הבלוג של יהודית קרן

באה מאהבה

אני אמא לשלושה בנים ושלוש כלות, סבתא לתשעה נכדים, פנסיונרית שמשתדלת בכל יום ויום לעשות משהו שעוד לא עשיתי, מגשימה חלום ישן לכתוב על אנשים, על חוויות ורגשות, בקיצור על החיים.

עדכונים:

פוסטים: 101

עוקבים: 1

החל מדצמבר 2016

יום שישי, הבית שקט, המוזיקה מתנגנת לה ברקע, וריחות בישול ממלאים את חלל הבית.

16/11/2017

בעבר הלא כל כך רחוק, ימי שישי בערב היו המועד למפגש חברתי, לרוב בביתנו.

אהבתי את הריגוש לקראת, את ההכנות אהבתי פחות אבל התוצאה הייתה תמיד פיצוי הולם למאמץ. האוכל היה תמיד טעים, האווירה הייתה טובה, שיחות הנשים נסובו סביב עניינים ארציים כמו ילדים בית קניות ואולי ספר טוב ותמיד בשלב כלשהו הגיע הצחוק המתגלגל, צחוק שובב, קצת על חשבון הגברים שעסקו ללא לאות ובמלא הרצינות בנושאים ברומו של עולם –  צבא פוליטיקה וכלכלה.

alone

ימי שישי בערב קיבלו תפאורה חדשה.

הבית שקט, המוזיקה מתנגנת לה ברקע, ריחות בישול ממלאים את חלל הבית.

אני יושבת בכורסא, ספר בידי, מנסה להתרכז ולקרא, אך המחשבות מתרוצצות בראשי בניגוד מוחלט לשלווה שסביבי.

תמיד היה לי כישרון לסדר תפאורה שקטה, יפה, ורגועה, שתחפה על הסערה שבנפשי, אנשים שסביבי האמינו שהכול טוב, אבל אני נשארתי במערבולת שבעין הסערה.

הרבה שנים עברו מאז התפרק ביתי, נפרמה שמיכת הביטחון שכיסתה אותי, נגוז החלום להזדקן יחד.

לא, לא, האמת שזה קרה הרבה קודם, שנים רבות קודם, אך זה נהיה מוחשי כשעזבתי את הבית, עד אז התפאורה כיסתה על הכול, התפאורה המוצלחת ששכנעה אפילו אותי במציאות המזויפת.

למשחק החיים יש חוקים חדשים. יד נעלמה שינתה את חוקי המשחק, חברים נעלמו, כנראה התפקיד לא נראה להם, אחרים מבקשים להצטרף למשחק, אבל לי אין כוח לביים את החיים מחדש.

התפקיד הראשי הוא שלי, תפקיד בו אני לבד. לפעמים אני אוהבת את זה ולפעמים קשה לי.

הערב, חסרה לי המולת הבית המלא ילדים, חסרים לי האורחים הבאים והולכים, העוגות הנפרסות ונאכלות בתאווה וכוסות הקפה המוגשות זו אחר זו.

אני מתגעגעת למחמאות ולצחוק המתערבבים תוך כדי מעופם בחלל האוויר. אלה היו הרגעים בהם אני באתי על שכרי על השעות שהשקעתי בעמידה במטבח, אלה היו הרגעים שבגללם שווה היה לסבול את העייפות והתשישות שפקדו אותי. אלה היו הרגעים הנדירים והיום הם כבר לא חלק מהמחזה.

לרוב, זו ההמתנה שיבואו, זה השקט הסורר כמו בערב הזה, והלבד.

לא, זאת לא בדידות, עולמי מלא ועשיר, אני עסוקה ומסופקת אפילו מאושרת, אבל יש רגעים של לבד, רגעים שהם רק המחשה והתחלה לשעות של לבד שעוד יבואו.

עוד מהבלוג של יהודית קרן

תצוגה מקדימה

על מדרגות הרבנות

תשע שנים עברו מאז אותו בוקר בו עמדתי על מדרגות הרבנות .... ולא רקדתי. רגלי היו כבדות, בקושי נשאו אותי לעבר הבאות. במסדרונות הרבנות הצטופפו זוגות רבים שבאו לקבל את הגושפנקה הסופית לפירוק חייהם המשותפים. אישור, כתוב שחור על...

תגובות

פורסם לפני 8 months

שלום עולם!

ברוכים הבאים לבלוג החדש שלי!...

תגובות

פורסם לפני 2 years
תצוגה מקדימה

אחרי חמישים שנה

חמישים שנה מאז שילדה בת עשרים ואחת, עם שתי צמות, ישבה לה במיטת בית החולים במחלקת היולדות, מוקפת בזרי פרחים, חייכה חיוך מאושר מאוזן לאוזן והרגישה כאילו עשתה דבר שאף אדם בעולם לא עשה לפניה. הילדה, זאת אני. ישבתי לי עם חיוך...

תגובות

פורסם לפני 2 months

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה