הבלוג של יהודית הרפז

אישה ועדשה

צלמת נשים, מעבירה תהליך צמיחה דרך צילום בסטודיו. עורכת סדנאות במתנס״ים, במפגשי נשים ובתי ספר.יחד עם המצלמה אוספת סיפורים בדרכים.

עדכונים:

פוסטים: 15

החל מפברואר 2018

איך חודרים את ה״שריון״ הזה?

06/06/2018

איך חודרים את ה”שריון” הזה?

 

ביקור של דודה בעיר הגדולה

ביקור של דודה בעיר הגדולה

לא התראיינו מאז חודש ספטמבר למינינם, עת נישאה. “חוויה” שלא אשכח לעולם. שמחתי כי הסכימה להצטרף אלי לנסיעה ולבקר את אחותה שילדה.

הגעתי לעיר אחרת, לשכונה בה היא מתגוררת לאסוף אותה.

היא נכנסה לאוטו עטופה מכף רגל ועד ראש וכרסה בין שיניה. עושה רושם כי “נקלטה” מיד לאחר החתונה והלידה צפויה בקרוב. היא לא סיפרה לי עד אותו הרגע.
נשיקות על שתי הלחיים, מגע של קרבה שמזכיר ימים מתוקים.

יוצאות לדרך.
נוסעות בכביש 6, אני מרגישה משועשעת משהו, כאילו זה עתה נולדה ואני שואלת  “נסעת פעם בכביש הזה?”.
בהמשך, חולפת רכבת ואני מצביעה עליה בהתלהבות של ילדה “תראי רכבת” ועוד “תראי אוירון בשמים”.

אפשר לחתוך בסכין קצבים את האויר והאוירה.
יש זרות “מוזרה” בחלל האוטו, כאילו זו פגישה מקרית. כאילו אספתי טרמפיסטית אקראית ואנחנו רק מתחילות להכיר אחת את השניה.
חשבתי מה לשאול, מה מותר לשאול.

האישה שלידי, שבדמיוני אני רואה אותה ילדה בלונדינית עם עיני דבש, שלפה מתוך שקית ניילון מהוה, שקית נוספת עם שקדים לא קלויים. בשיניה פתח אותה והגישה לי להתכבד.
איזו יצירתיות, איזו דרך ל”שבור את הקרח”.

ברכה חרישית ומלאת כןונה יצאה מפיה “ברוך אתה ה’ אלוהינו מלך העולם בורא פרי העץ” וקול של שקד מתפצח נשמע.
אוכל, תמיד יוצר קרבה, אינטימיות ומאפשר לצאת דרכו לשיחה. ניצלתי את הפירצה ושאלתי “מה את מבשלת בבית”?
לראשונה, שמעתי כי בעלה צמחוני והיא מאותגרת בהכנת ארוחות מיוחדות בשבילו.

כמה נעימות היא מקרינה בקולה עכשיו אני חושבת ומפעילה שוב את כפתור הדמיון לשמוע צלילים מהעבר.

הגענו ליעד.
הבניינים הגבוהים, הלובי רחב הידיים, המעלית הזכירו לה מלון מפואר מפעם.

מפגש של חיוכי מבוכה עם האחות שלא ראתה מאז עמדה האחות תחת החופה לפני כשנתיים. היא נכחה אז רק בחופה הזילה דמעות של אושר מטובלות בזכרונות וחזרה לה לעולמה.
אני קולטת את התמונה.
אחת בחולצה קצרה ומכנסיים קצרות “לא צנועה” מרגישה הכי בבית והשניה “צנועה וחסודה” מכוסה שכבות, שכבות.
אין ספק תמונה חזקה, לו רק היה מותר לי לצלם.

עכשיו היא ב”כובע” של דודה. ערסלה בידיה המכוסות את התינוקת הרכה בת השלושה שבועות. עם הרבה חום ובטחון הצליחה להרדים את הקטנה. מה שקיצר את השהות שלנו.

היא כבר היתה עייפה, עצמה עיניים ושקעה בתנומה. הדרך חזרה היתה רצף של דקות דומיה. במוחי חלפו הרהורים ומחשבות על החיים שבחרה, האם טוב לה? מתי אזכה לראות אותה שוב?
ממש לפני הבניין בו הם גרים היא פקחה את שתי עיניה הגדולות והחכמות ואמרה לי “תודה אמא שאיווררת אותי”.

עוד מהבלוג של יהודית הרפז

שלום עולם!

ברוכים הבאים לבלוג החדש שלי!...

תגובות

פורסם לפני 2 years
תצוגה מקדימה

ביקור אמהות

  אנחנו חברות טובות מהתיכון, מנהריה. אני יכולה להגיד על אסתי שהיא ידעה להכיל אותי. זה מה שהחזיק את הקשר שלנו עד היום ואני מודה לה על כך. היום אסתי התקשרה שאמא שלה במצב קשה, היא בדרך אליה לבית בירושלים. אמא של אסתי,...

תגובות

פורסם לפני 2 years
תצוגה מקדימה

לרגע חשבתי שאני בהוליווד ולרגע בכנסת

כוכבים משובצים ברצפה עם שמות של שחקנים תוצרת הארץ חלקם כבר אינם וחלקם עדין מגלמים תפקידים שייקה אופיר, רונית אלקבץ, חיים טופול ועוד ועוד. המקום, "שדרת כוכבי הקולנוע הישראלי" ברחבה שלפני האודיטוריום בחיפה, מתרגשת...

תגובות

פורסם לפני 1 year

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה