Saloona

מעולם לא הרגשתי כל כך עצמאית מצד אחד וכל כך כבולה מצד שני, כמו שאני מרגישה ערב יום העצמאות השנה. אני נעה ונדה בין שני הקצוות, מנסה למצוא את האיזון לטובת השקט הנפשי שלי. ואולי נכון יותר לקרוא לו רעש, כי שקט כבר לא יהיה כאן. לפעמים אני מסתכלת על רווקות בקנאה, אני מודה. כשהחברות

בשבוע שעבר פגשתי את איריס שטרק ונדהמתי לגלות שהיא לא עושה העדפה מתקנת לנשים. איך זה יכול להיות? שאלתי אותה, הרי 65% מהעובדים שלה במשרד הן עובדות. איריס הסבירה שכשהיא מראיינת לתפקיד מסוים, מי שיושב מולה הוא אדם, ובעת הבחירה מין המרואיין לא משמש כפרמטר. אז יצא שיותר נשים מגברים היו מוכשרות לתפקידים במשרד, אבל

אחד הסיפורים היותר מעוררי השראה ששמעתי לאחרונה בתחום, היה של אימי עירון, מנכ"ל סלונה. מי כמוני מכירה את העבודה הקשה בטירוף במשרדי פרסום כקופירייטרית, את השעות הארוכות, הלחץ והאינטנסיביות. והנה, ברגע שהפכה לאמא, הודיעה אימי, אז קופירייטרית במשרה מלאה, לבוס שלה כך: היא יוצאת הביתה בארבע והתנאים שלה ישארו כפי שהם. בלי להתבייש ובלי להתבלבל,

מוקדש לכל החברות שלי מאז שאני זוכרת את עצמי כילדה, גדלתי על הרעיון שחברות נשית אמיצה היא לא אחד מאותם הדברים שצריך לשאוף אליהם. כשמדובר באחרות, נשים הן קנאיות, ארסיות ואי אפשר לסמוך עליהן. ביום שיבוא הגבר, הן יפנו לך עורף וישכחו ממך במקרה הטוב או יגנבו לך אותו במקרה הרע. נכון, יש כמה מאיתנו

לפני יותר מעשור הטרידו אותי מינית. זה היה בצבא, הייתי מסופחת לאחת מהחטיבות בצפון כחלק מההכנה לקורס קצינות קשר ומעלי היה קצין קשר חטיבתי. יותר נכון, בינינו היתה קצינה שהיתה אחראית עלי והוא היה הדרגה הגבוהה יותר, אבל אני כמעט לא זוכרת אותה. כל מה שאני זוכרת מהסיפוח הזה, זה לא את ההתרגשות של להתחיל

קודם כל, כן. נכון לרגע זה, שעה 2 בצהרי ה-8 בפברואר, יש בעיה באתר. מצד אחד זה אומר שאי אפשר לבצע את כל הפעולות על הצד הטוב ביותר, ומצד שני הבעיה קרתה מסיבה טובה- פעילות רבה באתר. מה רבה- עצומה! זקני ההוסטינג שאנחנו מתארחות בו לא זוכרים כזה זינוק בכניסות לאתר בבת אחת. הכתבה בערוץ

אהאהאהאהאה! זה מה שבא לי לעשות. לעמוד באיזו קרחת יער נטושה ולצרוח מאושר. רגע אחר כך בא לי לבכות ולעזוב הכל. רופא- או כל בן אדם אחר עם קצת הגיון בריא- כבר היה מאבחן כאן מאניה דיפרסיה. הכל קרה כל כך מהר שלא הספקתי לעכל את העובדה שיצאנו מהארון הוירטואלי. אני עוד זוכרת אותנו יושבות