הבלוג של Karen Agmon

בעיקר ספרים

ספרנית ומידענית - עובדת כספרנית רפואית בספריה הרפואית המקסימה של תל-השומר. ספרים הם אהבתי הגדולה. [email protected] https://www.facebook.com/karen.agmon

עדכונים:

פוסטים: 186

החל ממרץ 2014

 

מקופלת-תמר-גלבץ-215x292

מקופלת / תמר גלבץ

ומידי פעם אני חוזרת ל”מקופלת”.

אחד הספרים הכי טובים שנכתבו על גירושים ובכלל – ובכלל אחד הספרים הטובים.

הגיבורה של מקופלת היא אשה בת ארבעים וכמה. כמה? לא ברור בדיוק, אולם לבעלה מפסיק ‘להיות טוב’  כמעט אחרי עשרים שנים יחד  –  אם הוא רק היה ממתין לעונת הסתיו החיים המשותפים שלהם היו עוצרים בתוכם עשרים שנה : “…כשהבעל פגש אותי, זה יהיה בדיוק לפני עשרים שנה בסתיו הקרוב, למה לא יכול היה להתאפק עוד קצת אני כל כך אוהבת תאריכים עגולים הרמוניים….”  אולם הוא לא התאפק, ובוקר אחד, סתם בוקר רגיל -  אין בו שום דבר מיוחד בבוקר הזה, הבעל אומר לה “שלא טוב לו” “לא טוב לי, זה מה שהוא אמר. ככה פתאום שלוש המילים הללו. לא טוב לי. ואפשר גם במלה אחת. לוטובלי.”

ומאותו הבוקר מתחילים החיים האחרים של האשה,  בגוף ראשון היא מספרת לנו על מה שהיה ועל מה שעכשיו, הסיפור עובר מהווה לעבר מתאר לנו בפרטי פרטים את תהליך העזיבה של הבעל. אנו מלווים את האשה לאורך התקופה מרגע ההצהרה של “לוטובלי” ועד לעזיבה הסופית. אנו מלווים אותה בתהליך הפיכתה מאשת איש, מאשת משפחה, לאשה לבדה. אנו מלווים את תהליך התפרקותה של משפחה.

זהו סיפור על משפחה שמתפרקת, ככה פתאום באמצע החיים, משפחה מתפרקת. מתנפצת לרסיסים נפרדת לחלקים קטנים קטנטנים. האשה אינה מסתירה דבר, בלשון קולחת היא מתארת  את כל מה שעובר עליה, אינה חסה עלינו כלל, הכול היא מספרת לנו, אנו עדים לכל קשת הרגשות שהיא חווה.

והיא חווה, כל מה שניתן לחוות היא חווה, היא חווה זעם על הנטישה והיא חווה גועל, וכמיהה ותשוקה וגעגועים, היא מתגעגעת לבעל שנוטש אותה, היא מתגעגעת למגע, היא מתגעגעת למין, היא מתגעגעת להיות חלק ממשפחה, היא מתגעגעת עד כאב להיות שייכת  - שייכת למשפחה. שייכת למין האנושי. איך ככה בבת אחת היא מוגלית מעולמם של המשפחות? המשפחות המתפקדות המאושרות מלאות החיות. מעולם שהכול בו ידוע שהכול ברור בו, לעולם הדמדומים הזה של הלבד, להיות אשה לבד, אמא לבד , אדם לבד. בבת אחת היא שוב אינה שייכת.

ברגע אחד חיי השיגרה שלה , חיי המשפחה השגרתיים עד כדי כך שלבעל “לאטוב”, הופכים למשאת נפש, למחוז כיסופים, בישולי יום שישי הופכים למסיבה הכי מבוקשת בעיר זאת שהיא לא קיבלה הזמנה אליה. סצנות משפחתיות מאוסות, דביקות, מתישות, מריבות מעיקות על ‘מי ייקח ומי יחזיר’ הופכות לאידיאל, למשהו שיש לשאוף אליו.

אחד (מיני רבים) מהתיאורים הופכי קרביים בספר הוא תיאור של יום שישי הראשון לבד, היא והבת לבד, מסביבן שמחה והמולה, והן לבדן: “זהו יום השישי הראשון שלנו לבד……אבל לאט לאט התחוור לי שכל המשפחות שסביבי מתקבצות בהרכבים קליידוסקופיים צורנים מגובשים שאני אינני משתלבת בהם. לא אני לא היא. אלה ואלה הולכים לדודים. ליומולדת. נוסעים צפונה. מוזמנים לצ’ולנט……כולם דרוכים לקבל את פני השבת של החורף. ורק היא ואני. לבד. בלילה היה לי רעיון לקפוץ מהגג.”

אין שמות במקופלת, אין פרטים מזהים, יש אשה ובעל ובת ואמא ושכנה, לא צריך שמות פרטיים, לא צריך זהות, כי האשה שננטשת האחת שננטשת, היא כמו כל הננטשות והנעזבות, והכמהות. מסתבר דווקא שכל הנשים הננטשות דומות זו לזו, ומסתבר שלמרות הכול כל המשפחות המתפרקות דומות זו לזו. ונראה שאף הנוטשים כולם דומים זה לזה – “לא טוב לי” קולקטיבי.

לא ניתן לכתוב על “מקופלת” ולא להזכיר את עניין האוכל, המזון.  גיבורת הסיפור שלנו מתארת את חייה בעזרת  דימויים מעולם התוכן של האוכל, על כל מרכיביו, קנייה אחסנה בישול אכילה. המזונות מהווים את כל הדימויים הנחוצים לה להסביר את חייה שמתפוררים: “והלא טוב לי הזה האחד הבודד שזלג כלבן של ביצה על רצפה ושל צהוב שנפצע והתמזג בלבן והתקשקש כחביתה רטובה על הבלטות..”

האשה שלנו גיבורת הסיפור הייתה רוצה שחייה יהיו רצף של “קוביות סוכר” של “יינות אדומים” של “קרואסונים טריים” ומתברר לה שלא כך הוא, מתברר לה שהחיים ,החיים שלה הם גם וגם גם סוכר ויין וקרואסונים וגם “ביצים מפוצצות, חלקי עוף עם שערות, ושאריות של בשר רקוב בכיור”

לסיכום – הספר מתאר בעברית קולחת משבר  ברצף החיים (מי לא חווה משבר בנישואים, גם כזה שלא הסתיים בגרושים?) משבר שמצד אחד הכי קשה שאפשר ומצד שני כמעט בנאלי.  מצד אחד תהומות של ייאוש ומצד שני הנדושות של המצב הזה. ההתנגשות הזו בין חיי היום יום השגרתיים ובין המציאות המתפרקת, מתוארים בצורה מאלפת ומרגשת ויוצרים את אחד הסיפורים הכי טובים שנכתבו בעברית.  כדאי מאוד לקרוא.

עוד מהבלוג של Karen Agmon

תצוגה מקדימה

סוס אחד נכנס לבר/ דויד גרוסמן

פעם בכמה זמן מגיע ספר כזה, ספר שתוך כדי הקריאה בו, הלב שלי נדחס פנימה. מתקפל לתוך עצמו, והעור הופך לגבשושי, עוקצני, ואין אוויר.  אני קוראת את הספר ואין לי אוויר, ומועקה,...

תגובות

פורסם לפני 6 years
תצוגה מקדימה

תמרה/גאולה שינה

תמרה/גאולה שינה ספר דיגיטלי – הוצאת Booxilla את הנובלה תמרה, התחלתי לקרוא בסקייטפארק בהרצליה, בן התשע וחצי שלי ביקש שוב להתאמן ואני מצוידת בנעלי התעלמות וקסדת האופניים...

תגובות

פורסם לפני 6 years
תצוגה מקדימה

פגישה עיוורת - או איך הכרתי את בעלי

    את אבירם היכרתי בגיל 29 וחצי. בפגישה עיוורת. הפגישה ההיא נערכה ב 1/1/97 ואנו עדין ביחד. שני ילדים נוספו ואני עדין מאושרת....

תגובות

פורסם לפני 6 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה