הבלוג של itamarbdor

מי אני ומה שמי?

עדכונים:

פוסטים: 67

החל מדצמבר 2014

דברים לראש השנה

הנה עומדים אנו למרגלות הסוף, סוף החודש המסיים את שנת תשס”ג, סוף חודש אלול, המכונה: “כל טוּב”, (כפי שדברנו בשבוע שעבר). הוא חודש הרחמים והסליחות, הוא חודש התשובה שהוא בבחינת ה”כל טוּב” האלוקי אשר העניק לאדם לתקן את אשר עיוֵת ולפתוח דף חדש, נקי. ולא בכדי שוחחנו ששֵם החודש בגימטריא ככינויו: אלול בגימטריא ס”ז, והוא בגימטריא “כל טוּב” – דברי אהבת ישראל מויזניץ’.

ו”כל טוּב” עם המילה עצמה, עוד יחידה, יעלה בגימטריא “חיים” וזה גם כן 68. כי בחודש אלול, ע”י ניצול הזכות לעשיית תשובה אנחנו זוכים ל”כל טוּב” שזה בגימטריא חיים. ואין חיים אלא חיים טובים, שכן “טובים” בגימטריא “חיים” עם הכולל. הרי אלול זה “כל טוּב”, “חיים”, “טובים” – כולם בגימריא זהה.

להתברך ב:”וְשָׂמַחְתָּ בְכָל-הַטּוֹב אֲשֶׁר נָתַן-לְךָ ה’ אֱלֹהֶיךָ וּלְבֵיתֶךָ” (דברים כו, יא) – אם מנצלים את האלול מתברכים ב”כל טוּב” שזה “חיים”, איזה “חיים”? טובים. כפי שאנחנו אומרים בעשרת ימי תשובה: “זָכְרֵנוּ לְחַיִּים. מֶלֶךְ חָפֵץ בַּחַיִּים. וְכָתְבֵנוּ בְּסֵפֶר הַחַיִּים. לְמַעַנְךָ אֱלהִים חַיִּים”.

“כל טוּב” – ממי אנחנו מבקשים זאת? מהטוב לכל, שזה הקב”ה, שנאמר: “טוֹב-ה’ לַכּל וְרַחֲמָיו עַל-כָּל-מַעֲשָׂיו”. ובכן, בפתח הדברים, פחות מיומיים ליום הדין, שנתברך בכל טוב, בכל מכל כל!

“זָכְרֵנוּ לְחַיִּים. מֶלֶךְ חָפֵץ בַּחַיִּים. וְכָתְבֵנוּ בְּסֵפֶר הַחַיִּים. לְמַעַנְךָ אֱלהִים חַיִּים” כפי שדברנו, ספר החיים. “מֶלֶךְ חָפֵץ בַּחַיִּים” – מלך שחפץ בחיים, אלו חיים? שהם “לְמַעַנְךָ אֱלהִים חַיִּים”. שהם קודש לחיים, חיים שהם למענך, לכבודך יתברך.

ניצבים אנו קרוב וסמוך מאוד להתחלה חדשה. הסוף נושק את ההתחלה החדשה, נוגעים אנו כבר בראש השנה החדשה, תשס”ד, שברמיזה זה ראשי תיבות: תהא שנת סייעתא דשמיא. כולנו מתפללים שתהא שנה של סייעתא דשמיא לנו ולכל בית ישראל ברחו ובגשם, בפרנסה ובכלכלה, בבריאות ובכל טוב.

וכבר דיברנו כי מיסודות התשובה לנצל היטב היטב את הסוף, את הימים שנותרו לנו עד ראש השנה, למען נוכל לתקן את העבר אשר הֵעֵוָתְּנוּ, ולהעלותו אל הטוב. ומיד נסיים בסוף טוב את שנת תשס”ג ונשתדל מאוד להתחיל את שנת תשס”ד גם כן בטוב. כשם שאנחנו מסיימים בטוב, להתחיל בסיפתח טוב, שזהו היסוד לבנין עתידי רב קומות, לבנין עדי עד. סוף טוב וראש טוב הם ערובה לבנין עדי עד, שכן הסוף מעלֶה את העבר איתו, וההתחלה מושכת איתה את העתיד – זוהי הנוסחא ל”כל טוּב”. ניתֵן דעתנו על האחרונים – על הסוף, וניתן דעתנו על הראשונים – על ההתחלה החדשה, ואז נזכה לדבר טוב וקיים לעולם ועד עדי עד.

כאמור, מיסודות התשובה המעלֶה את העבר לראש טוב להוביל אחריו עתיד מצליח בסייעתא דשמיא – זוהי נוסחת התשובה.

סגולת הראש הטוב, סגולת ההתחלה הטובה, אשר משקיעים בה קדושה. סגולת כל ראשית שאדם יְנצֵל כל התחלה בחיים שלו, כל דבר ראשוני, כל דבר התחלתי, כגון: ראשית היום, סגולת היום הראשון, סגולת ה”למחרת ראש השנה”, סגולת ל”מחרת יום הבר מצוה”, סגולת ל”מחרת יום החתונה” – ראשית החיים המשותפים. הראשוניות של השבת הראשונה בחיים המשותפים – שבת ראשונה שהזוג עושה בבית, ראשיתה של כל שבת – איך שאתה מקבל את השבת. התחלה אחרי הדלקת נרות, כך תראה השבת שלך, כי העתיד של השבת ילך אחרי הראשית של השבת איך קיבלת אותה – זו סגולה מיוחדת שחכמים אומרים. סגולת ה”ראשית” הבונה המשכיות טובה המסוגלת לאחרית טובה ולסייעתא דשמיא.

נפתח בסיפור מופת. סיפור לקדושת ה”ראשית” – כמה שהראשית היא סגולתית, יש בה כוח השפעה להמשך. הראשית יש בה סגולה להביא, לא לפול בדרך, לא למעוד, לא לזנוח בדרך. הסיפור קשור לרב כהנמן זצ”ל מייסדה של ישיבת פונוביץ’. וכך הסיפור:

“בערוב ימיו נכנס אליו ראש ישיבה צעיר וסיפר לו לרב כהנמן שזה לא מכבר הקים ישיבה והיא אינה מצליחה לעמוד על רגליה. הוי אומר, שהוא אינו מצליח להעמידה. בעיות קשות נערמות בדרכה ושוב הוא אינו רואה ברכה בעמלו”.

שאל הרב כהנמן שאלה: “מה עשית ביום הראשון ליסודה של הישיבה?” – מה עשית בהנחת אבן הפינה, ביסודה של הישיבה?

השיב לו ראש הישיבה הצעיר: “חגגנו חגיגה גדולה – הזמנו אורחים רבים וערכנו סעודה גדולה עם דרשנים רבים” – בקיצור, עשינו מזה עסק גדול.

אמר לו הרב כהנמן זצ”ל: “בוא אומר לך, ראש ישיבה צעיר, תלמיד חכם, מה אני עשיתי ביום בו החלו להקים את ישיבת פונוביץ’. ואז תבין מהו סוד הצלחתה. ביום בו החלו הבולדוזרים ליישר את הקרקע על הגבעה שהיום היא נקראת גבעת פונוביץ’, הגבעה הצחיחה, הייתי שרוי בתענית. באותו יום שהתחלתי את יישור הקרקע ואת הבאת הבולדוזרים הייתי בצום ולקחתי מנין תלמידי חכמים אל שטח הבניה וישבנו, לא יודע על מה, אבל הביאו כסאות, ישבנו ולמדנו גמרא, והתפלפלנו. קדשנו את הראשית, התחלנו בקדושה, יצקנו את קדושת הגמרא עם יישור הקרקע, עם הבטון והברזלים”.

אומר הרב מפונוביץ’: “כל ההתחלות צריך שיהיו טובות וקדושות”. זהו סודה של ישיבת פונוביץ’.

לא מתחילים בחגיגות, לא מתחילים בסעודות, לא מתחילים בפרחים, מתחילים בקדושה, מתחילים בטוב ואין טוב אלא תורה. בתענית, בתפילה ובצדקה ותורה מעל לכל. כל ההתחלות צריך שיהיו טובות.

ואני מוסיף: ואין להיבהל ממה שאמרו חז”ל: “כל ההתחלות קשות” – ודאי! למה כל ההתחלות קשות? שכן השטן יודע שבהתחלה יש ערובה לאחרית טובה, הכל תלוי בראש, ועל כן השטן יורה מן המותן, מכל עֵבֵר, כדי לחבל ביסוד, בהתחלה. בית גדול עומד על היסודות שלו. יסודות חזקים מעמידים בית ענק. סטייה ביסודות במילימטרים, היא תזוזה של מטרים בהמשך הקמת הבית.

ה”ראשית”, היסוד חשוב וסגולתי, ועל כן כל ההתחלות קשות. כל ההתחלות של קדושה הם קשות ולא להיבהל. אם זה לא קשה, סימן שזה לא התחלה טובה, סימן שהשטן מסבסד זאת. מה הראייה שההתחלה טובה שיש לה עתיד? בכך שאתה רואה שיש קשיים, סימן שהיא אובייקט בשביל השטן. וכל דבר שהוא אובייקט בשביל השטן להפריע, סימן שזה טוב, כמו שאמרו כבר גאונים וצדיקים בכל הדורות: אם אדם רוצה לבחון אם מה שהוא עושה הוא טוב, יראה אם יש לו הפרעות. ובעיקר בהתחלה, כי ההתחלה היא הבסיס לכל ההמשך.

לא די בסיום טוב, לא קל לסיים טוב את חודש אלול. יש להצמיד לסוף הטוב, התחלה טובה עם כל הקשיים. כל הדברים בעולם הם קשים, ומזה אין להיבהל. יש להיבהל אם זה הולך קל, הרע הוא קל. (עיין אורח חיים הקדוש תחילת פרשת משפטים בשם הזוהר) כל דבר שבא קל, בְּדוֹק אחריו שמא הוא מסובסד ע”י השטן.

לא די בסיימנו את התורה עם חתן תורה, מיד יש להתחיל בבראשית – בחתן בראשית. לא להשאר בסיום, כי הסיום סגולתו, שמיד צמודה אחריו הראשית – חתן הבראשית, תחת אותה טלית ואם לא כן השטן מקטרג. כי אם מסתפקים, הוא בא וטוען: היהודים סיימו ושלום עליהם נפשם” – לא, כי הם מסתפקים בסוף טוב ואינם ממשיכים… וכשהשטן מקטרג אוי לנו, הוא מפריע ביותר וקשה לעמוד מול הפרעותיו. ואז עלולה להיות נפילה גדולה אשר אחריתה מי יְשוּרֶנָה. נשתדל מאוד לא לתת לשטן לקטרג, בכח להמשיך את הסוף להתחלה טובה.

זהו הטעם שאנחנו מסיימים מסכת ומיד מתחילים מסכת חדשה.

זהו הטעם שחסידים, ספרדים, אבא שלי היה נוהג כך, לומר אחרי התפילה “אדון עולם”. מדוע? כי התחלנו את התפילה ב”אדון עולם”, דע לך יהודי, לא סיימת, אלא סיימת ומיד התחלת ב”אדון עולם”, לעמוד מול השטן.

אומר הרבי מקוצק: סיימת מסכת? לא סיימת. מה הראייה? כל מסכת מתחילה בדף ב’. למה אין דף א’ במסכת? לומר לך שאם סיימת, דע לך שטרם התחלת. אז חזור מאז להתחלה, ל-א’. הוי אומר שביהדות אין סוף. “סוף” זה נפלא – לסיים מסכת, לסיים ש”ס, אבל להיזהר מאוד להצמיד לו התחלה חדשה – התחלה טובה. זהו סוד התשובה.

אביא בפניכם חזרה בתשובה שעשה אחד מגדולי מאורי הדורות רבינו סעדיה גאון, גם הוא עשה תשובה, ונעמיד עצמנו מולו, לא כדי לחייב עצמנו, אלא דווקא כדי לעודד את עצמנו. תשובתו של רבנו סעדיה גאון, תשובתם של ראשונים כמלאכים.

וכאן יצא לי מתחת עטי משפט שזהו המוטו של הסיפור: “ה”היום” הוא המחר של האתמול, כי אתמול אמרת מחר להיום. ואולם, ה”היום” יהיה האתמול של המחר” – אימרה יפה. במה דברים אמורים?

“מעשה ברבנו סעדיה גאון שפעם אחת בא אצלו אחד מתלמידיו, לפתע פתאום, באישון לילה, ללא הודעה מוקדמת, ומצא את רבנו סעדיה גאון מתגלגל בשלג” – עושה גלגולי שלג! לא סקי באלפים שנפל, אלא לכתחילה עושה גלגולי שלג – “והיה התלמיד עומד ומשתומם ונחרד” – הוא הבין שרבנו סעדיה גאון עוסק כאן בהלכות תשובה – “עומד ומשתומם ונחרד היה התלמיד ופנה לרבו ואמר לו: רבנו, כלום חס ושלום צריך רבנו לתשובה בייסורים וסיגופים כאלה?” – האם רבנו חטא עד כדי כך שהוא צריך תשובה של גלגולי שלג? שהרי אחד מיסודות התשובה הוא ייסורים – “אלו חטאים נוראים חטא רבנו אשר יצריכו תשובה כזו?

“השיב לו רבנו סעדיה גאון: ידעתי בנפשי שלא עברתי עבירות חמורות כאלו שאצטרך לסיגופים כאלה” – אני יודע זאת. ובכל זאת אני עושה גלגולי שלג – “אך למדתי דרך זו מבעל בית אחד” – יהודי פשוט – “שהתאכסנתי אצלו, והוא לא היה מכיר בי” – הוא לא ידע מי אני, הוא לא ידע שאני הרב רבינו סעדיה אֵלְפָיוּנִי – “ולא היה מכיר בי אם אני בן תורה או רב בישראל. הייתי יהודי עם זקן, יהודי פשוט, כמו שכל היהודים הולכים עם זקן – “וכיבדני” – ומאחר שהוא לא ידע מי אני הוא כיבד אותי – “בערך הכבוד שעושים לכל אדם מהמוני בית ישראל” – כבוד יפה סטנדרטי כפי שמכבדים כל יהודי – “הרגשתי שהוא לא יודע ולא מכיר אותי בכלל, אח”כ יצא הקול בעיר שאני באתי לשם. ונתקבצו כל בני העיר לכבדני ולשמשני, כולם צבאו על בית הגאון” – כולם רצו ברכה, היו דחיפות – “אבל המונים צבאו על ביתי לקבל ממני ברכה. וכראות כן בעל הבית, פתאום התאסף קהל רב סביב ביתו, הבין שהיהודי שנמצא בבית שלו, כלומר אני, איזה רב בישראל והוא יצא לברר מה קורה כאן.” – אמרו לו: אתה יודע מי נמצא אצלך בבית? רבנו סעדיה גאון – “מששמע זאת, התחיל אף הוא לכבדני בכבוד גדול מאוד מאוד, כפי שיאה לגדול ישראל, לרבן של כל בני הגולה ועשה לי כל מיני יקר וגדולה יותר מכפי יכולתו הטבעית” – הוא זכה שרבנו סעדיה גאון מתאכסן אצלו והוא לא ידע את זה בשעה הראשונה – “וכשעמדתי לצאת מביתו, התנפל בעל הבית לרגלי, פרץ בבכי נורא והתחנן לאמר: ימחול לי רבנו על כבודו שפגעתי בכבודו” – על הפנים, על הרצפה למרגלותי בבכי נורא – “אמרתי לו” – מספר רבנו סעדיה גאון לתלמידו – “הלא כבדתני ככל שהיה ביכולתך, ומה היית יכול לעשות עוד ולא עשית?” – רק בשעה הראשונה הוא לא ידע, מיד אח”כ שצבאו המונים, מאז הוא כבר כיבד אותו בכבוד מלכים, מלכי רבנן – “אמר לי היהודי: אני באתי לבקש מכבודו מחילה על השעה הראשונה שלא הייתי יודע במעלת כבוד רבנו ולא כיבדתי אותו בכבוד הראוי” – אמנם חטא בשגגה, אבל הוא לא ידע, אז אני מבקש סליחה, אני מתבייש, בכבוד שנתתי לרבנו בשעה הראשונה, זה לא הכבוד לרבן של בני הגולה, לגאון הדור, לרבנו סעדיה גאון, אני מתבייש ועל כך אני נופל על הרצפה. – “אומר רבנו סעדיה גאון: אמרתי לעצמי, אם בכבוד בשר ודם כך, שנפל לפנַי בבכי ותחנונים שאסלח לו על מיעוט הכבוד של שעה אחת שהוא לא ידע, כל שכן בגדולת הבורא יתברך אשר בכל יום ויום אני מכיר אותו יותר ויותר בשכלי, ובכל יום ויום אני חש יותר בגודל רוממותו, ובכל יום ויום אני אוהב אותו יותר, כי בכל יום ויום גֵדֵלָה הָשַׂגָתִּי בו: עוד גמרא – זה עוד השגה, עוד לימוד זוהר – זה עוד השגה, עוד קדושה – זה עוד השגה, הרי אם כל יום ויום אני משיג יותר מאתמול ואיכות קיום המצוות שלי היא בעומק יותר, בגובה יותר, בכוונה גדולה יותר, כל שכן שאני צריך להתחנן ולבכות ולסגף את עצמי שימחול לי הקב”ה על מיעוט עבודתי וקטנוּת יִראתי ואהבתי אתמול, ביחס להיום”!!!! נפלא!

הרי כל יום, מבייש את האתמול, כי כל יום בהָשַׂגָתִּי, מאפיל על יום האתמול, שהרי אני מתקדם כל יום. אומר רבנו סעדיה: למדתי מבעל הבית פשוט דבר נפלא, אם הוא השתטח לפני לבקש סליחה על יום האתמול שלו, לבקש סליחה על השעה הראשונה שבאתי אליו ושהוא לא ידע מי אני, אז מה אני אומר כלפי הקב”ה שאתמול לא ידעתי את מה שאני משיג היום? ומחר אני אעשה תשובה להיום, כי היום לא ידעתי את ההשגה של מחר, וחוזר חלילה. נמצא, שלפחות לפני יום הדין אני חייב לעשות גלגולי שלג על כל ימות השנה שלי, שבכל יום ידעתי פחות, השגתי פחות, על זה אני מתגלגל בשלג. שמעתם?!

ובכן, מחר אני מתחנן ובוכה ומסגף את עצמי, במיעוט אהבתי והָבַנָתי של היום שהוא הופך להיות האתמול של המחר, ולכן השגתי את זה: שהיום זה המחר של האתמול, כלפי אתמול זה הישג, יש התקדמות, אבל הוא גם האתמול של המחר. מחר יבייש את היום. על זה רבנו סעדיה גאון עשה תשובה. רבנו סעדיה גאון עשה כל יום תשובה, על האתמול שעבודתו נפלה בערכה מההיום, בגלל שהיתה פחות בהשגה מהיום שלמחרת.

זו תשובתו של רבנו סעדיה גאון ובגלל זה הוא עשה גלגולי שלג.

הוא אומר: “חס וחלילה, לא חטאתי בגדולות ולא חטאתי בחמורות, לא עברתי על רצון בוראי, חלילה, אלא זאת למדתי מבעל הבית” – יש הרבה ללמוד מכל אדם שנאמר: “אֵיזֶהוּ חָכָם, הַלּוֹמֵד מִכָּל אָדָם” (אבות ד, א).

קודם כל צריך לשים לב מכל מה שהוא אומר, אף על פי שהוא פשוט ממך – “מִכָּל מְלַמְּדַי הִשְׂכַּלְתִּי”, ואח”כ לשים לב לדברים, ואח”כ לשייך אליך את הדברים, מהו המשל ומהו הנמשל, זה החוכמה בחיים. רבנו סעדיה גאון למד יסוד תשובה מאותו בעל הבית. לסיכום: רבנו סעדיה גאון בכל יום ויום השיג יותר, הבין יותר, ירא היה יותר, אהב יותר, וממילא כל יום היה צריך לעשות תשובה על יום האתמול שהיה פחות, כי אצל רבנו סעדיה גאון היה “יוֹם לְיוֹם יַבִּיעַ אמֶר וְלַיְלָה לְּלַיְלָה יְחַוֶּה-דָּעַת” (תהילים יט, ג) – היתה לו התקדמות, שהרי הוא לא חי בהשגות היום כפי שהיה אתמול, הוא התקדם! הלואי שאנחנו נשיג בשנה הבאה יותר ממה שהשגנו בתחילת השנה.

אמר הסבא מסלבודקה: “אם יהודי קורא את פרשת וישב על מכירת יוסף ע”י אחיו, עם אותה רמה כמו שהוא קרא אותו בשנה שעברה, אז הוא נשאר כיתה!” – כי גם הילד מהגן מספר על מכירת יוסף וגם הרב קיינבסקי לומד את אותה פרשה. האם אפשר להשוות בהשגות? יהודי צריך שלפחות בשנה הבאה יהיו ההשגות שלו יותר מהשנה. אבל באמת רבינו סעדיה גאון מלמד אותנו: היום, צריכה להיות השגה יותר מאתמול ומחר השגה יותר גדולה מהיום, ועל זה עושים תשובה, כי הוא התקדם כל יום. והלואי אנחנו כל שנה. הלוואי.

אני מלמד זכות על עם ישראל: לימוד הזכות על עצמנו שאין אנו משיגים היום יותר מהאתמול, ההתקדמות שלנו היא לא התקדמות כזו, בקצב כזה, של “יוֹם לְיוֹם יַבִּיעַ אמֶר” לצערנו, ואפשר להגיד: רחמנא ליצלן, כי אם היינו משיגים היום יותר מאתמול, אזי היו לנו תחושות אחרות כלפי הקב”ה, אך אנו מתפללים שלפחות קצב ההתקדמות שלנו, אפילו במעט, יהיה שנתי. ששנת תשס”ד תהיה במשהו יותר משנת תשס”ג. ואם לא זה, אז לפחות אנו מתפללים שהיום שלנו, לפחות, לא התבייש מיום האתמול. לא התבייש! הוי אומר, שהיום לא נרד ביחס לאתמול שלפחות נשמור על הססטו קוו שלנו, אבל לא כדאי להסתפק בזה, כי איפה שעומדים – יורדים! האדם צריך להתקדם, אפילו במילימטר, אפילו בקצב של שנה, לא לעמוד על מקום אחד, בשום תחום, בשום פרמטר רוחני, תמיד להתקדם, איך מתקדמים? כל דף גמרא נוסף, זה התקדמות, כל פרשת שבוע עם עוד רש”י, זה התקדמות, התורה מביאה את האדם להשגה גבוהה יותר, ולוּ בקצת, איש איש לפי דרגתו. ואז האדם עולה ומתעלה.

ובכן, אנו נמצאים בירידת הדורות. אין אנו נדרשים לעשות את התשובה של רבנו סעדיה גאון, מאיתנו לא דורשים את התשובה הזאת, היא לא בהשגות שלנו, ומי שינסה לעשות אותה, הופך את עצמו לחיכוכא והיתלולא. מאיתנו דורשים תשובה לפי מיעוט ערכנו, כל אחד לפי ערכו – “אֶחָד הַמַּרְבֶּה וְאֶחָד הַמַּמְעִיט” ובלבד שיכוון ליבו לשמים. בכלל, דעו לכם יהודים, שאף אחד לא יסתכל על השני בראש השנה. אם הוא בוכה, גם אני בוכה… לא! כל אחד יעבוד את ה’, יפנה אל ה’, יתפלל אל ה’ לפי ערכו, כי אם תסתכל על השני, יכול להיות שתיפול, תיפול לדבר שקוראים לזה “רגשי נחיתות”. לא!!! כל אחד יש לו את המשבצת שלו, כל אחד חביב, אתה לא רבנו סעדיה גאון ואתה לא ה”חזון איש”, כרגע לא, ואולי שנה הבאה כן… אבל כרגע, כל אחד יעשה לפי ערכו, וכל ערך של תשובה כפי שהוא, לפי דרגתו של האדם, חביב אצל הקב”ה והקב”ה שמח בך, אל תתייאש! אל תחקה (לשון חיקוי)! – אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוון ליבו לשמים!!

השבת היה לנו פרשת נצבים, הפרשה שלפני ראש השנה. וכך מובא בפרשה: “כִּי הַמִּצְוָה הַזּאת אֲשֶׁר אָנכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לֹא-נִפְלֵאת הִוא מִמְּךָ” (דברים ל, יא) – אומר רש”י: “לא מכוסה היא ממך”. אונקלוס: “אינה מופרשת ממך” – אינה נבדלת ממך, כלומר במילים פשוטות היא ברת השגה. על איזו מצוה דיבר הכתוב? אומר רבנו משה בן נחמן, הרמב”ן – היא מצות התשובה. קבעו חז”ל את הפרשה לפני יום הדין. ממשיכה התורה ואומרת: “וְלֹא-רְחֹקָה הִוא. לֹא בַשָּׁמַיִם הִוא לֵאמר מִי יַעֲלֶה-לָּנוּ הַשָּׁמַיְמָה וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ וְיַשְׁמִעֵנוּ אתָהּ וְנַעֲשֶׂנָּה” – לא צריך בשביל זה איזה סְפוּטְניק, או איזה חללית אמריקאית – “וְלֹא-מֵעֵבֶר לַיָּם הִוא לֵאמר מִי יַעֲבָר-לָנוּ אֶל-עֵבֶר הַיָּם וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ וְיַשְׁמִעֵנוּ אתָהּ וְנַעֲשֶׂנָּה” – אין צורך בטיסה, גם לא טיסה לקפריסין, ועכשיו שימו לב – “כִּי-קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר” – לא מספיק, אלא – “מְאד בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשׂתוֹ” – זה בפה שלך. התשובה בפה ובלב שלך. לא צריך להרחיק. הוי אומר, אומרת התורה, שכל יהודי באשר הוא, יש לו שייכות לנושא התשובה, איש לפי ערכו.

למה הכוונה במילים “בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשׂתוֹ”? יש לכך הרבה פירושים ואני לוקח פירוש אחד: יש אומרים “בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשׂתוֹ” – אתה אפילו מדבר על זה, אתה לא חש שזה צריך לחייב אותך! אתה מתפעל מִדְברים, אתה מדבר שצריך להיות יותר טוב, נו, אז תכלס?! אני לא מדבר על ההיבט הזה.

אומר היונתן בן עוזיאל: “התשובה מצפה לך, הקב”ה ברא את העולם כדי להיטיב לאדם באחריתו, כי לא יחפוץ במות המת, כי אם בשובו מדרכו הרעה וחי” – אז התשובה היא מיסודות קיום העולם, הקב”ה לא רוצה שתחזור אחרי 120 שנה טרנטה, גרוטאה, וגם אם אתה גרוטאה היום, אז כל עוד הנר דולק אפשר עוד לתקן ולחדש את הגרוטאה – “לֵב טָהוֹר בְּרָא-לִי אֱלֹהִים וְרוּחַ נָכוֹן חַדֵּשׁ בְּקִרְבִּי” (תהילים נא, יב), אם כן איפה מצויה התשובה? ותשמעו תשובה של יונתן בן עוזיאל: התשובה מצפה לך בבית המדרש”!

כל יהודי גר ליד בית מדרש, קטן או גדול. מה זה בית מדרש? במקום שהוגים בתורה, יש בו שיעורי תורה בין מנחה לערבית, בשטיבל שליד הבית, בבית הכנסת שליד הבית, בבית המדרש שליד הבית, היא מצפה לך בבית המדרש, היא קרובה מאוד, במקום שהוגים בתורה, שאתה הולך שם גם להתפלל – “בְּפִיךָ” – בפה מדברים דברי תורה, הרב אומר שיעור, מגיד שיעור אומר שיעור. “וּבִלְבָבְךָ” – שם מהרהרים בדברי תורה, שם חושבים על דברי תורה, מוסר, מדרש, יהדות – שם תמצא אותה. במקום שהפה הוגה והלב רוחש דברי תורה, שם תמצא אותה. וזה לא רחוק ממך שהרי אתה הולך להתפלל ואם אינך הולך להתפלל, אתה יודע שיש בית מדרש לידך, אתה יודע…

עוד שיעור תורה ועוד שיעור תורה, עוד פה ועוד פתיחה של פה, עוד פתיחה של לב ועוד פתיחה של אוזניים לשמוע דבר תורה, ותחוש כי סגולת התשובה מהדהדת בקרבך – זה משהו פלאי. האדם בא לשיעורי תורה ללמוד, ופתאום הוא חש שהוא מתענג, הוא נהיה אחר, הוא שומע קולות, הוא פתאום חש שסגולת התשובה מהדהדת בקרבו, דוחפת אותו, מנשבת במפרשי חייו. פתאום הוא מרגיש שאיזה רוח נעימה קלילה מנשבת במפרשי חייו, במפרשי ספינת חייו, הוא פתאום מרגיש שהוא מתקדם על גלי הים… הוא מתקדם, הוא אפילו לא יודע מה הסוד. ומגלה לנו ר’ יונתן עוזיאל שהסוד הוא: חזרת משיעור תורה! זה מחולל משהו בקרבך.

יהודי, אל תאמר: “התשובה היא לא בשבילי”. אל תאמר: “בשבילי היא בשמים, מעבר לים. זה לא בשבילי, אני לא מתאים לזה”, לא!!! כמו שיש גם לך חלק בתורה שנאמר: “וְתֵן חֶלְקֵנוּ בְּתוֹרָתֶךָ” – ממילא גם לך יש חלק בתשובה, כי התשובה והתורה זה דבר אחד – “הֲשִׁיבֵנוּ אָבִינוּ לְתוֹרָתֶךָ. וְקָרְבֵנוּ מַלְכֵּנוּ לַעֲבוֹדָתֶךָ וְהַחֲזִירֵנוּ בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה לְפָנֶיךָ” – דבר אחד: תורה, עבודה ותשובה. “טַעֲמוּ וּרְאוּ כִּי-טוֹב” (תהילים לד, ט) – מספיק לטעום, עושה טעימה עושה טוב בחיך הרוחני הנפשי, אין דורשים ממך יותר ממה שיש בכוחך. דורשים ממך להיות אתה.

אמר ר’ זושא מגדולי תלמידי של המגיד ממזריטש, אחיו של ר’ אלימלך מליז’נסק: “לא ידרשו ממני בשמים, לא יתבעו אותי למה לא הייתי אלימלך (ר’ אלימלך מליז’נסק), יתבעו אותי למה לא הייתי ר’ זושא”.

לא יתבעו אותך למה לא הייתי “הרב”! יתבעו אותך למה לא היית רוני, למה לא היית יצחק, אריה, דני. זה מה שיתבעו אותך! למה לא היית אתה! אין דורשים יותר! לעולם לא ידרשו ממך למה לא היית רבנו סעדיה גאון. אל תסתכל על אַחֵר, אתה יכול ללמוד מְאַחֵר טכניקה שזה ידרבן אותך, כי קנאת סופרים תרבה חכמה, אבל בסופו של דבר תחשוב מה אתה יכול, והקב”ה יקבל כל תזוזה בנפשך, ברוחניותך, הקב”ה יקבל את זה באהבה רבה, כמו שאבא מקבל מעשה טוב של הבן.

נביא בפניכם מאמר חז”ל ידוע שמובא בתנא דבי אליהו, סיפר אותו אליהו הנביא לרבנו ענן ורבנו ענן מגדולי גדולי האמוראים כתב זאת והוא קרא לספר: “תנא דבי אליהו” – למדתי אצל אליהו הנביא שהיה מתגלה אלי.

מספר אליהו הנביא: “פעם אחת הייתי מהלך ממקום למקום. ומצאני אדם אחד שלא היה בו לא מקרא, לא משנה” – ריק! וכשאדם ריק הוא מקשקש, מטבע קטן בפחית ריקה מקשקשת, אם הפחית מלאה כסף, היא לא מקשקשת, כי אין מקום לכסף, אז היא לא עושה רעש. המלא, הנכבד, הטעון במעשים טובים לא עושה רעש, הוא שקט וצנוע. מי אלה הצעקנים, מי אלה שעושים רעש? מי אלה ששורקים ב-2:00 בלילה? הריקנים לצערנו, בתקוה שיחזרו בתשובה.

מספר אליהו הנביא לרבנו ענן: “פעם אחת הייתי מהלך ממקום למקום, ומצאני אדם אחד שלא היה בו לא מקרא, ולא משנה, היה ריק, והיה מתלוצץ ומעלים מדברַי” – “היה צוחק עלי” – למה הוא צחק עליו? הוא לא ידע שזה אליהו הנביא, אבל למה הוא צחק עליו, הוא צריך להתבטא, הוא זקוק לרייטינג, אם אין לו מה לומר לאיזה יהודי ברחוב: איזה דבר תורה, איזה מאמר חז”ל, איזה וורט של הרבי מקוצק, או של הסבא מסלובדקה, או של ר’ ירוחם ממיר, אבל הואיל והוא ריק, אז יש בו ליצנות, זה מה שיש לו למכור, זוהי סחורתו – “היה מתלוצץ ומלעיג בדברַי ובא כנגדי” – אם בבוֹר, בור זה אדם – אם בבוֹר אין בו מים, אז זה בוּר, ריק. ומה קורה שאין בו מים? אז יש בו נחשים ועקרבים. מה זה נחשים ועקרבים? ליצנות ולעג על חרדים ועל תלמידי חכמים. חז”ל כבר ידעו את זה ונתנו לנו בזה את הכללים, אדם מלא אינו מתלוצץ על הזולת.

ממשיך אליהו הנביא לספר: “אמרתי לו בני” – אליהו הנביא לא אומר לו: תסתלק מכאן פרחח, חלילה, אליהו הנביא לא מדבר כך אל יהודי, אבל אותו יהודי צוחק עליו, מזלזל בו, ואליהו הנביא אומר לו: “בני” קודם כל קירבה, יהודי זה אחי, אתה שלי “אמרתי לו: בני, מה אתה משיב לאביך בשמים ליום הדין?” – מה תגיד לאביך בשמים? ליצן של פעם, כלומניק של פעם היתה בו אמונה, הוא ידע שיש לו אבא בשמים, שכן אם לא, אז מה אליהו הנביא אומר לו כך?! הוא חילוני. אם תגיד לו משפט כזה אז הוא יצחק פעמיים, אז אתה מכשיל אותו בליצנות על הבורא יתברך, (כנראה שרבנו סעדיה גאון ידע את המַטְרְיָה של פעם. יהודי כלומניק, של מלגלג אבל של פעם הוא מאמין בה’, הוא מאמין בהישארות הנפש, הוא מאמין שיש דין ויש דיין והוא לא לגלג על שאלה כזו.

המשיך אליהו הנביא לספר ואמר: “אמר לי: רבי” – הוא לא אמר לו: הי, הדוק – לא!! כשאתה מכבד אותו וקורא לו: “בני”, אז הוא קורא לך “רבי”.

אמר לי: רבי, יש לי דברים שאני משיבו” – אני יודע מה להשיב לבורא עולם – “בינה ודעת לא נתנו לי משמים שאקרא ואשנה” – אני לא מתאים ללימוד תורה, אין לי שכל בשביל זה, לא בנוי לזה! אני לעבודה, לציור, לפיסול, אני לתקן דברים, או לראיית חשבון, אני לא מתמגנט על התורה, אין לי בשביל זה ראש.

“אמרתי לו: בני, במה מלאכתך?” במה את העוסק?”

אמר לי: “צייד אנכי”.

אמרתי לו: “בני” – כל הזמן אליהו פונה אליו ב”בני” – “מי לימד אותך את מלאכת הצייד?” – זה אומנות, אתם יודעים שיש בזה הרבה חוכמה, הרבה טכניקה, הרבה מומחיות, הרבה מיומנות? לא כל אחד מתאים להיות צייד! יש דייגים ציידים סופר.

“אמרתי לו: מי לימד אותך ואמר לך שתביא פשתן ותארגהו? ותעשה ממנו מצודות וחרמים ותשליכוהו לים?” – מי לימד אותך את כל הטכניקות? באיזה לילה? וכיווני רוח של הספינה – דייג… לכל מקצוע, לכל משלח יד, יש חוכמה.

אני באופן אישי אוהב לראות כל בעל מלאכה איך הוא עובד, בכל תחום – נגר, חשמאלי, סייד, הכל, כי בכל מלאכה יש מיומנות ויש חוכמת המלאכה: איך מתקנים דבר, אני מתפלא תמיד איך הנגר תופס דבר, אם אני הייתי צריך לתקן אותו, אז היה לוקח לי ימים ולילות, איך הוא תופס כל דבר, פטנטים וטכניקות ושכלולים – חוכמה!

אמר לי: “רבי, בזה נתנו לי שכל ובינה משמים” – בית ספר מקצועי. אני איש מקצוע, תורה לא נתפס, לא בשבילי. שימו לב: הוא לא אמר: צייד לא צריך חוכמה, תורה צריך חוכמה, תורה צריך ראש טוב, אבל צייד לא צריך ראש טוב. איזה בעל מלאכה יגיד שלמלאכה שלו לא צריך ראש טוב? כל בעל מלאכה חושב שהוא החכם הכי גדול במכונאות והוא החכם הכי גדול בנגרות, והחכם הכי גדול בחשמלאות. חז”ל אומרים שכל בעל מלאכה שונא את אומנות חברו. למה? כי הוא רוצה להיות הכי טוב. לדוגמא: אתה רוצה סיד בבית, אז אתה מזמין אחד הוא אומר לך ככה, בא השני הוא אומר לך: כנראה הוא לא מומחה. ואחד מדבר על השני, למה? כי כל אחד רוצה להיות רבן של כל בני הגולה בסיידות. זה טבעו של עולם. אם אדם לא עובד המידות שלו! הרבה פעמים באים אלי בעלי מלאכה וכל אחד אומר: טוב, הוא עשה את זה קצת חובבני. ואני מבין את מה שהוא מתכוון…

אז הוא לא אמר: נגרות לא צריכה חוכמה, הוא לא זלזל בעצמו, אז מה הוא כן אמר? הוא אמר: לחוכמה הזאת יש לי שכל ולחוכמה הזאת אין לי.

“אומר אליהו הנביא, אמרתי לו: ומה להביא פשתן ולארוג מצודות ולהשליך לים ולהעלות דגים מן הים, נתנו לך דעה ובינה מן השמים” – מאיפה יש לך את השכל הזה? מי נתן לך את המושג “חכם”? קנית אותו באיזה מקום? באיזה סופרמרקט? לא! הזמנת אותו באיזה שהוא מקום? אולי תגיד לי איפה מזמינים “חוכמה”?! אלא מה, ה’ חנן אותך בידיים טובות, בחוש, בעורמה כלפי החיות – זה ה’ חנן אותך משמים – “ולדברי תורה שכתוב בה: “כִּי-קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאד בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשׂתוֹ” לא נתנו לך בינה ודעה מהשמים?!” לתורה שנאמר עליה: “וּבְתוֹרָתוֹ יֶהְגֶּה יוֹמָם וָלָיְלָה” (תהילים א, ב) וכן “כִּי הֵם חַיֵּינוּ”, אז לזה אתה חושב שהקב”ה לא נתן לך מינימום של שכל וחוכמה?! איך יש לך זכות לומר שהקב”ה נתן לך ראש בשביל חשמלאי, בשביל תיקון מזגנים ונגרות? ולתורה שהיא – “כִּי הֵם חַיֵּינוּ” – אין לך שכל! זה אבסורד לחשוב כך כיהודי מאמין!

אומר אליהו הנביא: “הצייד שמע את זה, מיד היה מרים קולו ובוכה ומתאנח” – פרץ בבכי. עכשיו מה התפקיד של אליהו הנביא? “אמר לו אליהו הנביא: “בני” – שוב בני – “אל ירע לך” – שלא יכאב לך – “כל באי עולם משיבים תשובה זו כמוך”, את מי שאתה שואל הוא משיב כך, אתה לא חריג. כל יהודי שאתה שואל אותו למה אתה לא לומד? הוא עונה: זה לא הולך, זה לא עובד אצלי, אני לא בנוי לזה, כולם עונים את אותה תשובה, אבל מעשיהם מוכיחים שהם חכמים ונבונים, מקצועיים ומלומדים בתחבולות. די שתשמע איך שהוא מנתח בעיות פוליטיות, או איך שהוא נותן עצות לשרי הממשלה.. הוא הרי החכם הכי גדול בעולם, הוא בפרלמנט שדרות רוטשילד…

אך ביום הראשון שתבוא לשיעור, לא דורשים ממך להיות הרב חיים קיינבסקי, דורשים ממך כפי הבנתך, איך שאתה מבין ותשמח, כי מחר תבין יותר. אחרי שנה דף יומי, תהיה כבר תלמיד חכם והכל לפי דרגתך, אל תגיד לא!!

מוסיף בעל “אוהל תורה” על המעשה בתנא דבי אליהו: “מה ענה לו אליהו? “לא יצאת צייד מרחם אמך” – אף אדם לא בא לעולם צייד. אז איך נהיית צייד? ההכרח לפרנס את עצמך הוא אשר לימד אותך לתפוס במלאכת הציד” -. ההכרח הביא אותך ללמוד מחשבים, או מכונאות וכו’ – “הרי אילו היית מרגיש צורך והכרח כזה, כמו שאתה צריך לפרנס את עצמך, ללמוד תורה, שאתה זקוק לתורה כאוויר לנשימה, “כִּי הֵם חַיֵּינוּ”, כמו שאתה זקוק לפרנסה, אז היית טורח להשיגה. ואם היית טורח להשיגה ודאי היית יודע ללמוד תורה כשם שאתה יודע לצוד” – אם היית מרגיש שללמוד תורה זה הכרח, בלי זה אין טעם לחיים, כי זוהי משימת חייך, תכלית חייך. כי הרי שאלה ראשונה ששואלים בעולם האמת היא, האם הגית בתורה? אז ודאי שהיית מרגיש צורך כמו שאתה צריך לקיים את עצמך, ואז היית רואה שאתה כן מוכשר, ואתה כן בנוי, אלא מה? משום מה היצר אמר לך: פרנסה צריך! כי אתה רוצה לאכול בשבת שניצלים… אבל תורה אפשר לוותר ח”ו, זהו העקב אכילס שלך! אם היית מרגיש את אותו הכרח בתורה כמו בפרנסה, יודע היית ללמוד תורה, כמו שאתה יודע לצוד. הרי גם את זה למדת. אינך מרגיש בכך. ההכרח אל יגונה, כי ההכרח הוא הדבר המוכרח ביותר.

רשמתי לעצמי: ההכרח יש בכוחו לגלות כישרונות, חוסר ההכרח יש בכוחו לגלות טיפשות, להביא לבערות.

אני מכיר אדם שהוא היה נחשב בחברה מתחת לבינוני. ברגע שהוא החליט לעבוד במשהו, כי הוא צריך לפרנס משפחה גדולה, הוא בחר באיזה משלח יד והוא גילה שם כישרונות עצומים והוא התגלה כמורה נפלא שבנפלאים, צייר, פדגוג שבאים ללמוד אצלו מי היה חושב שזה הוא?! הוא גילה כישרונות. האדם אינו יודע איזה פוטנציאל עצום יש בו, רק ההכרח יגלה את זה, בכל תחום שבחיים – “בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשׂתוֹ”.

כאמור, זה קרוב אליך, אתה יכול, תכריח את עצמך. רק דבר אחד: תעשה את הצעד הראשון – פתחו לי פתח כחודו של מחט.

אם היית מרגיש שהתורה היא חייך והיא אוויר לנשימתך, זה כמו שאדם מחפש אויר, מחפש לנשום, אז הוא יבקיע קירות, ינתץ דלתות, והוא ימצא אותו, אז אם כך כדי להשיג אוויר, באותה מידה צריך לשבור קירות כדי להשיג אוירה. אוירה זה רוחניות.

מובא בספרים הקדושים: “כִּי-קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאד בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשׂתוֹ”, יש משל נפלא בספרי המשלים: “האפרוח המצוי בתוך קליפתו, עד היום הוא לא ראה אור יום, כשמגיע זמנו, הוא מרגיש כבר לחץ, הוא מרגיש כבר שאין לו אויר, זהו גמרנו, אז הוא מתופף במקורו על דפנות הביצה ומבקש לצאת החוצה, דופק עם המקור, מכה עם השפיץ ומבקיע אותו ויוצא לאויר העולם” – מנין לו שקיים בחוץ עולם גדול? מנין לו שבחוץ יש אויר? מנין לו אם הוא מרגיש לחץ, שצריך להבקיע את הביצה? מי לימד אותו? האמא שלו, התרנגולת לימדה אותו? אתה ראית פעם תרנגולת שמדברת לתוך הביצה האטומה והיא לוחשת לו: הגיעה שעתך לצאת מן העולם?! אין כזה דבר! גם לא בשלט רחוק. ועד כמה שידוע לי אין לו לאפרוח בִּיפֵר בפנים… אז איך? אלא אומרים חכמים: “תחושה שנטע הבורא יתברך בכל נברא לדעת ולהבין למה הוא זקוק על מנת לחיות” – החתולה יודעת איך לחיות. הקב”ה נתן אינסטינקט לאפרוח שעכשיו צריך לצאת! מה יש בעולם הגדול? הוא אין לו שכל, אבל יש לו את האינסטינקט מבלי שידע וילמד מאומה, נטע בו הבורא יתברך ערגה וכיסופים להגיע את טובו האמיתי. אלא שהנהגת הבורא יתברך עם האדם, שונה מהנהגה עם האפרוח, כי לאפרוח יש בחירה חופשית, והאדם חי על פי הבחירה החופשית, ומשום כך האבק מכסה מעט את שכלו והגיונו, אז הוא צריך לעשות “פוּ” לנקות את האבק, ואז הוא יחוש. ומה מנקה את האבק? שואב אבק. ומהו שואב אבק רוחני? שיעור תורה. “בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשׂתוֹ” תהרהר בדברי תורה, תהגה בדברי תורה ואז תרגיש שהרוחניות מפזרת את האבק מעל נפשך, ואז תחוש באופן טבעי את מה שאתה צריך לעשות.

האדם צריך לקחת משל מכל הסובב אותו. אם האדם יקח משל גם מהאפרוחים, כפי שדברנו, אזי ישכיל להבין שקרוב אליו הדבר בפיו. לא צריך מקור, האדם לא צריך מקור, כי בפיו ובלבבו לעשותו. ועוד דבר ניתן ללמוד מהאפרוח: האפרוח מגיע לדרגה שהוא מרגיש לחץ בביצה, הוא כבר לא יכול להתקיים בה, אז מה הוא עושה? לוקח את המקור מתופף על הביצה ומבקיע, ההכרח לא יגונה. הוא מנסה, כי הוא חש את ההכרח לצאת, הוא חש שהוא נעול בתוך קליפה, שהוא זקוק לאויר צח, ההכרח מביא לתופף במקורו לצאת אל ייעודו.

והאדם יתן אל ליבו – וכי בא לעולם כדי להיקבר בו?! או שמא יש מרחב מחוץ לעולמו המצומצם והקצר של 70 שנה של פי רוב הוא כקופסא צרה אשר אינה מאירה לו פנים?! העולם אינו מאיר פנים לאדם. מה, באמת אתה חושב שהקב”ה שלח אותך לפה להתייסר? להעביר חיים פרוזדוריים, מלאי חיכוכים וגירודים, ואח”כ להיקבר בעולם הזה מאכל לתולעים?! זו התכלית?! – לא הגיוני. כמו שאומר נעים זמירות ישראל, דוד המלך: “כִּי כָל-יָמֵינוּ פָּנוּ בְעֶבְרָתֶךָ” – החיים הם קשים – “פָּנוּ בְעֶבְרָתֶךָ…כִּלִּינוּ שָׁנֵינוּ כְמוֹ-הֶגֶה. יְמֵי שְׁנוֹתֵינוּ בָּהֶם שִׁבְעִים שָׁנָה וְאִם בִּגְבוּרת שְׁמוֹנִים שָׁנָה וְרָהְבָּם” – עיקר תוקפם (רש”י) – “עָמָל וָאָוֶן” – קושי – “כִּי גָז חִישׁ וַנָּעֻפָה” – צי’ק צ’ק החלום יעוף (תהילים צ, ט-י) – “וְהַחַי יִתֵּן אֶל-לִבּוֹ” (קהלת ז, ב).

אל תאמר: אני לא בנוי לתורה – בשמים לא יקבלו את התירוץ הזה, אלא תבוא, תנסה, תלך לשיעור קל, אל תלך לשיעור גמרא, תלך לשיעור קל, אין כזה דבר שלא תשמע, אתה בנוי גם לשיעור תורה, תתחיל, מן הקל אל הכבד ולאט לאט התורה תכנס בך ותאיר את הנפש בך ותכסוף ותערוג – “כְּאַיָּל תַּעֲרג עַל-אֲפִיקֵי-מָיִם כֵּן נַפְשִׁי תַעֲרג אֵלֶיךָ אֱלֹהִים” (תהילים מב, ב) – אל תאמר כך. אומר אליהו הנביא.

אומר הבית ישראל מגור האדמור מגור שנפטר לפני כמה עשרות שנים בשם זקנו ה”חידושי הרי”ם” מגור על הפסוק “כִּי-קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאד בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשׂתוֹ” כך: “בדורות האחרונים, על מה מדבר הכתוב – “כִּי-קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאד בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשׂתוֹ”? אומר הרמב”ן שפסוק זה מדבר על מצוות התשובה. כלפי מי הדברים אמורים? למי הם מכוונים? לרבנו סעדיה גאון?! הרי הוא ידע את זה! לרב קיינבסקי? הוא יודע. לרש”י? הוא ידע זאת.

אומר הרבי מגור: “בדורות האחרונים” – עיקבתא דמשיחא, דורנו – “שנתמעטו הלבבות, הכתוב מדבר” – הכתוב מדבר אלינו, אל הדור שנמצא לפני ביאת המשיח שהוא דור מתדרדר, והוא סובל מתסמונת של חולשת הדורות – “דאפילו תהיה עבודת הבורא יתברך בכל הדורות” – שמעתם איזה תשובה עשה רבנו סעדיה גאון?! מה דרש מעצמו רבנו סעדיה גאון? אנחנו לא יכולים להגיע לזה. אנחנו נתייאש נפול ברוחנו. ממשיך ואומר הבית ישראל בשם רבו זקנו בעל “החידושי הרים”: “הפסוק הזה פונה אל הדורות האחרונים שיהיו חלשים בכל הפרמטרים הרוחניים” – ואם כן איך נופיע לה’? במה נבוא לראש השנה? במה נבוא ליום כיפור? עם מה? מה נביא? אין לנו סלינו על כתפנו? אין לנו ראשית ביכורי אדמתנו, אין לנו שדה, אין לנו פירות, אין לנו תוצרת, אז עם מה נבוא, רבש”ע?! אומר בעל חידושי הרים”: “דאפילו תהיה עבודת הבורא יתברך רק בפינו” – רק בפה – “ואפילו רק בלב, היינו באמירת הפה” – נתפלל, בראש השנה נבוא להתפלל דלים במעשים וריקים – “או אפילו רק במחשבה טובה והרהור לב טוב, יש גם לעבודה פורתא זו תהיה חשיבות גדולה לפני הבורא יתברך” – אל תזלזל, הקב”ה לא מזלזל, בדורות שלנו, כוונה טובה, הקב”ה מצרפה למעשה! תפילה טובה לפי דרגתך, כי הקב”ה יטול את ה”פיך” ואת ה”בלבבך” ואת הדיבורים הטובים והתפילות הטובות שלך ואת המחשבות הטובות שלך ויצרפם למעשה. בשבילך, הוא יחשיב את זה כמעשה. אל תסתכל על אחרים, ולא רק על רבנו סעדיה גאון, גם לא על החרדי שגר בשכנותך, כי אתה באת מרֶקע אחר, מעולם אחר. כמו שכתוב: “מחשבה טובה הקב”ה מצרפה למעשה” – “סוֹף מַעֲשֶׂה בְּמַחֲשָׁבָה תְּחִלָּה”.

הקב”ה יקח את המחשבות שלך, את התפילות שלך בראש השנה וישים את זה באוצר גנזיו. באוצר המעשים. בשנה הבאה הוא כבר ידרוש ממך מעשה קטן, ואחרי שנה כשכבר תוכל… בדורות האחרונים הקב”ה שמח לקבל כל מחשבה טובה, כל אמירה טובה, כל תפילה כנה, ועל אחת כמה וכמה איזו דמעה קטנה בזוית העין בראש השנה שהרי שערי דמעה לא ננעלו, ודי אם תזיל דמעה ותאמר: רבש”ע, אני לא יכול יותר, אני לא יודע יותר, קבל את מה שאני נותן לך, כאילו הבאתי לך את מיטב פירותי, את “סלינו על כתפינו” את “ביכורי אדמתי”. כי הוא יודע מאין באנו ובאיזה עולם עכור אנו מצויים, אין הוא דורש מאיתנו את תשובת הסיגופים של רבנו סעדיה גאון, שכן גם החטאים הגדולים שלנו לקטנים יחשבו. הכל לפי המבייש והמתבייש.

וכאן אני רוצה לקרוא לפניכם קטע מאוד מעודד ואני מקווה שהדברים יביאו תועלת:

“ראוי להביא את דברי ר’ אליעזר פאפו בערך תשובה בספרו “פלא יועץ”, דברים מעודדים גם ליהודי המבקש להתקרב לה’ וקשה לו. – “חובת התשובה מפורשת בתורה, שנוּיה בנביאים, משולשת בכתובים, וכל חכמי ישראל שבכל דור ודור ראשונים ואחרונים, חדשים עם ישנים, כולם מכריזים על התשובה, כמו שבה מפורש בתלמוד ובמדרשים וכל ספרי המוסר ויראת ה’. “מִי-הָאִישׁ הֶחָפֵץ חַיִּים” (תהילים לד, יג) ישקוד עליהם יום יום על ספרי המוסר, ויכנסו דבריהם בלבו לשמור לעשות ולקיים את דרכי התשובה. ובאמת אמרו שהעיקר הגדול להיכנס לשערי התשובה הוא באמצעות לימוד התורה” – כפי שדברנו מקודם – “בהליכה לבתי מדרשות לשמוע בלמודים. וכל הקרב לבתי מדרשות למשכנות ה’, הוא מתקרב יותר ויותר אל ה’. כל מי שיושב במחיצתם של לומדי עטרה מתקרב אל ה’” – כך מתקרבים אל ה’, תשמע שיעור, תשוחח עם תלמידי חכמים, תשב במחיצתם וזה בדוק ומנוסה. ועכשיו להקשיב:

“כי הן אמת מפורש בספרי גורי האר”י הקדוש ושאר המקובלים תיקוני התשובה לכל עוון ולכל חטאת מספר תעניות לפי החטא” – אם תעיין בספרי המקובלים וספרי האר”י הקדוש אזי תמצא שלכל חטא יש תיקונים, סיגופים לפי מהות החטא – ממשיך בעל “פלא יועץ” ואומר: “ויש עוונות חמורים המצריכים לישב בחמה בימות החמה” – ייסורים – “בין נמלים, בקרח, להתגלגל ערום בשלג בימות הגשמים, מלקויות, חרולים, גלגולים בקוצים וכדומה” – ייסורים לכפר על חטאים וכדומה, תיקונים – “ודורשי חמורות אמרו” – הוא מביא את ספר החרדים – “תשובה נוטריקון– תענית, שק ואפר, בכי, הספד – הוי אומר שתשובה זה לא דבר קל, אלא שק ואפר יוצע לרבים… וכן כתוב בספר יואל (ב, יב) “שֻׁבוּ עָדַי בְּכָל-לְבַבְכֶם וּבְצוֹם וּבִבְכִי וּבְמִסְפֵּד” – אומר הנביא יואל מהי תשובה? צום, בכי ומספד. עד כאן זה ייאוש, תיקונים, גלגולים, ייסורים על כל עבירה ויש עבירות חמורות. ועכשיו לקטע העיקרי:

אומר בעל “פלא יועץ”: “אבל אני אומר שבדור יתום זה” – הוא מדבר על לפני 150-180 שנה, ואתם יכולים להקיש כי ההתדרדרות היא פי אלף – “אם יארע” – אם יקרה – “שיבוא איש יהודי אצל חכם שיתן לו תיקונים וילמדנו דרכי תשובה” – ילמד אותו לחזור בתשובה – “ראוי לחוש לתקנת השבים” (גמרא בבבא קמא צד) – מה זה “תקנת השבים”? לא להחמיר עליו, לא להפחיד אותו, לא ללמד אותו תיקונים וסיגופים, ולא ללמד אותו כל מיני תעניות וכל מיני דברים שמקומם לא יהיה בדורנו. אל תלך אל הבבות. לא!! אומר ה”פלא יועץ”: “וספרים כאלה המדברים בתיקוני התשובה במספר תעניות וסיגופים, כמו שהיה ידוע ברבנו סעדיה גאון והאר”י הקדוש, אסור לקרותם בפני המון העם” – זה לא דרך תשובה להמון העם. אתה מכשיל יהודים! אתה גורם ליהודים שלא יחזרו בתשובה – “כי הם חושבים” – כי המון העם חושב: מהי תשובה? לבוא בראש השנה לבית הכנסת… אני לא מדבר לאכול סעודה טובה, אני לא מדבר על זה – “כי הם חושבים המון העם, שבעזוב רשע דרכו, סגי” – מספיק – “והפורש מן החטא כקטן שנולד” – הוא חושב שזה מספיק ואת זה הוא עושה והוא בא להתפלל ואפילו הוא בוכה קצת – “ואם ישמע שצריך לענות אדם נפשו בתעניות וסיגופים קשים לתקן את החטאים, יתייאש מן הרחמים, כי יאמר: אם אתענה כל שנותי, לא אספיק לכפר על רוב פשעי, אף אם כח אבנים לי” – אפילו אם אני גיבור! – “ומתוך כך יאמר אדם: אין לי תקנה וכאשר אבדתי אבדתי וילך ויעשה כל מה שליבו חפץ” – תזהר!!! אל תדבר איתו בשפה כזאת, אלא לפי המבייש והמתבייש. הדורות האלו לא מדברים איתם כך – “ומה גם שלפי האמת לא כל הזמנים שוים ולא כל בני האדם שוים” אנחנו לא נמצאים בזמן שהוא שווה לזמנים ההם – “וכבר אמרו בשם האר”י הקדוש שהמעט שעושים בדורות הללו” – האר”י הקדוש אומר זאת על הדורות דאז. ומה נאמר אנחנו דור האינטרנט, דור הפוסט, דור העגיל והקומז, הקוקו והסרפן?! מה אנחנו נגיד? – “אומר האר”י הקדוש שהמעט שעושים בדור עיקבתא דמשיחא חשוב כהרבה שהיו עושים בדורות הראשונים” – אני לא אומר את זה לאברך תלמיד חכם. אני אומר את זה ל”עמך”. לעם ישראל המתקרב אל ה’, הרוצה ללכת לבית הכנסת להתפלל. מה אתה אומר: זה לא תפילה, זה לא תקיעת שופר, זה דמעת תנין… מה אתה מדבר?! איך אתה מדבר?! – תסתגף, תעשה דיאטה רוחנית! לא!!! – “אומר האר”י הקדוש: בדורות האחרונות, כי גברה הקליפה וכשל בעוונותינו כוחנו” – אין לנו כח. ואנא, מה נענה? – אנחנו, שאנחנו רחוקים 250 שנה ויותר, הרי אנו דומים למי שחייב חוב גדול ונשבר ואין ידו משגת לפרוע במושלם (במזומן) ותחנונים ידבר רש, הוא מראה חשבונות, עד שמתרצה בעל חובו שיפרע במשך הזמן בתשלומים ובאיזה תשלומים? 50 שקל לחודש שזה מעט. לעולם לא תספיק לשלם את החובות שלך, אבל הקב”ה יהיה מוכן לקבל את ה-50 שקל שלך החודשי באהבה ובחיבה, כי בשביל הקב”ה זה המון – עוזי, חוזר הביתה! ובשביל הקב”ה זה המון!!

אוי! ואם יבוא איש ישראל אצל החכם לדרוש אלוקים ולבקש תיקון על עוונותיו ופשעיו, לא יחמיר עליו, רק יאמר לו: תאכל ותשתה, רק הישמר לך מעשות רע” – אומר הפלא יועץ: תשתדל לעשות כפי יכולתך. לא פחות מכך. אל תטפס גבוה.

מובא בהקדמתו של ר’ חיים מוו’לוזין, תלמידו הגדול של הגר”א מוילנא בהקדמה שלו לביאור הגר”א לספרא דצניעותא וכך הוא כותב: “ובדידי הוי עובדא, ששלח רבינו הגר”א, אותי אצל אחי הקטן” – רב זלמן – “גדול ממני בכל מילי דמיטב, חסידא קדישא, הגאון מורנו רבנו רב שלמה זלמן זללה”ה לאמר לו בציווי בשם רבנו הגר”א, שלא יקבל שום מלאך מגיד אשר יבוא אצלו, כי בזמן לא רב, הוא ידע ברוח קדשו, שצריך לבוא לרב זלמן מגיד משמים” ויש לכך טעמים שונים: א. שונא מתנות יחיה – תלמד לבד, בלי מגיד.

אמר הגאון מוילנא: “אף כי מרנא בית יוסף היה לו מגיד מן השמים וה”בית יוסף” העלה את כל דבריו עלי ספר וקרא לו בשם “מגיד מישרים” – כל דברי המגיד משמים שאמר ל”בית יוסף” איך להתנהג מצעירותו, איך שהוא היה בארץ בולגריה, לפני שהוא עלה לטורקיה. הוא אמר לו שיסתלק מבולגריה, כי זה לא מקום תורה.

ממשיך ואומר הגאון: “אז למה אני אומר אמור לאחיך לא לקבל מלאך מן השמים? היה זה לפני 200 שנה, בזמן ה”בית יוסף” שהיו הדורות כתיקנם והיה שרוי על אדמת הקודש – אתה הולך להשוות את הדור שלנו לדור של הגאון “בית יוסף”, לדור של ה”אר”י” הקודש? הם היו דורות טהורים וזכים ובנוסף לכל הוא גם היה באדמת הקודש, אמנם לפני כן הוא לא היה באדמת הקודש, אבל הם היו דורות מתוקנים. אומר הגאון מוילנא: “לא כן עתה, שרבו המתפרצים, פריצי העם” – המשכילים שפורצים כל גדר בעם ישראל, כל גדר בקדושה – “ובפרט בחוץ לארץ אי אפשר כלל שיהיה המגיד כולו קודש קודשים, גם המגיד בזמנים מבולבלים, הוא קצת מבולבל. כי המגיד הוא פונקציה של הדור, אז אל תקבל אותו. מה אנחנו רואים מזה? אתה רוצה להשוות את הדור שלנו לדור של האר”י? לסיגופים שלהם? למחויבויות של ה”בית יוסף”? אז ה”בית יוסף” עם התיקונים שלו והמחויבויות שלו גם היה יכול לקבל מגיד מן השמים, זה מול זה ברא אלוקים.

“דִּרְשׁוּ ה’ בְּהִמָּצְאוֹ קְרָאֻהוּ בִּהְיוֹתוֹ קָרוֹב” (ישעיה נה, ו).

בפינו ובלבבנו לעשות תשובה, אין דורשים מאיתנו מעבר ליכולתנו. מה עלינו לבקש מאת אבינו שבשמים ערב ראש השנה? מהי הבקשה הראשונה שיש לנו לבקש מאיתו יתברך שהיא השער לשערי תשובה?

הנה סידרו לנו אנשי כנסת הגדולה את תפילת שמונה עשרה – תפילה שיש בה 18 ברכות, הוסיפו אח”כ את תפילת המינים. שלושת הברכות הראשונות הינן ברכות השבח: “הָאֵל הַגָּדוֹל הַגִּבּוֹר וְהַנּוֹרָא…מָגֵן אַבְרָהָם”, “אַתָּה גִּבּוֹר לְעוֹלָם ה’…מְחַיֵּה הַמֵּתִים”, “אַתָּה קָדוֹשׁ וְשִׁמְךָ קָדוֹשׁ” – ברכות השבח. מה בא אחרי שלושת ברכות השבח? מתחילות הבקשות. מהי הבקשה הראשונה? “אַתָּה חוֹנֵן לְאָדָם דַּעַת. וּמְלַמֵּד לֶאֱנוֹשׁ בִּינָה חָנֵּנוּ מֵאִתְּךָ…חוֹנֵן הַדָּעַת”. אומר בעל “סדר היום” רבינו משה בן מכיר שהיה בדורו של האר”י והיה במטיבתא דעין זיתים, ליד צפת: “הבקשה ראשונה שתיקנו לנו אנשי כנסת הגדולה בתפילת שמונה עשרה היא בקשת הדעת – חוכמה, בינה ודעת, שזולת הדעת והחוכמה באדם, טוב ממנו הנֶפֶל” – טוב שלא היה בא לעולם. אתה לא חתול, אתה לא עכבר. אתה באת לעולם כדי שיהיה לך חוכמה בינה ודעת ותנצל את זה לתורה וליראת שמים – “רֵאשִׁית חָכְמָה יִרְאַת ה’” (תהילים קיא, י) אם לא, טוב הנפל ממנו. אז הבקשה הראשונה שתקנו לנו אנשי כנסת הגדולה היא דעת, שישכיל האדם לשייך ולחבר לעצמו את כל מה שלמד, את כל מה שהתרשם מהם, את כל מה שהתפעל מהם, שישכיל למאוס ברע ולבחור בטוב.

מובא בחז”ל: במטבע ברכה זו של “אַתָּה חוֹנֵן” יש 17 תיבות. 17 מילים שהם בגימטריא “טוב”, כי אין טוב כמו דעת. אז חז”ל תיקנו 17 מילים כנגד טוב וכנגד 17 פעמים “חכמה” בספר קהלת כמנין “טוב”. ויש בה בברכה הראשונה ס’ אותיות (60) כנגד 60 מסכתות שיש בתורה שבע”פ. הדעת צריך שתהיה מכוונת עפ”י התורה שבעל פה. אתם יודעים למה גאון נקרא גאון? כי גימ”ל, אל”ף, וא”ו, נו”ן בגימטריא 60. ומי זה גאון? זה שבקי בששה סדרי משנה, 60 מסכתות של הש”ס. וקבעו אנשי כנסת הגדולה את ברכת “אַתָּה חוֹנַנְתָּנוּ” במוצאי שבת, איפה? בברכת “חוֹנֵן הַדָּעַת”. למה? מה כתוב בברכת “אַתָּה חוֹנַנְתָּנוּ”? את ההבדלה – “וַתַּבְדֵּל ה’ אֱלהֵינוּ בֵּין קדֶשׁ לְחֹל. בֵּין אוֹר לְחשֶׁךְ. בֵּין יִשְׂרָאֵל לָעַמִּים. בֵּין יוֹם הַשְּׁבִיעִי לְשֵׁשֶׁת יְמֵי הַמַּעֲשֶׂה” שתיבת “בִּינָה” זה ראשי תיבות הבדלה. איך? ב- בשמים, י- יין נ- נר ה- הבדלה, במקום שעושים הבדלה, שם הבינה, או ההיפך – במקום הבינה שם ההבדלה ולכן הצמידו את זה, כי במקום הדעת שם מצויה הבדלה. ומה זה דעת? חיבור, זיווג. במקום החיבור צריך את ההבדלה, כי איפה שמתחברים, צריך לדעת ממה צריך להיבדל ולהתרחק. אם אדם לא מתחבר, אז אין על מה לדבר. איפה שצריך דעת, חיבור, שם צריך לדעת במה להתחבר, אז שם צריך לדעת את ההבדלה. והבדלה זה דעת.

אחרי בקשת הדעת, מיד תבוא הבקשה לחזרה בתשובה. אי אפשר לחזור בתשובה בלי חוכמה בינה ודעת. אדם שחסר לו חוכמה בינה ודעת לא יכול לחזור בתשובה. ואיך חוזרים? “הֲשִׁיבֵנוּ אָבִינוּ לְתוֹרָתֶךָ.” קודם תורה, כפי שדברנו, “וְקָרְבֵנוּ מַלְכֵּנוּ לַעֲבוֹדָתֶךָ” ואח”כ “וְהַחֲזִירֵנוּ בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה לְפָנֶיךָ”. היסוד לתשובה זה הֲשִׁיבֵנוּ אָבִינוּ לְתוֹרָתֶךָ.” ומה ראו לומר תשובה אחרי חוכמה, בינה ודעת? כי רק מתוך הבינה והדעת ישכיל האדם להבדיל בין טוב לרע, בין קודש לחול ואז ישוב אל מקום קדשו ברוך הוא, כי בלי ההבדלה, אין תשובה. אי אפשר לחזור בתשובה ולחיות בתוך עירבוביה. התשובה אומרת: זה כן, זה לא. זה טמא, זה טהור. זה קדוש וזה חול, זה גוי וזה יהודי. ואם כן, התשובה מיד באה אחרי הדעת. אומרים הספרים הקדושים ויש בה ט”ו תיבות – 15 מילים כנגד הפסוק: “יַעֲזב רָשָׁע דַּרְכּוֹ וְאִישׁ אָוֶן מַחְשְׁבתָיו וְיָשׁב אֶל-ה’ וִירַחֲמֵהוּ וְאֶל-אֱלֹהֵינוּ כִּי-יַרְבֶּה לִסְלוֹחַ” – 15 תיבות – וברכה זו מתחילה ב”הֲשִׁיבֵנוּ” באות ה”א ומסתיימת ב”הָרוֹצֶה בִּתְשׁוּבָה” באות ה”א, כנגד עשרת ימי תשובה. (תשמעו מה שחז”ל – חכמי הרמז, מגלים לנו). וברכת התשובה מסתיימת ב”הָרוֹצֶה בִּתְשׁוּבָה”, לומר לך, דע לך, יהודי, הקב”ה מחכה לך, הוא רוצה בתשובתך! כמו שאומר יחזקאל הנביא: “אִם-אֶחְפּץ בְּמוֹת הָרָשָׁע כִּי אִם-בְּשׁוּב רָשָׁע מִדַּרְכּוֹ וְחָיָה” (לג, יא).

ומה הבקשה אחרי התשובה? “סְלַח לָנוּ אָבִינוּ כִּי חָטָאנוּ. מְחַל לָנוּ מַלְכֵּנוּ כִּי פָשָׁעְנוּ. כִּי אֵל טוֹב וְסַלָּח אָתָּה: בָּרוּךְ אַתָּה ה’ חַנּוּן הַמַּרְבֶּה לִסְלחַ”. אומרים הספרים: מתחיל באות ס’ – “סְלַח לָנוּ” ומסיים באות ח’ – “חַנּוּן הַמַּרְבֶּה לִסְלחַ” אומרים חכמי הרמז: בגימטריא “חיים”! חיים למי שנסלחו עוונותיו, שבזכות התורה – “הֲשִׁיבֵנוּ אָבִינוּ לְתוֹרָתֶךָ”, זוכים אנחנו לחיים כי ע”י התורה אנחנו שבים בתשובה וזה בגימטריא בתחילת השיחה “כל טוּב”. ו”חיים” בגימטריא זה “טובים”.

ואחרי הדעת והסליחה, באה בקשת הגאולה: “רְאֵה נָא בְעָנְיֵנוּ. וְרִיבָה רִיבֵנוּ. וּגְאָלֵנוּ גְאֻלָּה שְׁלֵמָה מְהֵרָה לְמַעַן שְׁמֶךָ” ואחרי זה “רְפוּאָה שְׁלֵמָה” – רפואת הנפש ורפואת הגוף, רפואה לעם ישראל.

שימו לב, בשלושה בקשות אנחנו מוסיפים את המלה “שְׁלֵמָה”. בבקשות: תשובה, גאולה, רפואה – ז”א אם תהיה תשובה שלמה, תהיה גאולה שלימה, ואם תהיה גאולה שלמה, תהיה רפואה שלמה.

יהי רצון שנזכה לתשובה שלימה, לגאולה שלמה ולרפואה שלמה, ואז נזכה שלום על ישראל. לא התכוונתי שלום על הפלאסטינאים אלא “עשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו. הוּא יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל. וְאִמְרוּ אָמֵן”. תלמידי חכמים, לומדי תורה, עושי תשובה מקרבים את הגאולה ומרבים שלום בעולם. ונזכה לשלום על ישראל. שנה טובה. כתיבה וחתימה טובה עלינו ועל כל ישראל.

כל הזכויות שמורות  - נר תמיד – על פרשת השבוע - הרב יצחק ברנר זצ”ל

נערך מסרטי הקלטה ע”י ר.רצון תליט”א 

עוד מהבלוג של itamarbdor

תצוגה מקדימה

אפליקציה למובייל כאמצעי אולטימטיבי לשיווק וקידום בית העסק השלך

נראה שחלפו שנות אור מימי הזוהר העליזים של מדריך הטלפונים לעסקים, דפי זהב. האמרה המכוננת שקבעה, - שאם אתה לא שם, אתה לא קיים - הגדירה את הלך הרוח בשווקים.  הג'ינגל,  "תן לאצבעות ללכת במקומך.. דפי זהב" –  התנגן לו כסלוגן קליט...

תגובות

פורסם לפני 4 years
תצוגה מקדימה

אפיון אתר אינטרנט

כמו שלא נכתוב ספר לפני שנתכנן את ראשי הפרקים שלו וכמו שלא נבנה בניין בלי תכנית עבודה, כך באותו האופן לא ניתן לבנות אתר תדמית באינטרנט בלי לאפיין קודם את קווי המתאר שלו. אפיון אתר אינטרנט נועד לאפשר...

תצוגה מקדימה

בניית אתר וורדפרס

לאחר שקיבלנו את ההחלטה לבנות אתר אינטרנט לעסק שלנו עלינו להחליט איזה אתר בדיוק נבנה. בניית אתר תדמיתי בוורדפרס תאפשר לנו ליהנות מאתר איכותי, מהיר וטוב. וורדפרס היא תוכנה...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה