הבלוג של יהודית קרן

באה מאהבה

אני אמא לשלושה בנים ושלוש כלות, סבתא לתשעה נכדים, פנסיונרית שמשתדלת בכל יום ויום לעשות משהו שעוד לא עשיתי, מגשימה חלום ישן לכתוב על אנשים, על חוויות ורגשות, בקיצור על החיים.

עדכונים:

פוסטים: 102

החל מדצמבר 2016

הפוסט הזה נכתב לפני ארבע שנים, בשובי מביקור משפחתי בארצות הברית. בבית של קרן ואלדד חגגנו את ראש השנה עם משפחה וחברים, כולנו רחוקים מהבית ובכול זאת מרגישים ביחד משפחה. קבלנו את פני השנה החדשה בערב מושקע טעים נעים וחגיגי

23/09/2017

הנסיעה משדה התעופה הביתה נראתה ארוכה כאורך הגלות. כבר רציתי להיות בבית.

ברגע שהרכב נכנס לרחוב שלי, אצבעותיי גיששו אחר המפתח שהיה חבוי אי שם במעמקי התיק, חסר שימוש בחודש האחרון.

ניגשתי לדלת ובידיים רועדות מהתרגשות סובבתי את המפתח בחור המנעול והנה כבמטה קסם הדלת נפתחה ולפני נגלה אותו בית חמים ונעים אליו התגעגעתי כך כך.

sun francisco

כמו ברגע הלידה ליתר דיוק דקה אחריו שוכחים את הכאבים כך גם אני שכחתי בין רגע את השעות הארוכות והמעייפות של הטיסה. חזרתי לעצמי ולחיי.

לא פשוט בגילי ועם תכונות האופי שלי לחיות שלושה שבועות בתוך חיי אחרים, אפילו אם הם ילדי.

אין דור שמקבל בשלוות נפש את השינויים שבדור הצעיר. גם אני נוטה לשמר את הידוע לי מהדור שלי, מנסה להעביר את הרגלי החיים שלי לדור הבא למרות שלרוב אני יודעת שזה צריך להיות אחרת. ברגעים אלה  השכל הישר משדר זעקת התראה של תשתקי זה לא עניינך.

הביקור בארצות הברית היה עבורי הזדמנות של פעם בחיים להיות 24/7 עם קרן אלדד והילדים והיה זה עבורי גם שיער לחיים. לראות מרחוק את חיי בארץ  ולהבין כמה אני אוהבת אותם.

חוויתי שם חיים אחרים של המון שלווה ורוגע בהתנהלות היום יומית, כבוד לזולת, רצון אדיר של השלטון ושל נותני שירות להקל להטיב לפשט תהליכים ולו רק כדי לאפשר חיים טובים יותר.

אבל, חוויתי גם ריחוק זרות ואדישות  שהם נורמה בהתנהגות הבין אישית. כולם נוסעים ברכב, אין נפש חיה ברחובות היפים והמטופחים. אפילו הכלבים יוצאים רק בליווי הבעלים ורק למספר דקות, ומבלי להשאיר עקבות לסיבת יציאתם, חוזרים לבית ומתמקמים בפינה על הכרית המיועדת להם. ברגע שמחשיך הרחובות מתרוקנים, כולם ספונים בבתיהם מאחורי תריסים מוגפים, אין יוצא ואין בא.

אין שכנים שחסר להם פתאום חלב, אין ילדים שצריך לשמור עליהם עד ש….. לא שומעים צעקות או שידורי טלוויזיה, אפילו לא קולות ילדים שמשתוללים בחצרות. הכול שקט ורגוע, למעט פה ושם משפחה ישראלית חדשה שטרם סיגלה לעצמה את אמריקה.

פתאום התגעגעתי לשכנים הרועשים שלי, לנכדים וחבריהם שלרגע לא מצליחים לשתוק ולשבת בשקט, אפילו התגעגעתי לבונו, הכלב של רתם מאיה וסתיו, שנביחותיו מרעידים את קירות הבית ומעלים את לחץ הדם של השכנים.

יש כאן בלוונט שלנו משהו חם אנושי וכובש שקשה לוותר עליו.

התגעגעתי גם לחיים שבניתי לי בשנים האחרונות. הודות למרחק הפיזי ומרחק הזמן הבנתי כמה טוב לי בחיים האלה. הבנתי עד כמה האנשים שבחיי חשובים לי, עד כמה הם חסרים לי כשהם לא על ידי.

מוזר שהייתי צריכה להרחיק עד ארצות הברית כדי להבין זאת. אז טוב שנסעתי ועוד יותר טוב שחזרתי.

אבא שלי נהג לאומר  “בכל מקום טוב אך הכי טוב בבית”. הנסיעה הזאת הוכיחה לי פעם נוספת עד כמה הצדק איתו.

עוד מהבלוג של יהודית קרן

תצוגה מקדימה

גיל 17 הלא תמיד מתוק

הדלת נפתחה וקול גברי השתלט על המוזיקה הרועמת בצעקה: חברה, קנדי נרצח. הצעקה שמה קץ למסיבת יום ההולדת ה-17 שלי. בנהרייה של שנות השישים מסיבות בערבי שישי היו הבילוי האולטימטיבי...

תגובות

פורסם לפני 1 year
תצוגה מקדימה

על מדרגות הרבנות

תשע שנים עברו מאז אותו בוקר בו עמדתי על מדרגות הרבנות .... ולא רקדתי. רגלי היו כבדות, בקושי נשאו אותי לעבר הבאות. במסדרונות הרבנות הצטופפו זוגות רבים שבאו לקבל את הגושפנקה הסופית לפירוק חייהם המשותפים. אישור, כתוב שחור על...

תגובות

פורסם לפני 9 months

שלום עולם!

ברוכים הבאים לבלוג החדש שלי!...

תגובות

פורסם לפני 2 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה