עליה שהיא אינה כותבת את הספר שלפי דעתה היא צריכה לכתוב. ‘ל’ אינה מרוצה, הנחמדות שלה התעופפה. וכל הזמן הזה דלפין סובלת מסוג של תשישות, של רפיון ,של חוסר יכולת לעשות את הפעולות הפשוטות ביותר כמו קניות, כביסה, בישול וכמובן לא מצליחה לכתוב אף לא מילה אחת. וככל שהיא נמוגה ‘ל’ מתחזקת נועשית נוכחת וקיימת ושולטת ובעיקר מאיימת יותר.

 ”מבוסס על סיפור אמיתי” הוא ספר עוצמתי כזה שמראה לנו את הקלות הבלתי נסבלת שבה אנשים מן השורה, נורמטיביים בוגרים, ועצמאיים יכולים ליפול לתוך תהום שהיציאה ממנה קשה עד מאוד. סיפור סוחף ומעניין – תקראו(:

עוד מהבלוג של Karen Agmon

תצוגה מקדימה

סוס אחד נכנס לבר/ דויד גרוסמן

פעם בכמה זמן מגיע ספר כזה, ספר שתוך כדי הקריאה בו, הלב שלי נדחס פנימה. מתקפל לתוך עצמו, והעור הופך לגבשושי, עוקצני, ואין אוויר.  אני קוראת את הספר ואין לי אוויר, ומועקה,...

תגובות

פורסם לפני 5 years
תצוגה מקדימה

תמרה/גאולה שינה

תמרה/גאולה שינה ספר דיגיטלי – הוצאת Booxilla את הנובלה תמרה, התחלתי לקרוא בסקייטפארק בהרצליה, בן התשע וחצי שלי ביקש שוב להתאמן ואני מצוידת בנעלי התעלמות וקסדת האופניים...

תגובות

פורסם לפני 5 years
תצוגה מקדימה

פגישה עיוורת - או איך הכרתי את בעלי

    את אבירם היכרתי בגיל 29 וחצי. בפגישה עיוורת. הפגישה ההיא נערכה ב 1/1/97 ואנו עדין ביחד. שני ילדים נוספו ואני עדין מאושרת....

תגובות

פורסם לפני 5 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה