הבלוג של יהודית קרן

באה מאהבה

אני אמא לשלושה בנים ושלוש כלות, סבתא לתשעה נכדים, פנסיונרית שמשתדלת בכל יום ויום לעשות משהו שעוד לא עשיתי, מגשימה חלום ישן לכתוב על אנשים, על חוויות ורגשות, בקיצור על החיים.

עדכונים:

פוסטים: 45

עוקבים: 1

החל מדצמבר 2016

אומרים שכאשר רועמים התותחים המוזות שותקות….. האומנם? ברחובות רעמו שרשראות הברזל של הטנקים, יריות נורו לכל עבר ואנחנו בנות עשר, היינו עסוקות בתצוגת אופנה. בטוח הייתה לצידנו איזו מוזה שגרמה לנו לחשוב על מאגר אין סופי של רעיונות לבגדים יפים

04/10/2017

ישבנו, לילי בת דודתי ואני בפינת הסלון על יד שולחן קטן. לפנינו היו ערמות של ניירות וצבעים ואנחנו היינו שקועות בלצייר בגדים לבובות מנייר.

ציירנו בובות על נייר לבן, גזרנו אותן, צבענו את שערן בצהוב שחר חום ואדום נתנו להן את תואר “הדוגמניות”, ועכשיו הגיע הזמן לתכנן לצייר ולגזור את הבגדים שיוצגו בתצוגת אופנה. שמלות ליום יום ושמלות ערב, חצאיות, חולצות, מכנסיים, צעיפים ותיקים. לכל בגד שציירנו דאגנו להשאיר לשוניות קטנות אותן קיפלנו מאחורי גב הדוגמניות וכך הבגדים ישבו ישיבת קבע על גופן החטוב.

paper dools

היה זה כנראה דגם ראשוני לבובות הברבי. סטרטאפ נוסח הונגריה, בבודפשט אוקטובר 1956.

ברחובות רעמו שרשראות הברזל של הטנקים, יריות נורו לכל עבר ואנחנו בנות עשר, לא הבנו את חומרת המצב. היינו עסוקות בתצוגת אופנה.

הפגנת סטודנטים מאושרת על ידי המשטרה הפכה תוך דקות להפיכה נגד המשטר הקומוניסטי בהונגריה. כלי נשק נשלפו ממחבואם מתחת למעילים, והחלה נהירה לכיוון משרדי ממשלה ותחנת השידור שהייתה ממוקמת ברחוב בו גרתי.

מהר מאוד הגיע הצבא עם טנקים והחל הקרב. הרחוב נחסם, אין בא ואין יוצא וכך לילי בת דודתי שהתארחה אצלנו לא יכלה לחזור הביתה. דירתנו שחלונותיה הגדולים פנו לרחוב הפכה למקום מסוכן. היינו מטרה לכל כדור טועה, והיו רבה כאלה כי חלק מהיורים לא היו מיומנים. תחילה ירדנו למקלט ששימש את דיירי הבניין כמחסן פחם. הוא היה חשוך קר ומלוכלך, צפוף בשכנים שברחו מהבית בדיוק כמונו. יכולנו רק לשבת בלי להסתובב בחלל הקטן. כשהורי הבינו שהסיפור הולך להיות ארוך, הוחלט לעבור לדירת חברים שחלון ביתם פנה לחצר האחורית והיה מוגן מפני הסכנה מיריות. התכנסנו בדירת חדר שלוש משפחות, תשעה אנשים, ושם לילי ואני שקענו בעולם דמיוני וילדותי משלנו מסרבים לקחת חלק ברועה שבחוץ בעולם האמיתי.

היום יום הפך לשגרה, הנשים דאגו לאוכל, מידי פעם סיכנו את נפשן וחזרו לדירות הנטושות להביא אספקה של דברים חסרים, הגברים ניסו לנחש מה צפוי ולילי ואני ציירנו עוד ועוד, עשינו תצוגות אופנה למבוגרים ונהנינו מהמחמאות שהרעיפו עלינו.

שגרת החיים הופרעה כאשר אחד השכנים, גוי שהיה נשוי ליהודיה, נכנס, סיפר שפעילים אנטישמים מסתובבים בבניין והציע שאבא שלי ועוד חבר שהיה איתנו יסתתרו כי יש להם חזות יהודית.

לתדהמתי הגברים טיפסו ועלו לבוידם. לאחר מספר שעות עם חלוף הסכנה כאשר הם ירדו, הייתה התרגשות גדולה של כל המבוגרים. הם החליטו פה אחד לעלות לישראל, ולא להסתכן בשואה נוספת.

היה זה הרגע הראשון עליו נבנתה עלייתי לארץ.

היינו בדירה הזאת בערך שבוע.

רק כשחזרנו הביתה ויצאתי לרחוב התחלתי להבין מה היא מלחמה. סימניה עדיין נראו בכול מקום, גופות סטודנטים ומתנגדי שלטון שהוצאו להורג עדיין היו תלויים על העצים היפים של הגן הציבורי שהוביל לבית הספר בו למדתי, הגן שהיה מגרש המשחקים של ילדותי.

היה זה אוקטובר שהשאיר כתם שחור על זיכרונות ילדותי היפה בהונגריה.

עוד מהבלוג של יהודית קרן

שלום עולם!

ברוכים הבאים לבלוג החדש שלי!...

תגובות

פורסם לפני 12 months
תצוגה מקדימה

להיות הורים זה לא משחק ילדים

הורות - מילה קטנה המכילה בתוכה עולם ומלואו. הורות היא בכל גיל, אהבה ללא גבולות, אחריות אין קץ, דאגה בלתי פוסקת, מחויבות נצחית, לילות ללא שינה, שינוי סדרי עדיפויות, מסירות,...

תגובות

פורסם לפני 6 months
תצוגה מקדימה

גיל 17 הלא תמיד מתוק

הדלת נפתחה וקול גברי השתלט על המוזיקה הרועמת בצעקה: חברה, קנדי נרצח. הצעקה שמה קץ למסיבת יום ההולדת ה-17 שלי. בנהרייה של שנות השישים מסיבות בערבי שישי היו הבילוי האולטימטיבי...

תגובות

פורסם לפני 2 ימים

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה