הבלוג של איתי יהל Itay yahel

itayy

לחיות ולתת לחיות עושה עולם נפלא LIVE AND LET OTHER LIVE TOO

עדכונים:

פוסטים: 422

החל מאוקטובר 2012

תארו לכם מצב בו אתם נזכרים בנעורים ו”נערות” ילדותכם, חושבים שידעתם הכל ולבסוף מגלים שבעצם לא כל כך, במיוחד בכל הקשור בעובדות החיים וכאשר חשבתם שאתם יודעים הכל, לפתע אתם אומרים לעצמכם, וואלה, זה בעצם אולי מתאים לכולם, מה גם שלבטח מה שמספרים על אשה או נשים, אפשר לספר גם על גבר, או כל מיני גברים, אז הנה סיפור קטן על בחורה יפיפיה סקסית ומדהימה….

היתה אחת קראו לה בתיה, היא גדלה אצלינו בשכונה

הייתי מידי פעם מבט אליה שולח והיא היתה צוחקת בביישנות כזו, שאז, פשוט לא הבנתי בעצם, מה היא אומרת ולבטח לא מה רצתה. אבל עברו הימים, אותה בתיה היתה לבטי, היא גם כבר לא כל כך היתה ילדה, אלא יותר נערה יפיפיה. עיניה היו עיני תכלת, שערה היה בלונדיני מתולתל וגופה, נהיה מדהים, שלא היה משאיר מקום לדימיון החולני שלי ושל כל גבר, כי הוא היה ממש מעוצב ועגלגל, בכל המקומות הנכונים כפי שכל אחת רוצה וחולמת שהגוף שלה יהיה וישגע את כולם…

אבל אז לפתע אותה בטי, לילה אחד אלי מגיע

בזמן שאני סתם ישבתי לי לנגן, או אם תירצו פשוט להירגע, אבל ממש לא ציפיתי לביקור שלה אצלי, כי גם לא האמנתי שיש לי סיכוי אצלה, כי מי אני ומי היא?…. אבל היה מדהים ומהנה אותו הערב וחשבתי, שהכל זה רק לכבודי, אבל כל רק שרציתי, שהערב הזה לא יגמר לעולם.

אבל אז פתאום, ממש באמצע ביקורה אפשר לומר…

היא נכנסה, למין לחץ של קוצר זמן ואמרה לי “דובדבן” שלי, במקום לקרוא לי, בשם שלי שהוא רני, אני חייבת ללכת, כי אסור לי לחזור הביתה יותר מידי מאוחר… נו “צ’פיצ’ולה” עניתי לה מיד, שזה מין שם כינוי אצלי וחברי כמו שמעין קוד שנתנו, לכאלו שחשבו שחיבבנו או אהבנו והן גם “שוות” וזה העיקר, אך הייתי נדהם והמשכתי ועניתי ” אם אין ברירה… אז יאללה, בואי אלווה אותך “, ” אפילו, שבשבילי היינו כמו רק בתחילת הערב, אבל אם אין ברירה, אז מי אני שאשנה ההחלטתה ?” …

לא, היא ענתה, תוך שיצא לה מין חיוך כזה מפתה

שאצלי רק הגביר האכזבה הגדולה, ” אתה ממש לא צריך, אני יכולה ללכת לביתי לבד”. אך מיד הוסיפה, “אמנם באמת זה יכול היה להיות נחמד, שתבוא איתי, אבל מה, שרק תלווה אותי ? ואז… תלך הכל חזרה ולבד? לא באמת שלא צריך, תמשיך לנגן, יש בנגינה שלך ממש הרבה נשמה “, המשיכה לומר וקבעה, בעוד אני ממש אולי אדיוטי, עדיין הייתי מאד מופתע, אך התעקשתי והצעתי שוב ללוותה, אבל היא ציחקקה ובקולה המתוק והממגנט, מיד השמיכה ואמרה, ” הי דובדבן חמוד, הכל בסדר, אם וכאשר אצטרך ליווי, אל תדאג, לא אתבייש לך זאת לומר ” וככה תוך שניות, היא התלבשה והתארגנה ואני? אודה שלא הבנתי, יתכן אפילו חשתי קצת נכלמתי, הרי לביתי היא “סתם” הגיע, אך ללוותה היא לי פשוט לא רוצה? איזה מן בחור אני בתוככי מוחי חשבתי, הרי בחוץ כבר חושך, די מאוחר, אפלו קצת קר…

אבל ככה עברו להם הימים ומידי פעם, ” צ’פיצ’ולה

או כפי שהיא אהבה שקוראים לה בטי, מידי פעם, היתה עושה לי הפתעה, מגיע מבקרת ופתאום, באמצע הביקור לרוב היתה הולכת, כאשר מידי פעם חשתי, שוב ושוב שאני קצת מופתע שאני מופתע…מחדש, אבל בתוכי ידעתי וגם חשתי, שמשהו מוזר פה קורה וקרה.

ממש מול עיני, הילדה הפכה לנערה יפיפיה

והיא עתה בחורה מהממת ואפילו היה וחשבתי, שאולי אפילו יש סיכוי ונהיה חברים, כלומר בני זוג של ממש…אבל פתאום, כמו תמיד שוב הבנתי, שפה יש משהו אולי אדיוטי, יפה או לא יפה, אבל, בן זוג שלה, לבטח היא אותי לא כל כך צריכה…

ואז ביום אחד, מבלי שהתכוונתי או תיכננתי

בא אלי מוטי, חבר כך חשבתי, הוא היה איתי באותה שכבה. תמיד היה אוהב לבוא לביתי, כמו רבים אחרים מהחבר’ה, כי ביתי אם אודה או אם לווא, היה מאד פתוח וחברים וחברות אהבו אליו לבוא, כמעט כל הזמן. זה היה מין מקום, שאפשר לעשות בו כיף וכמעט ללא חשבון לאף אחד, לנגן לשמוע מוזיקה ואפילו ללמוד, גם יש שהיו באים להכין שיעורים, כי פשוט היה נחמד. מה גם שהורי היו עובדים מבוקר עד בוקר ועלי סמכו מאד, דבר שלא היה, באותם ימים… אצל כולם.

אז מוטי, נכנס אלי הביתה וחיוכו היה מזה רחב…

שצחוקו גם אם לא התכוון, נשמע בקול צחוק רם ונישא, ממש כאילו… צחוק שיצא מתוך מכונת יריה… “מה אתה מחייך וצוחק? כמו איזה פרא?” תהיתי שאלתי, אספר לך סיפור קטן, תוך שאת צחוקו לרסן מנסה הוא, המשיך ולי אמר: ” אתה מכיר את זו בטי? הפצצה הזו, שבאה אליך מידי פעם? תמיד שרציתי לבוא גם אני לביתך, בתקופה האחרונה, היא כבר הקדימה אותי והיתה בביתך, לא ידעתי מה לעשות, אבל חשבתי שאני מפריע, אז הלכתי מביתך, מבלי ממש להיכנס, כדי שלא … אקלקל לך,

ממש מיתחשב בתוכי חשבתי עד שהוא המשיך ואמר

משפט שכמעט את נשמתי עצר. “לא עברה שעה וחצי, מהרגע בו באתי ועזבתי את ביתך והיא לביתי שלי באה, בלי מתן כל הודעה מקדימה, סתם כך ממש בהפתעה…” מוטי המשיך אמר, ” אתה יודע איך הייתי, מה אגיד לך?… ממש בשוק ” וצחוקו לעצור לא יכל! ממש, כמעט שנחנק… ומיד המשיך ” היא באה אלי באותו הלילה, דפקה לה על הדלת ואמרה, מוטי, יש לך חשק, שאהיה אצלך קצת בבית ? לא הבנתי מה זו השאלה, אבל מיד ללא היסוס עניתי, בטח יש לי חשק, בואי, אם בא לך הכנסי כבר, כי בחוץ ממש קר… היא נכנסה אלי הביתה ומבלי לומר דבר, שאלה אותי, אתה חבר של רני? או אתם סתם באותה כיתה?… לא הבנתי מה זו השאלה הזו, אבל לא ידעתי מה לענות, כי הייתי ממש בשוק, אבל אעשה לך הסיפור הארוך הזה, לקצרצר…

היא נשארה אצלי באותו הלילה

עד שעה מאוחרת וככה זה היה מידי פעם, עד שרציתי לבדוק איתך מה פה קורה בכלל?…. מסתבר שהיה לה יופי ושכל ויכלה להשיג את כל מה שרצתה, אבל בגלל שהיתה כפי שהיתה, היה לבחורים חוסר בטחון לידה… ככה שהיתה, עוברת בודקת חוקרת ולומדת, מכל אחד כל שרק יכלה. אבל ברגע שגיליתי האמת, חשתי שאני חבר ממש נורא, אבל הכי היממם אותי היה הרגע, בו היא קראה לי

“דובדבן” שלי, קרא לי במקום בטי צ’פיצ’ולה

זה עושה לי יותר כיף היא אמרה. אך אז מיד נזכרתי שצ’פיצ’ולה, זה הוא שם הקוד שלנו לאחת שאנו מחבבים או אוהבים, מה גם שהיא “שווה” בנוסףמי מכיר או יודע את הקוד שלנו? הרי זה משהו שלנו, שלי ושלך, אז ממש חשתי לא טוב וגם לא חבר והרגשתי, שאני חייב לבוא לספר לך שגם אני, קראתי לה

צ’פיצ’ולה, היא קראה לי דובדבן

אתה לא כועס עלי, נכון הוא שאל? לרגע היתבלבתי, גם לא בדיוק היבנתי מה הקשר, אבל כאשר היבנתי הירגשתי, שאני כמעט נחנק…
נ.ב. אין בסיפור כל קשר למציאות והשמות והאירועים הכל המצאה.

עוד מהבלוג של איתי יהל Itay yahel

תצוגה מקדימה

לו הייתי יכול לאהוב את כולן, עדיין הייתי בוחר בך

. לו יכולתי להיות לידיך עכשיו, לא רחוק דרך האינטרנט ממש מאוהב לו יכולתי להיות צעיר,בעל בלורית ושיער, עם עיני תכלת נוצצות לעד לו יכולתי להתמודד, על לבך הטוב והרחב, להיות בן זוגך, הייתי שואף לזה עכשיו, לו יכולתי לעצור...

תגובות

פורסם לפני 7 years

למען הסמים הקלים, להצביע למפלגות שבסמים תומכות

אם להודות על האמת, אין בעצם עבור מי להצביע, אבל גם אין על מה לבכות, הרי לאורך החיים לומדים, כי בעצם, אין שינוי גדול עם השנים, באופי חיות האדם, בעולם, שנקראים בני אדם, אבל בעצם רובם ככולם חיות, קשה להבין זאת, גם אין הרבה מה...

כמה מטופש לשנוא את אלון חסן, יו"ר ועד נמל אשדוד

פשוט לא להאמין, אבל ההמון בחר לשנוא את מי שיודע וראוי להלחם ולשרוד. את מי שעדיין מאמין שמותר לו לחיות, בדיוק כמו מנהיגי העם הדגולים.... יאיר לפיד, ביבי נתניהו, אהוד ברק ועוד כמה יוצאי קיבוצים...  חברה אטומה איננה רק בגלל...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה