הבלוג של Karen Agmon

בעיקר ספרים

עדכונים:

פוסטים: 99

עוקבים: 12

החל ממרץ 2014

איך כמעט ויתרתי על פגישה עיוורת עם מי שהוא בעלי ב 18 השנים האחרונות(:

29/11/2014

pretty7 קניות6

 

את אבירם היכרתי בגיל 29 וחצי. בפגישה עיוורת. הפגישה ההיא נערכה ב 1/1/97 ואנו עדין ביחד. שני ילדים נוספו ואני עדין מאושרת. על חיי נשואים לא אכתוב כעת – אולם השיחה ההיא שהובילה לפגישה ההיא – היא שיחה ששווה לשמוע עליה…:

הייתי בשנה הראשונה בתואר השני בלימודי ספרנות ומידענות באוניברסיטת בר-אילן. לא ממש אהבתי את הלימודים, אבל חשבתי שתואר שני בטוח לא יזיק, ומה אכפת לי בעצם. באותה תקופה עבדתי כמנהלת שיווק בהוצאה לאור של חוברות תיירות. זו הייתה הוצאה לאור קטנה ואיכותית, עבדתי שם כבר כמה שנים, הייתי מרוצה למדי. גרתי בדירה שכורה בתל-אביב עם שותפה שממש חיבבתי (אנו עדין חברות טובות – כן בהחלט גם על זה אפשר לכתוב). נסעתי לחו”ל מידי פעם (בכל זאת חוברות תיירות) היו לי חברות טובות היו לי מחזרים, הייתי מאושרת למדי. כמה חודשים לפני תחילת הלימודים חזרתי מטיול ארוך במזרח, הייתי עדין תחת השפעת הטיול – החיים נראו לי יפים או בהחלט נסבלים. סביבי בנות עברו לגור עם בני זוג, התחתנו ואפילו ילדו ילדים – בכל זאת הייתי בת 29, זה גיל כזה שבהחלט אפשר ללדת ילדים בו(: אולם בן זוג רציני וקבוע וילדים נראו לי רחוקים ממני ומחיי בערך כמו שהירח היה רחוק ממני – מה לי ולחיים של גדולים?

האם רציתי חבר? כן רציתי חבר, רציתי חבר כמו שרציתי בגד חדש, או כמו שרציתי לסע לשבוע בנו-יורק, או כמו שרציתי טבעת חדשה עם אבן זוהרת שתנצנץ לי על האצבע. לא חלמתי על חתונה. לא חלמתי על מגורים יחד. לא היה לי שום מושג מה זה באמת חיי נשואים. אבל רציתי חבר, בטח שרציתי(:

באחד השיעורים ישבתי ליד בחורה צעירה ממני בכשש שנים, היא הייתה בהריון וכבר הייתה לה ילדה, היא הייתה יפיפייה. היא הייתה גם מאוד חביבה ונעימה – התחברנו.

החיים שלי נראו לה זוהרים – דירות שכורות נסיעות לחו”ל… החיים שלה נראו לי כמו אגדה – בעל ילדים. היא דיברה על בעלה באהבה גדולה והמון הערכה. חשבתי שחייה מושלמים. אחרי כארבעה שבועות היא שאלה אותי: “יש לך חבר?” “לא” עניתי לה “אין לי”. “תרצי  להכיר מישהו?” היא שאלה אותי  ”בטח” עניתי לה מיד. והנה אחד הכללים שהיו לי בתור רווקה בת 29 וקצת, תמיד אמרתי כן להצעות כאלו  - תמיד. במקרה הכי גרוע הייתי אומרת לעצמי, אני אשתה קפה וזהו לא קרה כלום.

“בטח יש לך המון מחזרים” היא אמרה/שאלה אותי, אני זוכרת שמשכתי בכתפיים, “יש לי מחזרים” עניתי לה את האמת, “אבל אני תמיד שמחה להכיר מישהו חדש ” זו הייתה האמת.

 ”אז את מי את רוצה להכיר לי?” שאלתי

“בחור ממש מקסים ומאוד חכם הוא עובד עם בעלי”

“ספרי עוד” ביקשתי וזכיתי להרצאה של חמש דקות תמימות על אופיו הנפלא של הבחור, על חוכמתו, על כישרונותיו המרובים, על כמה שהוא איש נפלא ויקר.

בזמן שהיא דיברה על כל נפלאות הבחור, אמרתי לעצמי ‘אל תישאלי מה הוא עושה’

‘אל תישאלי מה הוא עושה, אל תישאלי כלום, מספיק שהוא כזה חכם ומוכשר אל תישאלי שאלות’

ובשנייה שהיא סיימה לדבר שאלתי אותה “במה הוא עובד?”

“במחשבים” היא ענתה “הוא מאוד מאוד חכם והוא איש מחשבים”

השנה היא 1996, ישראל היא מעצמת הייטק כמה חודשים קודם לכן צ’ק פוינט הישראלית הונפקה בבורסה בנו-יורק, גיל שוויד הפך לכוכב ולרווק מבוקש. הסטרטאפים פורחים, ואני וחברתי במשרד הקדשנו בוקר שלם לרכישת מניות ב Nasdaq  והרגשנו נשות העולם הגדול שהצלחנו.  האווירה היא כזאת שאיש מחשבים הוא “הרופא” או “הטייס” של שנות ה – 2000 .

“ספרי עוד” ביקשתי ממנה וזכיתי להרצאה נלהבת נוספת על היותו איש מחשבים הכי מוכשר שרק קיים.

היא מדברת על כישרון על חוכמה ומחשבים, ואני – אני כבר ראיתי את עצמי הולכת ברחובות נו-יורק עמוסת שקיות. זוכרים את הסצנה מ”אשה יפה”? ג’וליה רוברטס עוברת מבוטיק פאר אחד למשנהו, כשמחנות לחנות תעוזתה עולה. הליכתה מזדקפת. בגדיה מרהיבים.

כך גם אני כבר ראיתי את עצמי צועדת ברחובות נו-יורק וטוקיו, עמוסת שקיות, לבושה בפאר והדר. ומעבירה את ימי בשתיית קוקטיילים, על גדות הבריכה באי טרופי חמים. בזמן שבעלי ממציא איזו תוכנה חדשה. או מוכר איזה סטארט-אפ, אחד או שניים.

חברתי סיימה את ההרצאה, והתבוננה בי. לקח לי רגע קטן להתעשת ולחזור למציאות של מעבדת מחשבים קפואה ואפורה באחד הבניינים של אוניברסיטת בר-אילן – אסתטיקה אינה אחד הצדדים החזקים של האוניברסיטה הזו.

הסתכלתי עליה כשאני אומרת לעצמי בלב שוב ושוב ושוב, ‘אל תישאלי היכן הוא עובד’ ‘אל תישאלי היכן הוא עובד’ ‘אל תישאלי’ אני מכריחה את עצמי לא לשאול היכן עובד איש הפלאות המדהים הזה, שהיא רוצה להכיר לי ושאתו אני אתחתן ויהיו לנו שלושה ילדים חמודים ואחוזת פאר.

אני מחייכת אליה היא מחייכת אלי ורגע לפני שאנחנו מסכמות את הפרטים של טלפונים שמות זמנים, אני שואלת אותה:

“איפה הוא עובד?”

שאלתי את השאלה הזאת, ובמחשבותיי עלו השמות שהכרתי מהעיתונות: אמדוקס קומברס נייס, גילת, צ’ק פוינט, סאייטקס, ICQ  כאלו… הרי היא בעצמה אמרה “איש מחשבים מאוד מאוד מצליח וחכם” – ככה היא הבטיחה לי והחברות האלו היו כרטיס לחיים הטובים…

היא הסתכלה עלי, היה לה חיוך של כוכבת הוליוודית, עיניה בצבע ירוק כחול, “אבירם” היא אמרה לי “אבירם עובד בעירייה……”

גילת לא קיימת יותר, קומברס ירדה מזמן מגדולתה ICQ  נדמה לי שכבר אינה בשימוש… אבירם ואני לגמרי ביחד, הוא אכן כל הדברים שהיא הבטיחה לי ועוד הרבה יותר מזה…

אולם את הנחיתה הזאת ממרומי מגדלי הפאר של נו-יורק, לרחובותיה האפרוריים של עיר ישראלית, לא אשכח לעולם(:

עוד מהבלוג של Karen Agmon

תצוגה מקדימה

סוס אחד נכנס לבר/ דויד גרוסמן

פעם בכמה זמן מגיע ספר כזה, ספר שתוך כדי הקריאה בו, הלב שלי נדחס פנימה. מתקפל לתוך עצמו, והעור הופך לגבשושי, עוקצני, ואין אוויר.  אני קוראת את הספר ואין לי אוויר, ומועקה,...

תגובות

פורסם לפני 3 years
תצוגה מקדימה

תמרה/גאולה שינה

תמרה/גאולה שינה ספר דיגיטלי – הוצאת Booxilla את הנובלה תמרה, התחלתי לקרוא בסקייטפארק בהרצליה, בן התשע וחצי שלי ביקש שוב להתאמן ואני מצוידת בנעלי התעלמות וקסדת האופניים...

תגובות

פורסם לפני 3 years
תצוגה מקדימה

פרגמנט: "את וחברתך הטובה כבר לא"

פרגמנט#"את וחברתך הטובה כבר לא" היינו חברות שנים, מאז היום הראשון של שנת הלימודים הראשונה באוניברסיטה. נפגשנו שם בקומה השלישית בגילמן במסדרונות, המפותלים, הארוכים, הלא...

תגובות

תגיות:

פורסם לפני 2 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה