הבלוג של Karen Agmon

בעיקר ספרים

עדכונים:

פוסטים: 135

החל ממרץ 2014

בצמה מאוגדים יחדיו שלושה סיפורים שהמוטיב החוזר בהם הוא שיער הראש, השיער שקשת המשמעויות שלו לכל אורך האנושות היא כמעט אינסופי. את השיער בסיפור הזה מסמלת יותר מכול צמתה של הילדה לליטה, בת השש הקטנה והאמיצה שתורמת את צמתה למען חיים טובים יותר שלה ושל הנשים כולן.

12/11/2018

 

הצמה

הצמה / לטישיה קולומבני

בצמה מאוגדים יחדיו שלושה סיפורים שהמוטיב החוזר בהם הוא שיער הראש, השיער שקשת המשמעויות שלו לכל אורך האנושות היא כמעט אינסופי. את השיער בסיפור הזה מסמלת יותר מכול  צמתה של הילדה לליטה, בת השש הקטנה והאמיצה שתורמת את צמתה למען חיים טובים יותר  שלה ושל הנשים כולן.

“צמה” מספר את סיפורן של שלוש נשים, שלושה קצוות שונים של העולם, שונים עד מאוד, הן מבחינה תרבותית הן מבחינה כלכלית והן מבחינת מעמדן החברתי של כל אחת ואחת מהגיבורות. כל אחת מהן אמיצה, כל אחת מהן שורדת ולמרות ההבדלים התהומיים בניהן לעיתים נדמה לנו שהדמיון רב יותר מהשוני.

בהודו אנו פוגשים את סמיטה, מבחינת הסיפור היא הדמות שהייתה המעניינת ביותר עבורי, כיון שהמעשה שהיא עושה הוא המעשה האמיץ ביותר והקשה ביותר. סמיטה שייכת לכת הטמאים בהודו, אלו שמחוץ לקאסטות. אלו שמחוץ לכל סדר חברתי, גורלה נקבע מראש, לחיות חיים שלמים ללא השכלה ללא כסף ללא מזון בריא ללא שום עתיד או משמעות. הניסיון לצאת מהחיים האלו, נדון לכישלון כמעט וודאי ואף ליותר מזה, משפחות שניסו לברוח ממעמדן הטמא נענשו באכזריות אין קץ, הושפלו ולעיתים פשוט נמחו מעל פני האדמה.

בסיצליה אנו פוגשים  את ג’וליה, אשה צעירה בשלב של סוף הנעורים, נאה עד מאוד בעלת עולם רוחני עשיר וחוש צדק מפותח ביותר. כשאביה נפצע אנושות בתאונת דרכים ג’וליה לוקחת על עצמה את ניהול בית המלאכה שהוא מקור הפרנסה של משפחתה הגרעינית, ושל כעשרים פועלות שחלקן עובדות במפעל יותר מעשרים שנה.  או אז מתברר לה שבית המלאכה נמצא על סף פשיטת רגל, שקוע בחובות וללא יכולת להתאושש, אל אם כן יקרה “נס”. מתברר שכשאת אשה צעירה שעומדת על עקרונותייך שלא נכנעת לתכתיבים ומסורות מיושנות ופתרונות שאבד עליהם הכלח  - כמו נישואים בשביל כסף לדוגמא.  או אז העולם כולו פתוח לפנייך. הסיפור של ג’וליה הוא אף הסיפור של ההגירה המאסיבית מאפריקה וחלקים מאסיה של אנשים המחפשים עתיד טוב יותר עתיד שבו לא יצטרכו לפחד על חייהם כל הזמן. אנשים שמהגרים כיון שאם יישארו בארצות המוצא שלהם כל מה שמובטח להם הוא עתיד של רעב מחלות וחוסר השכלה.  הסיפור של ג’וליה והדרך בה היא תוציא את בית המלאכה ממצב של חובות ופשיטת רגל, מסמל את העתיד שאליו כדאי לשאוף –  את התקווה לעולם טוב יותר – את ההומניות.

הדמות השלישית בספר היא שרה. שרה היא כמעט דמות קלישאית, של אשת קריירה שוויתרה על הכול: על זמן עם ילדיה  - לראות אותם גדלים ומתפתחים, על זמן עם בני זוגה עד אשר נישואיה מתפרקים – פעמיים. היא מוותרת על כל הדברים הללו למען הקריירה. היא עורכת דין מצליחה ביותר כל חייה המקצועיים הם קו ישר למעלה לכבוש עוד פסגה, לנצח עוד תיק, להרוויח עוד כסף.

המרוץ המטורף הזה נעצר כאשר מסתבר לה שחלתה בסרטן, בתחילה היא מתנהגת אל מחלתה כמו עוד משימה מקצועית, כמו עוד תיק שיש לפתור אותו ולהכניס אותו למערכת השעות העמוסה שלה. עם התקדמות הטיפולים הקשיים, הכימותרפיה שגורמת לכל שערה לנשור, הגוף שלה שהולך ומאבד משקל, היא מבינה שהיא אינה יכולה להמשיך כך, כאילו כלום. אולם השבר אף גדול מזה  - מסתבר לה שהמשרד שלו היא נתנה את כל זמנה את כל משאביה המשרד הזה זונח אותה ואף ממדר אותה מתיקים חשובים ומשמעותיים. סיפורה של שרה הוא סיפור של אפליה הן על רקע מחלתה ומן הסתם על רקע היותה אשה ולא גבר. האם אף גבר חולה היה מופלה כך? לא בטוח.

הסיפור של שרה  מתרכז בבעיות של העולם המערבי השבע ונדמה לי שהחיבור או האיגוד יחד את סיפורה של סמיטה ההודית הטמאה ואת סיפורה של שרה עורכת הדין הקנדית החיבור הזה הוא קמעה בעייתי –  ובכל מקרה פוגע באותנטיות או ברגשות שניתן היה לפתח כלפי שרה . שרה לעולם תהיה מי שהמזל עמד לצידה מי שנולדה במקום הנכון בזמן הנכון, אי אפשר בכלל להתחיל ולהשוות בין מצבן של שני הנשים הללו.

עם זאת “הצמה ” הוא ספר קריא ביותר, זורם, בהחלט ספר שמעביר את הזמן בעניין –  אפשר בהחלט לקרוא.

*הוצאת כנרת זמורה ביתן

*כריכה קשה ויפיפייה

עוד מהבלוג של Karen Agmon

תצוגה מקדימה

סוס אחד נכנס לבר/ דויד גרוסמן

פעם בכמה זמן מגיע ספר כזה, ספר שתוך כדי הקריאה בו, הלב שלי נדחס פנימה. מתקפל לתוך עצמו, והעור הופך לגבשושי, עוקצני, ואין אוויר.  אני קוראת את הספר ואין לי אוויר, ומועקה,...

תגובות

פורסם לפני 4 years
תצוגה מקדימה

תמרה/גאולה שינה

תמרה/גאולה שינה ספר דיגיטלי – הוצאת Booxilla את הנובלה תמרה, התחלתי לקרוא בסקייטפארק בהרצליה, בן התשע וחצי שלי ביקש שוב להתאמן ואני מצוידת בנעלי התעלמות וקסדת האופניים...

תגובות

פורסם לפני 4 years
תצוגה מקדימה

פגישה עיוורת - או איך הכרתי את בעלי

    את אבירם היכרתי בגיל 29 וחצי. בפגישה עיוורת. הפגישה ההיא נערכה ב 1/1/97 ואנו עדין ביחד. שני ילדים נוספו ואני עדין מאושרת....

תגובות

פורסם לפני 4 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה