הבלוג של Karen Agmon

בעיקר ספרים

עדכונים:

פוסטים: 103

עוקבים: 12

החל ממרץ 2014

תמרה

תמרה/גאולה שינה

ספר דיגיטלי – הוצאת Booxilla

את הנובלה תמרה, התחלתי לקרוא בסקייטפארק בהרצליה, בן התשע וחצי שלי ביקש שוב להתאמן ואני מצוידת בנעלי התעלמות וקסדת האופניים המביכה שלי, נסעתי עמו. הוא רוצה להתאמן  – ואני עובדת קשה. אי אפשר להתרוצץ על רחבת הסקייטפארק בסנדלים וללא קסדה, לא רק איש הביטחון הקפדן והאחראי דואג לכך אף הנערים עצמם , המתאמנים שם במסירות וברצינות, מעירים לי: “סליחה אבל את לא יכולה להסתובב כאן ככה” אומר לי בן 17 ברצינות תהומית ופניו אדומות ושערו קצוץ וחיוכו מאיר כל כך כמו השמש כמעט, ואני צוחקת אליו ואומרת כן לא ידעתי הנה אני יורדת, והוא מתבונן עלי בעיניים שזיק של משהו מנצנץ בהם ומסתכל על הילד המאוכזב שלי שמבין שהוא צריך להתאמן לבד, ואומר לי “אני יכול להשאיל לך את הקסדה שלי” והאדום בפנים שלו מעמיק עוד יותר. “אני עם סנדלים אז הקסדה לא תעזור כאן” אני מחייכת אליו, “תודה רבה”.

אותו אחר הצהרים התקלקל, איתן שלי התייאש מהאימון לבדו, חבורות הנערים שם לא היו סבלניים עמו והוא טירון סקייטבורד שכמותו לא ממש הצליח לו.

וכך למחרת חזרנו והפעם הגעתי מצוידת בנעלי ספורט וקסדה מוכנה להתרוצץ ולתפוס ולדחוף ולהשגיח.

אולם בדיוק אז כשאני כולי מוכנה למשימה בדיוק אז הילד הכיר חבר חדש, ובבת אחת שוב לא היה זקוק לי.

לא התעקשתי כמובן התיישבתי על מושבי האבן מסביב לפארק והתבוננתי בילד שלי ובחבר החדש שלו, אחרי דקה או שניים הספיק לי, הבנתי שלא לקחתי שום חומר קריאה, ובאותה השנייה בדיוק נזכרתי שבעצם יש לי את הספר באייפון שנשלח אלי מבוקסילה.

וככה היגעתי לנובלה היפיפייה: “תמרה”:

תמרה היא אשה צעירה בת עשרים ושבע, אנו לא יודעים עליה הרבה מאוד ואנו לומדים להכיר אותה ככל שהסיפור מתקדם. הסיפור כולו מסופר מפיה של תמרה היא הדוברת היא המספרת היא הגיבורה. יש משהו מתעתע בכל הסיטואציה הזאת מצד אחד לכאורה מתגלה לנו דמות של אשה צעירה בעלת מודעות לא מאוד ברורה, משהו בהתנהלותה בעולם איטי יותר מהרגיל.  מישהי קצת אחרת – שונה מהנורמה, מצד שני מישהי שמסוגלת לתאר בצורה כל כך מרגשת מדויקת ואפילו ניתן לומר מפעימה את המאורעות העוברים עליה, ולכן יש חוסר איזון בין האני הזה. שהוא וגם וגם.

הסיפור הוא על תמרה שכבר ממש בתחילתו של הסיפור אנו עדים למותה של אמא שלה  בתאונת  אופנוע  - האם נהרגת במקום. הנובלה מתארת את חייה של תמרה, במשך החודשים שעוברים עליה ממות האם.

תמרה היא אשה צעירה שחייתה תמיד צמודה לאמה.  לא הייתה מעולם היפרדות בין האמא לבין הילדה. היא אומנם בת 27 אולם לא סתם אני ממשיכה לקרוא לה ילדה. מצד אחד האם והבת גרות במרכז תל-אביב , ליד דינגוף סנטר בלב ההוויה הישראלית. במרכז של מרכז העניינים, ומצד שני התחושה היא שהן באותה מידה יכלו לחיות גם לפני מאה שנים. התחושה היא של אמא וילדה שנשארו תקועות בזמן לא ברור.

והסיפור כל הזמן מתנדנד בין העכשוויות הזאת לבין תחושת זמן לא ברורה.

לעיתים נדמה שלתמרה אין בכלל עבר, השייכות שלה למרחב הגיאוגרפי לא ברורה, מה לה ולמרכז העיר? מה לה ולעיר תל-אביב?

תמרה נשארת לבדה אין לה קרובים, אין לה חברות קרובות, תחושה עזה של בדידות אופפת אותנו ככל שאני מתקדמים בסיפור. תמרה לא רק שהיא נשארת לבדה, היא נשארת עם יעקוב, שכל חייה היא קראה לו דוד יעקוב, למרות שהוא בטוח לא באמת דוד. יעקוב היה רופא מכובד ומוערך אולם כיום הוא חולה בשלבים מתקדמים של מחלה ממשפחת מחלות הדמנציה , אמא של תמרה טיפלה בו ודאגה לו לאחר שאשתו נפטרה.

לאט לאט מתגלים לנו הקשרים בין הדמויות. לחייה של תמרה מצטרף אף איתן הוא עורך דין, הוא בן של חברה של אמא של תמרה, הוא אמור לעזור לה בכל התנהלותה הפיננסית, תמרה לא מצליחה  להסתדר לבד, אינה יודעת לנהל את ענייניה הפיננסים.  שוב קיים המתח הבלתי פוסק בין כושר התיאור של תמרה את חייה לבין הדרך שבה היא חיה, אין קשר בין כושר התיאור שלה לבין דמותה.

חלקו הראשון של הסיפור הוא פשוט נפלא, הוא יותר מנפלא, הוא משובח, כתיבה יפיפייה קולחת מרתקת ומרגשת. העלילה מתחילה בתנופה נהדרת והמתח הזה נשמר כמעט עד לחלקו האחרון של הסיפור. בחלק האחרון של הסיפור העלילה קצת מאבדת מעומקה ומהמורכבות שלה. אולם הכתיבה, הכתיבה, כל כך יפה, כל-כך מענגת, וזה מה שחשוב.

נובלה יפיפייה – כדאי מאוד לקרוא.

עוד מהבלוג של Karen Agmon

תצוגה מקדימה

סוס אחד נכנס לבר/ דויד גרוסמן

פעם בכמה זמן מגיע ספר כזה, ספר שתוך כדי הקריאה בו, הלב שלי נדחס פנימה. מתקפל לתוך עצמו, והעור הופך לגבשושי, עוקצני, ואין אוויר.  אני קוראת את הספר ואין לי אוויר, ומועקה,...

תגובות

פורסם לפני 3 years
תצוגה מקדימה

פגישה עיוורת - או איך הכרתי את בעלי

    את אבירם היכרתי בגיל 29 וחצי. בפגישה עיוורת. הפגישה ההיא נערכה ב 1/1/97 ואנו עדין ביחד. שני ילדים נוספו ואני עדין מאושרת....

תגובות

פורסם לפני 3 years
תצוגה מקדימה

פרגמנט: "את וחברתך הטובה כבר לא"

פרגמנט#"את וחברתך הטובה כבר לא" היינו חברות שנים, מאז היום הראשון של שנת הלימודים הראשונה באוניברסיטה. נפגשנו שם בקומה השלישית בגילמן במסדרונות, המפותלים, הארוכים, הלא...

תגובות

תגיות:

פורסם לפני 2 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה