הבלוג של יהודית הרפז

אישה ועדשה

צלמת נשים, מעבירה תהליך צמיחה דרך צילום בסטודיו. עורכת סדנאות במתנס״ים, במפגשי נשים ובתי ספר.יחד עם המצלמה אוספת סיפורים בדרכים.

עדכונים:

פוסטים: 8

עוקבים: 0

החל מפברואר 2018

כל כך קטנה עם כל כך הרבה חוויות.

21/03/2018

נולדתי מנישואי תערובת.

הורי התגרשו כשהייתי בת 3.

 

אני בחצר השכונה

אני בחצר השכונה

אני בחצר השכונה

שנות ילדותי הראשונות עברו עלי בקרית ביאליק, על גדות נחל גדורה  מה שנקרא “הפוארה”. אמא ילידת אינדונזיה, ניצולת מחנה ריכוז של היפנים שהגיע ארצה לבדה בתחילת שנות ה 50 כציונית. אבא הולנדי, מבוגר ממנה ב 15 שנים ושהתרבות הישראלית זרה לו.

20180320_211856 2-001

כך היינו, משפחה.

זכור לי, שאחי המבוגר ממני בארבע שנים בדיוק ואני הלכנו לבקר את אבא שעבר לגור ברחוב סמוך עם “המכשפה”. כך, נתפסה בעיני דמותה של האישה החדשה שלו. לא אהבתי ללכת לשם, אבל מי שאל אותי.

גרנו בשיכון ארוך, השכנים היו המשפחה שלנו. פעם, כאמא נסעה להולנד להתגרש, נשארנו אצל דוריס השכנה הסקוטית. היו גם שכנים מדרום אפריקה, הולנד, אנגליה ועוד, ממש קיבוץ גלויות. כשאמא חזרה קיבלתי בובה ובוב ענקיים כ״פיצוי״, שליוו אותי הרבה שנים.

היתה לי אז חברה טובה בשם רוח’לה. ידעתי שמשהו שונה בה, אבל לא הבנתי. רוח’לה בת יחידה להוריה נולדה עם שיתוק מוחין. שעות היינו
משחקות, היא חזרה על אותן השאלות כל הזמן, כל הזמן ואני עניתי בסבלנות רבה. אני זוכרת אותן עד היום “איך קוראים לגננת שלך?” כי היא לא הלכה לגן, “מה את אוכלת?” אולי כי אכלתי הרבה ו”למה אין לך שיער”?

לרוח’לה היה שיער גולש בגוון זהוב ואני הייתי קצוצת שיער, ממש כמו בן. אולי זה מה שהפך אותי לטום בוי. ואולי העובדה שהייתי משתרכת אחרי אחי והחברים שלו שהיו גדולים ממני ופרחחים לא קטנים. מספר פעמים שקענו בבוץ של ״הפוארה״, והגברים של השכונה הוזעקו לחלץ אותנו. אמא עבדה המון שעות כדי לפרנס ונעדרה הרבה מהבית.

גדלתי להיות ילדה מאוד עצמאית, אחראית, ותמיד שמחה בחלקי. מן אישה גדולה בגוף קטן, בסך הכל בת חמש שש. דאגתי מאוד לאמא. לקחתי על עצמי הרבה  מעבודות הבית. מאז שאני זוכרת את עצמי אהבתי עבודות מטבח. הייתי מוצאת עצמי מקלפת, קוצצת, סוחטת, מערבבת, עורכת שולחן, שוטפת כלים.

 

 

20180320_234751-001

אהבה למטבח

יום אחד בן אדם קצת גדול הגיע הביתה. אמא היתה נרגשת וחייכה כמו שלא ראיתי אף פעם.

קראו לו, יוסף. הוא הזמין את אמא, אחי ואותי לצאת איתו החוצה. ברחוב עמדה מכונית בצורת קופסה, בצבע תכלת חזק. פעם ראשונה בחיים נסעתי במכונית פרטית ועוד בסוסיתא.

זו היתה התחלה של תקופה חדשה שלא הכרתי. אמא פרחה, יצאה לבלות, משהו בה הראה כי היא מאושרת. קיבלתי אמא במתנה, שמחתי.
אמא ויוסף התחתנו ועברנו לגור בחיפה.

אבא בא לבקר אותנו פעם אחת בחיפה, נפגשנו בגן ציבורי וזו היתה הפעם האחרונה שראיתי אותו.
הוא נעלם לי מהחיים והיה לי אבא חדש.

בהמשך- האסון וההחלטה של אמא לעבור לקיבוץ.

 

עוד מהבלוג של יהודית הרפז

שלום עולם!

ברוכים הבאים לבלוג החדש שלי!...

תגובות

פורסם לפני 5 months
תצוגה מקדימה

איך חודרים את ה״שריון״ הזה?

איך חודרים את ה"שריון" הזה?   לא התראיינו מאז חודש ספטמבר למינינם, עת נישאה. "חוויה" שלא אשכח לעולם. שמחתי כי הסכימה להצטרף אלי לנסיעה ולבקר את אחותה שילדה. הגעתי לעיר אחרת, לשכונה בה היא מתגוררת לאסוף אותה. היא...

תגובות

פורסם לפני 1 month
תצוגה מקדימה

אישה ועדשה - אוספת סיפורים וצילומים על הדרך.

הר געש התפרץ זה פשוט קרה. משהו בתוכן השתחרר תוך כדי צילום וזה קרה. הן באו אחת אחת להצטלם בסטודיו וכאילו התפרץ הר געש שהצטבר אצלן, הן הגיבו לתנועות שלי עם המצלמה לרעש המיוחד שלה, להבזקי הפלאש. היו שם צחוקים מתגלגלים, קללות...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה