הבלוג של גלאדיס

מפה ומשם

אז הנה אני כאן,אבל גם שם ,ובית יכול להיות גם כאן וגם שם. גרה בשטוקהולם, כן פעם קראו לזה יורדת,ויש שאומרים רילוקיישנית,אבל אני אני גרה בכפר הגלובלי הזה,וכמה טוב גם כאן ,וגם שם. הכי הכי בעולם אני אוהבת לקרוא והמון,ואז לחבר... +עוד

אז הנה אני כאן,אבל גם שם ,ובית יכול להיות גם כאן וגם שם. גרה בשטוקהולם, כן פעם קראו לזה יורדת,ויש שאומרים רילוקיישנית,אבל אני אני גרה בכפר הגלובלי הזה,וכמה טוב גם כאן ,וגם שם. הכי הכי בעולם אני אוהבת לקרוא והמון,ואז לחבר מילים משלי ,לחלומות הקטנים שלי. כן אני אכתוב על ספרים, דברים יפים ,אוכל טוב,וברור גם על דברים שברומו של עולם, כי אם יש לי מה להגיד אז אני אגיד! כן אני מאלו שבוחרות את הדרך שלהן, גם אם הדרך לא תמיד נוחה,ומשתדלת להצמד לאמת שלי .

עדכונים:

פוסטים: 53

החל ממאי 2014

שטוקהולם ליד הבית 2

אני לא ברילוקיישן ואני לא “יורדת”, אני פשוט מהגרת.

אני גרה בשטוקהולם בשבדיה בממלכת איקאה וולבו וממש כמו באגדות יש לנו מלך מלכה .

החיים דבש בממלכה הנורדית, נשבעת לכם !

הכל פסטורלי ממש כמו הגלוויות שסבא וסבתא שלחו מהטיול המאורגן.

השעון השבדי מדוייק עובד לפי הספר, כן הרכבת מגיעה בזמן גם האוטובוס מגיע בזמן.

שעון שבדי אמרנו זוכרים?

הרופא מקבל אותך בדיוק בשעה עשר ולרבע שעה בלבד, נאדה מאס.

 הוא הרופא  לא זוכר את שמך ולא מכיר את השכנה שלך אפילו לא במקרה ,הוא הרופא וזהו.

אין כמעט מקום לספונטניות ושינויים זה גוועלד שלא נדע.

תשע בבוקר זה תשע בבוקר,לא משנה מה קרה או יקרה לטוב ולרע.

מודה הצרות שלי כאן מסתכמות “באוי האוטובוס לא הגיע בזמן” ,לעזעזל עם הקיץ הזה וממתי יורד גשם ביולי אהה ?

ממרחק השנים ואני לא חצי שנה בממלכה השבדית, אני יכולה לומר בלי להתבלבל אני אוהבת את שטוקהולם אפילו מאוד.

השכנים טובים לא כאלה שחודרים לוורידים ,אין לי חקירות של המוסד וברמה היום יומית לא שואלים אותי תגידי איפה קנית את החולצה, כמה את מרוויחה נו אתם מבינים ,אבל וכאן האבל הגדול אני מתגעגעת.

מתגעגעת הביתה.

מתגעגעת לשכנה שדופקת בדלת ושואלת אם יש סוכר וקצת חלב, אצלי בבנין השכנים נאים טובים אבל אפילו את השם  שלהם אני לא מכירה.

השכנים הבלונדינים שלי ואנוכי מנומסים להחריד, מברכים אחד את השני בהיי מנומס ולא מחייב וזהו יאללה ביי.

השכנה שלי בארץ אם היא לא תראה אותי נגיד יומיים שלושה היא תדפוק בדלת בדאגה ותשאל,הכל בסדר?

לא ראיתי אותך מלללא זמן.

כן לשכנה הזו אני מתגעגעת.

נכון הנאייטיב במזרח התיכון מתעצבנים במהירות האור,אלופים בלהשיא עצות כאלו ואחרות, מרחב פרטי בכלל לא נמצא בלקסיקון או במילון של אבן שושן.

אם אפול או משהו יקרה לי “במרחב הפרטי”(לעיתים קרובות הוא חלק מהמרחב הציבורי, לא?) נגיד ומישהו ינסה לכייס אותי או לא משנה מה, הנאייטיב הזה שנקרא “ישראלים” האנשים האלה פשוט ירוצו אלי ויגישו עזרה, כאן הוויקינגים המקומיים ימשיכו בדרכם, כי הלו זה המרחב הפרטי שלי!

נכון אני לא אורחת כאן, מעולם לא חשבתי להיות אורחת.

אני כאן,ילדיי נולדו כאן, בתוך “עמי” אני.

ילדיי הם יותר שבדים מישראלים,הם מנומסים נו ילדים אירופאים.

חוצפה ישראלית רק שתדעו זה לא תמיד חסרון כמובן אם זה נעשה בחן בדרך אגב  אלגנטי  כזה.

כן קצת ממה שנקרא המטען הגנטי הישראלי לא היה מזיק גם לילדים הפרטיים שלי.

מתגעגעת לילדות הישראלית ,לשירים לסיפורים להוויה הישראלית, מבינה שהילדים שלי לא מכירים את “והילד הזה הוא אני ” והם לעולם לא יצחקו מהבדיחות שלי ,כן הם שבדים.

מתגעגעת לילדות הזו לילדים ההם, כן אני כבר שומעת אתכם אומרים מה את מתלוננת, על שרות צבאי שמעת?

מלחמות זוכרת ?

מודה השרות הצבאי אכן אינו מדיר שינה מעיניי, זה אחלה עם שכנים כמו נורווגיה ודנמרק הלוואי על כולם, אבל בסופו של יום אני עדין מתגעגעת, מתגעגעת גם אחרי 24 שנים בממלכה השלווה.

רואה את הטוב ומבינה שיש גם פחות טוב, לפעמים גם רע.

זוכרים  אני לא אורחת אני חלק מהמקום, אני מהגרת .

כאן בשטוקהולם במקום בו הכריזו אנחנו המצפון של העולם כן גם כאן, המצפן לפעמים מתקלקל.

אנשים הם אנשים והחיים האמיתיים הם כאן ועכשיו.

מעולם לא הייתי עדר אך אני מנסה בכל כוחי להיות כמו כולם.

רוצה להיות שייכת, להפסיק להתחבט בשאלת הזהות שלי אבל  באותה נשימה לא לשכוח מאין אני באה ולאן אני הולכת.

קראתי את הטור שהפך לויראלי “אני לא מתגעגעת לכלום” הבנתי ככה בשניה אחת  עד כמה אני מתגעגעת, מתגעגעת להכל.

לא תמיד, לא כל יום אבל עדין מתגעגעת.

מתגעגעת  לימי השישי, לשכנים, לאנשים לחוצפה לטוב ולרע, להוא בכביש ולהיא שעזרה להרגיע אותי.

מתגעגעת למקום מימנו באתי, לארץ, לישראל שלי.

לא יודעת אם אחזור, ולא מחפשת את הסיבות לחזור.

אני כאן, טוב לי אני מאושרת והדשא של השכן לגמרי ירוק.

מתגעגעת לשכונה ההיא שמסרבת בכל תוקף לעזוב אותי, האמת טוב שכך שלא תעזוב אותי לעולם.

קאבר לאמור

עוד מהבלוג של גלאדיס

תצוגה מקדימה

התמונות שעל הקיר

התמונות שעל הקיר בתמונות שעל הקיר מאפשרת הסופרת ציונית פתאל קופרוואסר לקורא להצטרף למסע בעקבות משפחתה ושורשיה, מסע בעקבות מורשת עתיקת יומין. ההתרחשויות ההסטוריות,...

תצוגה מקדימה

"גלבי" - החיים הם האלוהים.

"החיים הם האלוהים".    ידעתי שיהיה לי קשה לקרוא להכיל ולהבין את  "גלבי" ספרה החדש של הסופרת המצויינת איריס אליה כהן. במהלך הקריאה הבנתי שגלבי הוא אנחנו. אני זוכרת כתבות...

תגובות

פורסם לפני 3 years

"מכתוב" הכל כתוב מלמעלה, האומנם ?

    יש המאמינים שכל מה שקורה לנו, קורה לא בגלל שכך אנחנו רוצים או כי כך החלטנו, יש משהו גדול מאיתנו שקובע את גורלנו  ,קוראים לזה "מכתוב ",כן הכל משמים, ככה זה ,וזהו. יש משהו מנחם, מקל ומשחרר בלקבל את הדברים כמו שהם...

תגובות

פורסם לפני 5 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה