הבלוג של Karen Agmon

בעיקר ספרים

עדכונים:

פוסטים: 132

החל ממרץ 2014

רומן עם מאפיינים של סיפור חניכה, חבורת אנשים בני שבעים עם מאפיינים בולטים של מתבגרים בני עשרה, הם משכילים הם מצליחים הם מסודרים, הם אמורים להיות מאושרים בחלקם, אבל מי בכלל יכול להיות מאושר בתוך ההווה הישראלי הדביק הדחוס והתחרותי, שום שלווה מסתבר אין בגיל הזה.

18/01/2018

שטוקו

שטוקהולם/נועה ידלין

תחושה של עליזות מפתיעה, עונג משונה, ליוותה אותי לאורך כל קריאת הרומן האנרגטי הזה, הרומן מלא הדיבורים העשייה וההתרחשויות הבלתי נגמרות, זוהרה נילי עמוס יהודה ואבישי הם הגיבורים של הרומן, חמישה אנשים בני שבעים. כל-כך מרענן לקרוא על גיבורים בגילאים הללו, שסולחים לכותבת על כך שבני השבעים הללו דומים בהתנהגותם, ברחשי ליבם ובהתנהלותם לבני החמישים ובני הארבעים, כל כך דומים שלא נותר לנו אלא לפקפק האם אכן יש כאן תיאור אותנטי למציאות שכולנו ודאי רוצים לקוות שכך היא תהיה, אנו תולים תקוות שבפער הזה בין הגיל של עכשיו לגיל שבעוד כך וכך שנים דבר לא ישתנה ועדין נתעסק באותם התאוות רצונות אכזבות וכמיהות.

חמשת האנשים האלו חברים כבר עשרות שנים יהודה ואבישי חברים עוד מהילדות והשאר מאז שהיו  בני  עשרים וקצת, הם משכילים הם מצליחים הם מסודרים, הם אמורים להיות מאושרים בחלקם, אבל מי בכלל יכול להיות מאושר בתוך ההווה הישראלי הדביק הדחוס  והתחרותי,  שום שלווה מסתבר אין בגיל הזה.

אם בתחילתו של הרומן לרגע אחד קצר נדמה לנו שלפנינו חבורה של אנשים מיושבים, מתונים, שקולים, הרי מותו של אבישי מעורר לחיים את כל רחשי הלב. החברים הנותרים משוכנעים שהם פועלים מתוך חברות עמוקה מתוך תחושת שליחות בשם ערכי הרעות והאחווה, מתוך איזו תפיסה של ‘אחים לנשק’  הם מחליטים לדחות את הודעת מותו עד אשר יודיעו על זוכה הנובל לכלכה לאותה השנה, אבישי, פרופסור אבישי, מסתבר נמצא די גבוה במדד ההימורים לזכייה וחבריו בפרץ של אדרנלין מחליטים לחכות עד אשר ההודעה תגיע, היא אמורה להתפרסם  כשבוע לאחר מותו והם לוקחים על עצמם את השמירה על הסוד הגדול, על כך שאבישי מת. לא פשוט מסתבר לשמור סוד שכזה גם אם המת הוא רווק ערירי, כשאתה פרופסור ידוע לכלכה חייך מלאים מאוד גם בלי שיש לך צאצאים ונשים, מסתבר שאפשר להיות עסוק מאוד מחוזר מאוד ורצוי מאוד גם בלי אותה משפחה גרעינית מהוללת כל כך. על יחסו הקר למדי של אבישי לצאצאים של חבריו הטובים אנו לומדים תוך כדי קריאה מסתבר , שילדים לא היו ממש כוס התה שלו, מסתבר שהוא מעולם לא הצליח להביא את עצמו להתפעל מהצאצאים שחבריו העמידו.

הרומן מסופר כל פעם מתוך התודעה של אחד הגיבורים בסיפור. אנו מלווים כל פעם דמות אחרת והסיפור מסופר דרך עיניה, אם כי כל החברים כולם כל הזמן שותפים למרחב הסיפורי שאין בו רגע דל. מי שהכי שבתה את ליבי, האישה שסיפורה גרם לי לפרצי צחוק שבאו עמוק מתוך הבטן הייתה נילי, התנהלותה הישירה, זרם מחשבותיה הכמוסות מעלות חיוך של עונג, ‘הנה דמות כלבבי’ חשבתי לעצמי ‘הנה עוד אחת שלא מרוצה, לא מרוצה מילדיה שלא מפסיקים לדרוש ממנה ולרצות ממנה עוד שעות שמרטפות עוד כסף עוד ועוד, וכל זה היא חושבת לעצמה כדי שמה בדיוק? ומדוע היא כל הזמן צריכה להמשיך ולתת? גם ממעמדה שלה היא לא ממש מרוצה, נכון היא רופאה בגמלאות אולם שנותיה האחרונות כרופאה כבר ממש לא גרמו לה שום סיפוק, לגמרי הייתה חסרת סבלנות לכל הילדים האימהות ההתרגשויות, אף אחותה חולת הסרטן מעצבנת אותה, האחות בוחרת לטפל בעצמה בדרך רוחנית טבעונית ונילי פשוט מזועזעת מכך. בכלל כל אותם טבעונים אקולוגים מיוסרים ממלאים אותה חוסר סבלנות, היא רוצה שיניחו לה.

ברומן יש התייחסות לרוחות הטבעוניות הנושבות כאן בשנים האחרונות, יהודה ואבישי שניהם כנראה טבעונים ובכל מקרה נראה היה שאבישי המת היה הרוח החיה במסע הטבעוני הזה, באחת הסצנות מכמירות הלב בספר מכמירות ומצחיקות עד בלי די הוא  תיאור ארוחת יום ההולדת שבעים של יהודה.

למרות שגיבורי הרומן הזה הם חבורת אנשים בני שבעים יש במסע שהם עוברים מאפיינים של מסע התבגרות ואנו מוצאים ברומן הזה מאפיינים של רומן חניכה אומנם בפרק הזמן מאז מותו של אבישי ועד יום ההכרזה על הזוכה בפרס נובל לכלכה, עוברים בסך הכול מספר ימים אולם ארבעת החברים שנשארים בחיים כל אחד בדרכו שלו עובר שינוי ואפילו שינוי משמעותי, הם לומדים דבר או שניים על אופיים על הקשרים שלהם ועל מה שחשוב בחיים והם משתדלים לשנות את אי שביעות הרצון שמאפיינת חלקים לא מעטים מחייהם מה שמראה לכולנו שגם בגיל שבעים אפשר להתבגר, לשנות שגרה ולהסתכל על החיים באופן מרענן יותר ואף אחר.

כל אחד מגיבורי הספר הוא דמות להתאהב בה, זוהרה שאינה מתייאשת שממשיכה ומנסה ואינה מוותרת, יהודה שמבין שיש רגעים בחיים שצריך להגיע בהם להחלטות, עמוס שלומד להסתכל על הקרובים לו במבט ביקורתי פחות ואוהד הרבה יותר, ונילי נילי היא באמת משהו מיוחד.

זהו ספר מצחיק, מצחיק באופן חכם, יש בו ביקורת על ההתנהלות האנושית הוא בהחלט מתווה דרך ומסמן לנו מה חשוב יותר והוא מציף לתודעה שכבת גיל שכדאי להתייחס אליה ברצינות גדולה יותר, שבעים מסתבר זה החמישים החדש. רוצו לקרוא.

*הספר נקרא באופן דיגיטלי והורד מאתר בוקסילה www.booxilla.com

עוד מהבלוג של Karen Agmon

תצוגה מקדימה

סוס אחד נכנס לבר/ דויד גרוסמן

פעם בכמה זמן מגיע ספר כזה, ספר שתוך כדי הקריאה בו, הלב שלי נדחס פנימה. מתקפל לתוך עצמו, והעור הופך לגבשושי, עוקצני, ואין אוויר.  אני קוראת את הספר ואין לי אוויר, ומועקה,...

תגובות

פורסם לפני 4 years
תצוגה מקדימה

תמרה/גאולה שינה

תמרה/גאולה שינה ספר דיגיטלי – הוצאת Booxilla את הנובלה תמרה, התחלתי לקרוא בסקייטפארק בהרצליה, בן התשע וחצי שלי ביקש שוב להתאמן ואני מצוידת בנעלי התעלמות וקסדת האופניים...

תגובות

פורסם לפני 4 years
תצוגה מקדימה

פגישה עיוורת - או איך הכרתי את בעלי

    את אבירם היכרתי בגיל 29 וחצי. בפגישה עיוורת. הפגישה ההיא נערכה ב 1/1/97 ואנו עדין ביחד. שני ילדים נוספו ואני עדין מאושרת....

תגובות

פורסם לפני 4 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה