הבלוג של יהודית קרן

באה מאהבה

אני אמא לשלושה בנים ושלוש כלות, סבתא לתשעה נכדים, פנסיונרית שמשתדלת בכל יום ויום לעשות משהו שעוד לא עשיתי, מגשימה חלום ישן לכתוב על אנשים, על חוויות ורגשות, בקיצור על החיים.

עדכונים:

פוסטים: 44

עוקבים: 1

החל מדצמבר 2016

אף פעם לא הסתרתי את גילי, לא התרגשתי מקידומת שהתחלפה, חייתי בשלום עם הגיל והתמודדתי בגבורה עם תוצאותיו, – עד לפני כחודש כשחגגתי את יום הולדתי השבעים

26/01/2017

grandma

הגיל מביא עימו המון שינויים, כל יום מזמן התמודדות עם תופעה חדשה ולא נעימה, וברור שמכאן והלאה זה רק יחמיר. פתאום הסוף נראה קרוב מידי ולמרות שהלב מרגיש צעיר, הגוף מדבר שפה אחרת.

כבר שנים אני מרגישה כמו בית בוער שכל דייריו מנסים לנוס ממנו ואני מנסה להציל מבין הלהבות את מה שאפשר.

ראשית הלכו נעורי, המחזור, שמסמל את הפוריות, והעדרו העביר אותי לגיל הבלות. איזו מילה נוראית !!!

בהמשך התמסרתי למלחמה בגלי החום, מאחר והם חזקים ממני, קיבלתי גם אותם במסגרת “לחיות בשלום עם מה שיש”.

אחר כך הלכה הראיה, הגיעו המשקפיים וקבעו לעצמם מגורי קבע על אפי הקטן. לא חבל? האף שלי קטן ויפה, למה להתיישב עליו ועוד להסתיר את העיניים שגם בהם אין לי מה להתבייש. התרגלתי גם למשקפיים.

השניים הטובות היפות, כנראה לא היו טובות כל כך. הלכו. הושבתי במקומם שתלים כך שלכאורה הכול בסדר.

הצבע בשיער אזל, נשטף עם הגיל אבל לא נורא, שמתי חדש.

השמיעה כבר לא משהו, אבל עוד אפשר להסתדר ולא צריך תחליפים.

הסחוס הפחדן הזה ברח לגמרי, השאיר את הברכיים שלי לבד אבל סידרתי אותו, שמתי ברכיים חדשות.

הכוחות עזבו אותי, המרץ נעלם, המוטיבציה הלכה לאיבוד, והזיכרון כבר אורז את המזוודה.

לחץ הדם גבוה מידי. בלוטת התריס עובדת לאט מידי, הקולסטרול גבולי, הלב חלש, הסידן בורח והישבן תופח. חוץ מהישבן מצאתי פתרון לכל הבעיות. הולכים לרופא והוא נותן תרופת.

עם כל זה אני חיה בשלום, ובקבלה מוחלטת, כי הרי לפי עצת חברותי צריך “לקבל את המתרחש” וגם כי אין לי ברירה.

אז רציתי להמתיק קצת את גלולת השבעים ובפעם ראשונה בחיי לחגוג לעצמי יום הולדת. לא כמו כל שנה, עם המשפחה, חגיגה בה אני מזמינה, אני מבשלת, אני מגישה ואני מתה מעייפות בסופה, אלא חגיגה של כיף אצלי בבית עם כיבוד מוכן, בקרב חברות וגם סטייליסטית שתנעים לנו את זמננו עם השטויות שאנחנו הנשים אוהבות.

היה לי קשה לפרגן לעצמי את הפינוק ושיתפתי את בני הצעיר בהתלבטויותיי.

הילד – בן ארבעים ושתיים  – הסתכל עלי ברצינות ואמר – אמא, זה היום הולדת העגול האחרון בו את עוד מסוגלת לארגן אירוע שכזה ושעדייו יש לך מעל עשרים חברות שמסוגלות להגיע בכוחות עצמן, אז לכי על זה!

באווירה אופטימית זו יצאתי לדרך.

הזמנתי, ארגנתי, הכנתי, התרגשתי ונהניתי ונהניתי ונהניתי…………

קיבלתי מעצמי מתנת יום הולדת והיא התובנה, שלמזלי ההומור עדיין בסביבה, ולמרות כל האין, עדיין יש שמחות וריגושים, האהבה עדיין פורחת ואני מרגישה שהחיים בסך הכול יפים.

עוד מהבלוג של יהודית קרן

שלום עולם!

ברוכים הבאים לבלוג החדש שלי!...

תגובות

פורסם לפני 12 months
תצוגה מקדימה

הצבע שבחיים

 החיים הם רצף של אירועים שהטוב והרע צובעים אותם בצבעי הקשת, והם קובעים להם את המהות. בגיל עשרים ואחת כשכל כולי שקועה בהכנות לקראת לידת בני הבכור, הצבע הורוד שלט בחיי, הייתי...

תגובות

פורסם לפני 5 months
תצוגה מקדימה

על תפוחים וגירושים

התפוחים יותר נכון רובם יחזרו למקום,  אך שום דבר לא יהיה כמו קודם. הם יהיו חבולים פגועים מעוכים וחלקם ילכו לאיבוד, יתגלגלו לפינות בהם אי אפשר יהיה למצאם, יותירו מקום בקערה לתפוחים חדשים, המביאים אופטימיות אך גם חשש מהטעם...

תגובות

פורסם לפני 10 months

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה