הבלוג של יהודית הרפז

אישה ועדשה

צלמת נשים, מעבירה תהליך צמיחה דרך צילום בסטודיו. עורכת סדנאות במתנס״ים, במפגשי נשים ובתי ספר.יחד עם המצלמה אוספת סיפורים בדרכים.

עדכונים:

פוסטים: 13

החל מפברואר 2018

בוק שגרתי שהפך לטעון.

28/03/2018

לזה לא ציפיתי.

סמדר נכנסה לסטודיו עם תיק ענק והביאה איתה משב אנרגיות חינניות, שום דבר שיסגיר את מה שקרה בהמשך.

בטלפון סגרנו על צילומי בוק “בא לי להתפנק, גם שיניתי תסרוקת” היא אמרה.

שמעתי את קולה וציירתי בדמיוני איך סמדר נראית. גבוהה, שיער שחור מתולתל, עיניים כחולות אישה עם נוכחות. ולא, היא בעלת מבנה גוף מלא, חזה שופע, שיער בלונדיני קצוץ קוצני, איפור כבד,  לא גבוהה ולא נמוכה והחיוך שלה מסתורי משהו.

סמדר הרגישה מיד בבית. שלפה מהתיק בזה אחר זה פריטי לבוש, תוך שהיא תולה על המתלה את שללה, מתארת ומסבירה לי מה ואיך היא הולכת להופיע מול המצלמה. הקשבתי לה, הראתי עניין, נתתי לה להוביל. מהר מאוד עברנו לרקעים, לפוזיציות, העמדות, איזה צד מצטלם טוביותר, איך נדאג שלא יראה סנטר כפול, קצת על “הצמיגים” ולשיחת חולין על עבודה, משפחה ופרנסה, צילום שגרתי. 

20171231_183725

הכורסא המצועצעת שהעמדתי על הרקע השחור שינתה את האוירה ברגע. כמו “כורסת הפסיכולוג”, היא נזרקה עליה באחת והחלה לקלל ופרץ של דמעות הציף את לחיה. לרגע קפאתי על מקומי, אמא’לה איזה קללות. אני רגילה להפתעות בסטודיו, בצורה הזו עדין לא חוויתי.

סמדר עוברת תקופה לא קלה, הבוס מטריד אותה. היא עובדת כמנהלת לשכה בחברה מכובדת למעלה מעשור, בעלת תואר בניהול משאבי אנוש. מאוד מוערכת, סביבה מפרגנת, מרגישה יעילה ומועילה. לפני שלוש שנים הגיע מנהל חדש שכמעט מהיום הראשון “נדלק עלי” לדבריה. זה החל ברמיזות מיניות, המשיך בשליחת ידיים, עבר להטרדות בטלפון, כשכל פעם זה עולה מדרגה. חייה הפכו לסיוט.

היא בחרה לשתוק, לספוג, לבכות, לכאוב, להתכנס לא שיתפה אף אחד עד היום. שיחקה את המשחק מול  המשפחה, הסביבה והעולם.

ראיתי כי העובדה שהיא יושבת ומספרת לי משחרר אצלה קיטור שהצטבר. זו הנקודה בה החלטתי לקחת פיקוד שאלתי, התעניינתי, חיבקתי והצעתי שנמשיך לצלם, רק שמעכשיו דרשתי ממנה לאסוף את עצמה, לעלות על במת הצילום ולשחק את סמדר הנחושה, החזקה, זו שאוהבת את עצמה.

במערכה הזו גם סמדר וגם אני היינו טעונות ובאוירה לוחמנית ומיד ראינו זאת יחד מתבטא בתמונות, כל ״קליק״ היה משמעותי ממשנהו. הרגשתי שאנחנו עוברות יחד מסע מתקן, בונה, מכיל עם הרבה אומץ. היה שחרור עוצמתי, מלווה בתנועות מגונות שעפו בחלל הסטודיו, עוד קללות, אצבע משולשת, הוצאת לשון ועוד כהנה וכהנה תנועות המעידות על שבירת המצב הקיים.

ואז שמעתי את המשפט שלו חיכיתי “זהו, אני יותר לא שותקת”. חיוך חדש נמרח על פניה, עיניה הבריקו והיא נעה כאילו רועדת האדמה תחתיה. מלאת אנרגיה סמדר הודיעה לי כי היא נחושה לשים סוף להטרדות ובכוונתה לשתף את בעלה האוהב. “אני מחזירה לעצמי את החופש” צעקה ופצחה בריקוד.

לא נותר לי אלא לשים מוסיקה טובה ולצאת במחול יחד איתה. 

   

עוד מהבלוג של יהודית הרפז

שלום עולם!

ברוכים הבאים לבלוג החדש שלי!...

תגובות

פורסם לפני 2 years
תצוגה מקדימה

איך חודרים את ה״שריון״ הזה?

איך חודרים את ה"שריון" הזה?   לא התראיינו מאז חודש ספטמבר למינינם, עת נישאה. "חוויה" שלא אשכח לעולם. שמחתי כי הסכימה להצטרף אלי לנסיעה ולבקר את אחותה שילדה. הגעתי לעיר אחרת, לשכונה בה היא מתגוררת לאסוף אותה. היא...

תגובות

פורסם לפני 2 years
תצוגה מקדימה

לרגע חשבתי שאני בהוליווד ולרגע בכנסת

כוכבים משובצים ברצפה עם שמות של שחקנים תוצרת הארץ חלקם כבר אינם וחלקם עדין מגלמים תפקידים שייקה אופיר, רונית אלקבץ, חיים טופול ועוד ועוד. המקום, "שדרת כוכבי הקולנוע הישראלי" ברחבה שלפני האודיטוריום בחיפה, מתרגשת...

תגובות

פורסם לפני 1 year

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה