הבלוג של ג'ולי קייט

juliek

עדכונים:

פוסטים: 7

עוקבים: 0

החל מאוקטובר 2016

19/10/2016

לעולם לא אבין איך אפשר להנות מהשפלתו של אדם אחר...

ביום ראשון חזרתי מטיול של שבוע ברומניה. נוף הרים, כפרים ציוריים ושפע מטעמים מנחמים שאני כל כך אוהבת.

במהלך הטיול מקום אחד השאיר אותי עם צביטה בלב. השמורה לדובים שליד העיירה זרנסטי, בה משקמים דובים שעברו התעללות.

מאות דובים ברומניה, ובאירופה כולה, נלכדים בכלובים קטנים, מלובשים באופן מגוחך, מסוממים ומורעבים. הם קשורים לעמוד בסמוך למזללות הקטנות ולתחנות הדלק, אזורים תיירותיים ושווקים. חיית פרא גדולה ואצילית, אשר נאלצת לעשות פעלולים משפילים, וזאת רק מסיבה אחת. כדי לבדר את העוברים והשווים. להצטלם איתם. לגרום להם לצחוק.

לעולם לא אבין איך אפשר להפיק הנאה מהשפלתו של אחר, חיה או אדם, מכניעתו, אובדן צלמו? איך הצער והכאב של האחר מצחיק אותנו?

המדריך סיפר על דוב גדול אשר עמד מסומם קשור לגדר בכניסה לטירת פלש. הצועני שהחזיק אותו, עיוור אותו במכוון. הדוב פשוט עמד שם מבולבל וחסר הבעה. כשהצועני משך בחבל, הוא התרומם על כפותיו האחוריות בכדי להצטלם עם התיירים. לפעמים הוא קיבל חתיכת לחם.

היום הדוב הזה חי בשמורה. הוא שכח איך חיים בטבע. שכח שהוא חיית פרא. שהוא חזק. מטפס על עצים. נלחם על טריטוריה. חופר מערות. הוא לא רק אמצעי לבידור אנשים. עד היום, כשבני אדם מתקרבים אליו, הוא רועד.

 

באותו הערב, לאחר הביקור, הגענו לבוקרשט. בערב יצאנו לבלות, ביקרנו בכמה מועדוני ריקודים קטנים וגדולים יותר.  בכל אחד נהנינו ממוסיקה טובה ושתיה זולה. בכל אחד, על במה קטנה, רקדה נערה. עם לבוש מגוחך ומינימליסטי. איפור כבד. פנים כבויות. הבטתי באחת מהן. כשהתקרבו אליה, היא העיצה את קצב הניענוע של גופה, סובבה את ישבנה החשוף אל הקהל, לצלילי צחוק והערות גסות, ניערה את שיערה וניסתה לחייך. היו גברים שהצטלמו איתה ושוב פניה התעוותו במעין חיוך מלאכותי. לכבודם.

על כל שלט שני באזור הבילוי של בוקרשט מצויירת אישה, ערומה או כמעט. למשוך לקוחות. כי השפלה זה מבדר. זה מהנה. גם הן וודאי נהנות, יש שיגידו. ולי הן הזכירו דובים מרקדים בקרקס, עם חצאית קטנה ומגוחכת על חיה גדולה ומדהימה. לא טבעי לה לרקוד על 2 רגליים, שעות על גבי שעות על הבמה, בשבילנו! זה מכאיב, זה משפיל, זה מחפיץ ומשחית. למה למה שמישהו יחוש כאב וסבל כדי שנצחק?? לא, הן לא נהנות.

איש לא נהנה מכך שרואים בו חפץ.

גם לא חיה.

 

המדריך בשמורת הדובים בזרנסטי אמר שהוא מקווה שיום אחד הדובים בשמורה יחזרו לישון שנת חורף. שהאינסטינקט הטבעי שלהם יתגבר על הטראומה והכניעה שהוכתבה להם על ידי שוביהם, בני האדם.

הוא אמר שיש פחות ופחות מקרים של כליאת דובים. שהמודעות עולה. שרשויות בכל העולם מתערבות.

אני מקווה שהדבר אינו נוגע רק לדובים.

הלוואי והנשים בעולם ייזכרו שהן אינן רק גוף, רק אמצעי בידור, שיפרשו כנפיים ויעופו מהכלוב הנורא הזה בו התרבות הסקסיסטית כולאת אותן! פן יתפסו על עצים. ויחפרו בורות. ויצודו. פן יגלו שהן שוות כל כך הרבה יותר! שהן גדולות ומדהימות! שיש בהן עוצמה אדירה!

יום אחד זה יקרה.

אני מאמינה בכך בכל ליבי!

 

 

עוד מהבלוג של ג'ולי קייט

שלום עולם!

ברוכים הבאים לבלוג החדש שלי!...

תגובות

פורסם לפני 11 months
תצוגה מקדימה

כמיטב יכולתך

אז הגעת למקום החדש. צעירה ''ירוקה'' ומבולבלת. מנסה לעשות את הטוב ביותר. כדי להצליח. כדי שכולם יהיו גאים בך. אולי תקבלי איזו תעודת הוקרה על הדרך. או שתצאי לקצונה. את מנסה לעשות...

תגובות

פורסם לפני 10 months
תצוגה מקדימה

במרחק נגיעה

כמה פעמים שמענו את זה? הרי לא היה אונס, פרוע כזה, עם קריעת בגדים, שריטות, זעקות רמות ודם. כזה ברחוב צדדי חשוך, כמו בסרטים. אז חיבק.. מה קרה? מה היא כבר עושה מזה עניין?? והיא...

תגובות

פורסם לפני 11 months

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה