הבלוג של ג'ולי קייט

juliek

עדכונים:

פוסטים: 8

עוקבים: 0

החל מאוקטובר 2016

הכל אפשרי, רק לא להתייאש, להלחם, עד שזה קורה, כי הצדק עמנו והצדק תמיד מנצח. ככה אמרו לי ואני מסרבת להפסיק להאמין

13/07/2017

הוא הכה אותה מול הילדים. שוב ושוב. תחילה הם ניסו להתערב, להגן. הגדול חטף גם הוא. היא ראתה אותו נדחף לקיר, המום ופגוע, ובכתה בשקט. מאז הוא לא ניסה יותר.

האמצעי תמיד ליטף אותה בחדר. “די לסבול, אמא” הוא אמר לה, “תעזבי אותו”. היא שתקה. לאן תלך? מי יגן עליה?

אחרי שיום אחד, בגלל ריב, היא כבר לא זוכרת על מה, היא מצאת את עצמה מדממת, כשכל כלי המטבח מרוסקים על הרצפה סביבה, היא הבינה, שאם לא תלך, לא תשרוד.

היא הלכה לרווחה. שם עוזרים, ככה אמרו לה. היא המתינה שעה ארוכה, מסתירה את החבלות במשקפי השמש הגדולות, מתביישת.

“את רוצה מקלט”, שאלה העובדת הסוציאלית הצעירה שקיבלה אותה לבסוף, עיניה מתרוצצות ממנה אל ערימת התיקים העצומה על שולחנה.

“כן”, היא אמרה. כל מקום שיגן עליה. היא יכולה לבחור??

“בני כמה הילדים?”, שאלה העובדת.

“יש לי שלושה, קטנים… 14, 12 ו-8″, היא לחשה, סוף סוף הם יהיו מוגנים ולא יסבלו עוד.

“קטנים? ממש לא. הם לא יכולים לבוא איתך. תצטרכי למצא פתרון”.

היא נרעדה. נזכרה איך רק אתמול האמצעי התעורר מסיוט והיא נתנה לו כוס מים וליטפה, עד שנרדם. פתרון? איזה פתרון?

היא שתקה. שוב.

קורבנות אלימות במשפחה (צילום: שאטרסטוק)

הגדול נשאר בבית. כך הוא בחר. “אני אהיה בסדר, אמא. הוא לא יעשה לי כלום. אחכה לך עד שתסתדרי.” היא ארזה את חפציה.

את האמצעי הסכימו לקבל. “הוא נראה קטן”, היא חזרה ואמרה. “הוא ממש לא נראה בן 12″.

כאשר הגיעו למקלט, היא הבינה שתצטרך לישון עמו בחדר אחד. מיטה ליד מיטה. הוא לא ישן לידה מאז היותו בן 3. הוא התבייש להתלבש לידה. כך יצטרכו לגור יחד חצי שנה או יותר. היא לא תיארה לעצמה איך.

עבר חודש. היא והגדול שוחחו בטלפון. פעם בשלושה ימים. לאחר כשבועיים השיחות הפכו להיות קצרות מנשוא. פתאום הוא אמר לה שזו אשמתה. שהיא עצבנה את אבא. שהיא זו שאשמה. שהיא לקחה ממנו את האחים שלה. הוא קילל אותה. היא שתקה.

האמצעיי החל להפרץ עליה. על אחיו הקטן. על ילדים אחרים והצוות. הוא רצה חברים. רצה לצאת לטיול. רצה טאבלט. הוא ברח ואז חזר. לא היו במקלט פעילויות עבורו. הוא היה היחיד בגיל הזה.  בלילות הוא בכה בשירותים.

כנסו ועדת החלטה. “זה לא מענה שתואם את צרכיו”, אמרו. היא ידעה שהם צודקים. הוא הועבר לפנימיה. הוא לא רצה שהיא תבקר.

המשפחה התפרקה. ההחלטה שהיא קיבלה, החלטה לחיות בבטחון ולא לסבול ממכות והשפלות, עלתה לה בילדיה. אולי עדיף היה לה להשאר בבית? לשתוק חזק יותר?

 

 

הסיפור הזה הוא בדוי, אך מורכב מסיפורים אמיתיים רבים בהם נתקלתי במהלך עבודתי, סיפורים של נשים, אמהות לילדים, שאין מענה להן ולילדיהן.

שנים נלחמנו על המענה המיוחל – יחידה למשפחות עם מתבגרים, אשר זקוקים להגנה מפני אלימות. מענה מותאם, המספק פרטיות הנדרשת לנער, המעניקה את מערך הטיפולים והפעילויות להם הוא זקוק.

גייסנו כספים, תכננו, בנינו. זוכרת את עצמי מתלבטת בין בלטות בצבע בז’ לקרם, מתווכחת על גוון המטבחים והשיש, מתכננת את מיקום השקעים למחשב. מאחוריי עמדה עמותה חזקה, שלא פוחדת מחדשנות, שלא מוכנה לקבל את רוע הגזרה.

הבניה הסתיימה, התהליך הבירוקרטי של אישור ההפעלה (שלקח שנה שלמה), במהלכה המבנה נותר ריק ומיותם, גם הוא מסתיים בימים אלה. לא עוד משפחות מפורקות לגורמים! לא עוד אמהות שעומדות בפני בחירה בלתי אפשרית – לסבול או להפרד מילדיהן.

הכל אפשרי, רק לא להתייאש, להלחם, עד שזה קורה, כי הצדק עמנו והצדק תמיד מנצח. ככה אמרו לי ואני מסרבת להפסיק להאמין

embedded by Embedded Video

עוד מהבלוג של ג'ולי קייט

שלום עולם!

ברוכים הבאים לבלוג החדש שלי!...

תגובות

פורסם לפני 1 year
תצוגה מקדימה

מצעד המוות של הנשים בישראל - מציאות איומה

לא פעם חשבתי עם עצמי מה חש אדם הנידון למוות. מה עובר במוחו ברגע בו הוא יודע כי ימיו ספורים וכי בעוד זמן קצוב, חייו יסתיימו. הרי כולנו בסופו של יום בני תמותה, אך רובינו יכולים...

תגובות

תגיות:

פורסם לפני 12 months
תצוגה מקדימה

אני פמיניסטית ואני ממשיכה לקפוץ

בני הבכור חזר הביתה בצהריים ושלח לי הודעה: "אני בבית אימא, הכנתי שיעורים, חיממתי את האוכל, אוהב אותך" אני לא מחכה לו בבית לבושה בסינר, בוחשת בסירים. לא... אני עובדת. אז...

תגובות

פורסם לפני 2 months

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה