יציאה יפנית

מתנה לכריסמס. ספר ששמו ‘קקי’  Unko בחנות ספרים מכובדת

השבוע רואיינתי ל’אסהי שינבון’, Asahi Shimbun, אחד מחמשת העיתונים הגדולים ביפן.

הראיון שנערך בביתי הוא חלק מפרויקט של טור בהמשכים על חווית גידול ילדים ביפן של אימהות זרות. הרעיון העומד מאחוריו הוא להציג לקורא היפני, ובמיוחד לאימהות יפניות, גישות מתרבויות שונות. ואולי לגרום להן להיפתח לעוד דרכים ולחשוב מחוץ לקופסה חסרת הגמישות והחדגונית, כפי שתארה לי אותה העיתונאית.

שמחתי על ההזדמנות לדבר על הדברים המפריעים לי בגידול ילדים ביפן. אני אוהבת לספר ולהציג בפני חברותי האימהות היפניות עוד נקודת מבט שונה לחלוטין ולראות את תגובותיהן ההמומות. והנה נחתה עלי ההצעה להשתתף בסדרת ראיונות, להביע את דעתי ולהגיע לקהל רחב בנושא הכל כך חשוב הזה.

מעניין, אם כי לא בטוח שזה כה מפתיע, שמכל הנושאים הרציניים עליהם דיברתי העיתונאית Ikuho-san בחרה לפתוח את סדרת הכתבות איתי דווקא על מדבקות הצואה של מיה. היא ראתה את התמונה עם מדבקות הקקי המחייך בפרופיל הפייסבוק שלי ועניין אותה לדעת מה אני חושבת על הנושא. אז הנה חלק מדברי בנושא שיופיעו במהדורה המודפסת והדיגיטלית של העיתון בתחילת החודש הבא:

מדבקות הקקי שמיה הדביקה מידי יום בחופשת הקיץ

“חשבתי שאני לא רואה טוב כשראיתי זאת לראשונה. זה היה מן לוח שנה שמיה הביאה איתה מהגן לפני חופשת הקיץ. צורפו לשם מדבקות המתארות פעולות יומיומיות שעליה להדביק כל יום: מזג האוויר, צחצוח שיניים ומדבקת “קקי”. בכל יום שבו הילד עושה את צרכיו, הוא מדביק מדבקת צואה מחייכת. ויש גם צבעים שונים כדי שהמשימה תהיה מדויקת.

אני גרה ביפן יותר מעשור ועדיין קשה לי ליישב סתירות מסוימות בכל מיני תופעות בהן אני נתקלת, כמו זו שחשבתי שהיפנים הם אנשים ביישנים. אם הם אכן כאלו, איך זה שהם לא מתביישים לדבר בכזו פתיחות על המידע הפרטי ביותר שלנו?”.

ביפן לא מפחדים לדבר על חרא. למעשה זהו נושא חם. אינספור ספרי ילדים, סרטי אנימציה, תכניות טלויזיה, הנושא צף וזורם כאן בטבעיות. אם בדרך כלל אצל היפנים רב הנסתר על הגלוי, דוקא בכל מה שקשור לפעילות המטבולית שלהם רב הגלוי על הנסתר. ומלבד העובדה שזה פשוט מצחיק, זה מעורר אצלי תהיות. נחשו איזה ספר ילדים ישראלי הוא להיט ביפן, כזה שנמצא כמעט בכל גן יפני ונתקלתי בו גם בספריה הציבורית? מי אם לא נפתלי צ’ן! ספרה של אלונה פרנקל ‘סיר הסירים’.  אותו סיפור המתאר גמילה מחיתולים.

סיר הסירים בגרסה היפנית

כששאלתי אימהות אחרות הן לא ידעו ממש לענות לי למה הנושא כה אהוב ביפן. ולכן חפרתי באינטרנט ומצאתי תשובה חלקית ולא מספקת. מוסבר שם שמטרת לימוד הילדים את הנושא יוצרת מודעות לפעילות יציאות סדירה וזה חשוב לבריאות לא להתאפק.

להיט יפני בעולם

אז איך זה, איקוהו-סן, שבחרתם לפתוח את סדרת הכתבות דוקא בנושא ה- Unko (צואה ביפנית) ? שאלתי את העיתונאית והפכתי לרגע למראיינת.

והנה ההסבר שלה לתופעה:

“ילדים ביפן רגילים לעבור בדיקות בריאותיות לפחות פעם בשנה במסגרת בית הספר. כחלק מהבדיקות הם מביאים לבית הספר דגימות צואה ושתן בתוך קופסא קטנה. זה דבר טבעי עבורנו ולא מעלה בנו בושה לדבר על זה. אך עכשיו למדנו שמנקודת מבט של תרבות אחרת זה נראה קצת מוזר. ולכן בחרנו להתחיל דוקא עם הנושא הזה.”

מעניין לעניין באותו עניין: ספר ילדים על פלוצים

אני עדיין לא ממש מבינה, אך כנראה שלעולם לא אבין עד הסוף. כי זר לא יבין זאת, אפילו אם אחיה כאן 200 שנה. וזה בסדר גמור מבחינתי, זה חלק מהיופי של המקום מלא הניגודים הזה, וחלק מהקסם המסתורי בחיי ביפן.

סרטון אנימציה של הנמר הפופולרי שימג’ירו (Shimajiro) האחראי ללימוד ותרגול ילדים של פעולות רבות כמו גמילה מחיתולים, בישול וצחצוח שיניים

embedded by Embedded Video

בפעם הבאה:

המשך הריאיון לעיתון היפני. והפעם על הנושא החם: אימהות וזוגיות. ההבדלים אצלנו ואצלם, מה קורה לזוגיות של יפנים אחרי שנולדים ילדים, מה סיפרתי לעיתונאית על זוגיות ישראלית, איך פירגנתי לישראלים וביקרתי בחומרה את מצב הזוגיות ביפן.

שבת שלום

ישראפנית

הצטרפו לדף של ישראפנית בפייסבוק כאן.