הבלוג של יהודית הרפז

אישה ועדשה

צלמת נשים, מעבירה תהליך צמיחה דרך צילום בסטודיו. עורכת סדנאות במתנס״ים, במפגשי נשים ובתי ספר.יחד עם המצלמה אוספת סיפורים בדרכים.

עדכונים:

פוסטים: 15

החל מפברואר 2018

חברות נמדדת בזמנים קשים.

24/05/2018

 

אנחנו חברות טובות מהתיכון, מנהריה. אני יכולה להגיד על אסתי שהיא ידעה להכיל אותי. זה מה שהחזיק את הקשר שלנו עד היום ואני מודה לה על כך.

אסתי ואני בביקור שעשתה אסתי לאחרונה בתערוכת הצילום שלי ״נשים שבעים״

אסתי ואני בביקור שעשתה אסתי לאחרונה בתערוכת הצילום שלי ״נשים שבעים״

היום אסתי התקשרה שאמא שלה במצב קשה, היא בדרך אליה לבית בירושלים. אמא של אסתי, שתמיד מחייכת שתמיד מחבקת שתמיד מתעניינת. תקופת הנעורים המיוחדת שלנו רצה לי כסרט מהיר מול העיניים.  מיד הודעתי שאני קופצת לבקר.

המראה לא היה מלבב, מכשירים, שקיות, אוירת חולי כבדה. מזה שלושה שבועות אמא של אסתי לא מתקשרת. עיניה עצומות והיא ניזונה ישירות לוריד. החזקתי לה את היד וכמו פעם הכרזתי “שרה זו גבאי, באתי לראות אותך”.
“גבאי” למה? בבתי החברות שלי אז קראו לי בשם המשפחה. בכיתה היו עוד 3 “יהודית”, בשכונה עוד 2.
מה שקרה באותו הרגע, הוא החשוב.
משהו בפניה של אמא של אסתי החל לזוז, עיניה היו עדין כבויות, אך נראה כי עישוניה החלו לרצד מצד לצד. פס צר של עין שמאל החל נפער והלך והתרחב. שרה פתחה לכבודי עין לכמה שניות. היא אמרה לי שלום, אולי ביקשה להיפרד.

התרגשות מובנת אחזה באסתי, דמעות זלגו מעיניה. חיבקתי אותה, כל כך הבנתי אותה. המצב היה מוכר לי כי רק לפני קצת פחות משנתיים נפרדתי מאמא שלי לעולמים.

אסתי כמו אסתי אספה את עצמה והכריזה “נוסעות לבקר עכשיו את אמא שלך”. אמא שלי קבורה בהר הזיתים.

נכנסנו לאוטו ונסענו.
חם, השמש קופחת, אבני השיש מסנוורות, נתתי לאסתי סקירה על החלקה, הכל כל כך מוכרת לי. ביקרנו את אמא שלי וגם את סבא וסבתא שלי שאת עצמותיהם העלנו מאינדונזיה לפני כ 25 שנה. גם דודה שלי קבורה שם ואותה הבאנו לפני עשור לקבורה מסינגפור. היסטוריה משפחתית מיוחדת מונחת פה מתחת לאבנים.
משהו באוירת היום משך את שתינו להמשיך ולפסוע בין הקברים הרבים והשקטים.

פגשנו את איברהים השומר, דור שלישי של שומרי קברים בהר הזיתים.

אברהים, דור שלישי לשומרי הקברים בהר הזיתים.

הוא מכיר כל אבן, כל שביל, את הקברים של ה”מוכרים”. “שם קבור עגנון, שם בגין ואשתו, פה זו מהדסה (הנרייטה סולד)” כך הוא מצביע ומכריז.

20180523_160944

עיני נפלו על שם מוכר לי “יצחק נפתלי נאמן” נרשמה אצלי התרגשות שיא “אסתי, אבא של צפנת קבור פה”.

הקבר של אבא של צפנת

צפנת גם חברה מהתיכון, גרה במעלות. אבא שלה היה סופר, כל השבוע היה יושב לכתוב בירושלים ומגיע הביתה רק בסופ”שים. “את יודעת כי הספר שלו “כי פנה יום” מונח אצלי ליד המיטה. יכולה לקרוא אותו מליון פעם. אני מרגישה מרחפת כשאני קוראת אותו כל פעם מחדש” אני מיידעת בחיל ורעדה את אסתי.

ספר שאני אוהבת במיוחד

אברהים מתפרץ בהתלהבות לדברי “הבת שלו ואמה באות לפה פעם בשנה”.
החלטנו, מתחילות לחפש את צפנת.
נפרדנו מאיברהים והבטחנו כי נבוא שוב להמשיך במסע “בארץ המתים”.
באוטו, בדרך, בפקקים, ברכתי על החברות רבת השנים שלנו וחשבתי האמהות שלנו לא צעירות בנות 90 פלוס, אבל הן האמהות שלנו תמיד.

 

עוד מהבלוג של יהודית הרפז

שלום עולם!

ברוכים הבאים לבלוג החדש שלי!...

תגובות

פורסם לפני 2 years
תצוגה מקדימה

איך חודרים את ה״שריון״ הזה?

איך חודרים את ה"שריון" הזה?   לא התראיינו מאז חודש ספטמבר למינינם, עת נישאה. "חוויה" שלא אשכח לעולם. שמחתי כי הסכימה להצטרף אלי לנסיעה ולבקר את אחותה שילדה. הגעתי לעיר אחרת, לשכונה בה היא מתגוררת לאסוף אותה. היא...

תגובות

פורסם לפני 2 years
תצוגה מקדימה

לרגע חשבתי שאני בהוליווד ולרגע בכנסת

כוכבים משובצים ברצפה עם שמות של שחקנים תוצרת הארץ חלקם כבר אינם וחלקם עדין מגלמים תפקידים שייקה אופיר, רונית אלקבץ, חיים טופול ועוד ועוד. המקום, "שדרת כוכבי הקולנוע הישראלי" ברחבה שלפני האודיטוריום בחיפה, מתרגשת...

תגובות

פורסם לפני 1 year

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה