הבלוג של Karen Agmon

בעיקר ספרים

עדכונים:

פוסטים: 123

עוקבים: 15

החל ממרץ 2014

האמא עונה על כל הקלישאות של אשה אמריקנית יהודיה לבנה משכילה וליברלית, היא מקבלת את בנותיה על כל שיגיונותיהן וכל כישלונותיהן וכמובן על כל הצלחותיה

10/02/2018

 

משפחה גרעינית

משפחה גרעינית/סוזנה פוגל

 ההתחלה מצחיקה ממש, אולי בגלל החידוש שבעניין, אולם אין ספק שלאורך שלושים העמודים הראשונים חייכתי לעצמי ואף צחקתי בקול רם. אולם לאט לאט החיוך גווע וקולות הצחוק נמוגו, משפחה גרעינית הוא ספר שמתחיל טוב והופך מייגע ככל שהקריאה בו מתמשכת.

לקראת סופו שוב יש שוב פרץ אנרגיה שמעלה חיוכים רחבים וניכרת אווירה משוחררת יותר כזאת שמזכירה את תחילתו של הסיפור , אולי זה היה הסוף שכבר אפשר היה לראות אותו ששימח הן את הכותבת והן אותי הקוראת.

משפחה גרעינית הוא ספר חביב עם התחלה טובה וסוף לא רע רק האמצע מייגע למדי. הספר כולו בנוי מאסופת כתבים, בעיקר תכתובות מיילים הנשלחים לג’ולי-הבת הבכורה של זוג הורים יהודים וגרושים, האבא הוא רופא האמא היא פסיכואנליטיקאית,  תארים שנראים לא ממש הולמים לדמויות שנבנות לנו מתוך הטקסטים אותם הם שולחם לבתם הבכורה במשך כשלושים שנים

האמא עונה על כל הקלישאות של אשה אמריקנית יהודיה לבנה משכילה וליברלית, היא מקבלת את בנותיה על כל שיגיונותיהן וכל כישלונותיהן   וכמובן על כל הצלחותיהן, אט אט דמותה מתפתחת ומאשה שנדמה שהיא מעט בודדה והרבה תלותית מתגלה לפנינו אשה עם דעות מוצקות ועם עקשנות שמתבררת כמשתלמת למדי ואף עם יכולת קבלת השונה מדהימה שבהחלט זכתה להערכתי הרבה. אמה של ג’ולי אף מתגלה כאשה שאינה שוקטת על שמריה ומחפשת כל הזמן כיצד להמשיך ולהתפתח, נדמה לי שאמא של ג’ולי היא הדמות המעניינת ביותר בספר הזה. אביה גם הוא עונה על ההגדרות (אם באמת ההגדרות הללו כתובות היכן שהוא ) של רופא יהודי אמריקאי גרוש, מהר מאוד הוא נמצא בזוגיות אחרת והפעם עם אשה סינית, שעונה על כל הסטראוטיפים הסיניים שאולי היו קיימים אך ורק בתודעה שלנו כילדים וכלל אינני בטוחה שאי פעם היו נכונים במציאות. ודאי שלא במציאות העכשווית.  האישה אומנם סינית אולם היא חיה באמריקה כבר לא מעט שנים, שלא לדבר על כך שסין של תודעתנו כילדים כלל לא בטוח שאי פעם הייתה קיימת במציאות. בכל מקרה אביה של ג’ולי מתחתן עמה ויחד הם מגדלים את בנם שמצטייר כילד יהודי גאון ונירוטי.

מהמכתבים שג’ולי מקבלת אנו לומדים להכיר את אחותה, בני דודה ובכלל את המשפחה היהודית המורחבת על שלל דמויותיה הייחודיות כשכל דמות למרות הניסיונות הלא רעים בכלל של הסופרת לתת להם נפח ואישיות הם לגמרי מיצגים כל אחד ואחד מהם דמות סטריאוטיפית לחלוטין.

ג’ולי אף מקבלת מידי פעם מכתבים מעצמים דוממים, כמו מכשיר הריצה שלה , קופסת חומוס, או מכשיר הטלפון החכם שלה, את המכתב של מכשיר הטלפון הסלולרי שלה דווקא אהבתי במיוחד הסכמתי עם כל מה שנאמר שם והוא שעשע אותי למדי, האתנחתות הקומיות הללו של המכתבים מהחפצים הדוממים, מהווים איזשהו שובר מונוטוניות נחמד למדי.

נדמה לי באמת שזו הבעיה הגדולה של הטקסט, המונוטוניות או החזרה האינסופית באיזה שהוא מקום נדמה שכל המכתבים דומים אחד לשני. המכתבים מתחילים לייגע, אנו אומנם לומדים להכיר את ג’ולי תוך כדי קריאת המכתבים הללו אולם אולי הבעיה היא שג’ולי לא מספיק מעניינת, לא מספיק מושחזת, לא מספיק שום דבר. אומנם היא צעירה יהודייה משכילה ולא נשואה אולם גם הנסיונות  הבלתי נלאים של אמה לשדך לה כל אחד כמעט, כבר מפסיקים לשעשע ורק גורמים לעייפות.

המכתבים לג’ולי ממשיכים עד היותה כבת ארבעים, גיל מכובד לכל הדעות, מדוע הם נפסקים  כשהם נפסקים? מדוע הספר נגמר היכו שהוא נגמר? יש לך הסבר לכאורה הגיוני בטקסט, אולם שוב, זהו הסבר מאולץ באותה מידה אם הסיפור היה ממשיך מאותו המקום הלאה או אפילו מפסיק כמה שנים קודם כלום לא היה משתנה.

ובכל זאת  הקריאה הייתה חביבה למען האמת חייכתי, זו הייתה שבת שבן זוגי היה בחו”ל והילדים אירחו אצלם ילדים אחרים, כך שהייתי עסוקה בעיקר בהכנת אוכל ובסידור המטבח, כך שזה היה ספר שהתאים לי להעביר את הזמן עמו. והוא כן הנעים את זמני.  כן זה בהחלט ספר לקריאה בחוף הים , או בשבת כזאת שבה את עסוקה בעבודות שרות  – גם לספרים שכאלו בהחלט יש מקום – ולכן אפשר בהחלט לקרוא(:

199 עמודים/ פן הוצאה לאור/ידיעות אחרונות

עוד מהבלוג של Karen Agmon

תצוגה מקדימה

סוס אחד נכנס לבר/ דויד גרוסמן

פעם בכמה זמן מגיע ספר כזה, ספר שתוך כדי הקריאה בו, הלב שלי נדחס פנימה. מתקפל לתוך עצמו, והעור הופך לגבשושי, עוקצני, ואין אוויר.  אני קוראת את הספר ואין לי אוויר, ומועקה,...

תגובות

פורסם לפני 4 years
תצוגה מקדימה

תמרה/גאולה שינה

תמרה/גאולה שינה ספר דיגיטלי – הוצאת Booxilla את הנובלה תמרה, התחלתי לקרוא בסקייטפארק בהרצליה, בן התשע וחצי שלי ביקש שוב להתאמן ואני מצוידת בנעלי התעלמות וקסדת האופניים...

תגובות

פורסם לפני 4 years
תצוגה מקדימה

פגישה עיוורת - או איך הכרתי את בעלי

    את אבירם היכרתי בגיל 29 וחצי. בפגישה עיוורת. הפגישה ההיא נערכה ב 1/1/97 ואנו עדין ביחד. שני ילדים נוספו ואני עדין מאושרת....

תגובות

פורסם לפני 4 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה