הבלוג של ליאת לופט-מוריטו

Israpanit

ישראלית ביפן. נשואה ליפני, אימא לשלושה, חיה בטוקיו מ-2001. חוויוות, רשמים ומתכונים ממסע חיים: אימהות, זוגיות, תרבות וקולינריה. לומדת מחיי היום יום כיצד ליצור סינרגיה מוצלחת בין ניגודי התרבויות השונות: ישראל- יפן, ולשלב... +עוד

ישראלית ביפן. נשואה ליפני, אימא לשלושה, חיה בטוקיו מ-2001. חוויוות, רשמים ומתכונים ממסע חיים: אימהות, זוגיות, תרבות וקולינריה. לומדת מחיי היום יום כיצד ליצור סינרגיה מוצלחת בין ניגודי התרבויות השונות: ישראל- יפן, ולשלב ביניהן בהרמוניה. הצטרפו לדף הפייסבוק של ישראפנית לקבלת עדכונים על פוסטים חדשים ועוד... http://www.facebook.com/Israpanit

עדכונים:

פוסטים: 46

עוקבים: 137

החל מאפריל 2013

איך אימא ישראלית מכינה את בתה הקטנה לגן יפני?

18/04/2013

“מיה נכנסת לגן או לאוניברסיטה?”

שאלה אותי אימי בביקורה האחרון אצלי בטוקיו, כשהייתי בדרכי לגן לשמוע הרצאה נוספת מהמנהלת ולקבל שוב מעטפה מלאה בטפסים כתובים ביפנית.

אני גרה בטוקיו משנת 2001 עם בן זוגי היפני מיצורו ושלושת ילדינו: עדן, בן 10, מיה בת 4, ואדם בן חודשיים. הגעתי ליפן לראשונה ב- 1997 בין סמסטרים כדי לעבוד קצת ולחזור לארץ. הגעתי בגלל עבודה ונשארתי בגלל אהבה. ועל כך ארחיב בפוסט נפרד. מיצורו עובד בחברת הייטק ואני עובדת אצל הילדים שלי 24/7  במשרה מלאה לגמרי.

הרעיון לכתוב בלוג על חוויות חיי ביפן, צץ עוד מימי הגן של עדן בכורי אך זה לא קרה, והנה עם הולדתו של אדם הקטן וכניסתה של מיה לגן, התעוררה בי מוטיבציה מחודשת ושלל חוויות וסיפורים שאני שמחה לשתף איתכם.

אז החלטתי להתחיל בסיפור אקטואלי שמתרחש בימים אלה עם כניסתה של מיה לגן, ועל החינוך היפני מנקודת מבטי ומנסיוני האישי עם ילדיי.

בגדול, הגנים ביפן נחלקים לשני סוגים: הואיקואן ויוצ’י אן. ההואיקו אן, המקבילה של המעונות בארץ כמו ויצו ונעמת, בסבסוד המדינה, נועד לאימהות עובדות בלבד במשרה מלאה, תינוקות מגיל 3 חודשים עד כיתה א’. והיוצ’י אן, נועד לילדים מגיל 3-4 לאימהות שאינן עובדות מחוץ לבית. אין כאן משפחתונים, או אימהות ששולחות למעונות ולא עובדות. ילדים בדרך כלל נשארים עם אימם בבית עד גיל 3-4.  למרות שאחוז הנשים והאימהות העובדות ביפן הולך ועולה, עדיין הגבר הוא המפרנס העיקרי והוא עובד שעות רבות מחוץ לבית כך שבחברה היפנית, נושא חינוך הילדים נופל על כתפי האם. החינוך היפני מתחיל עם כניסתם של הילדים לגן. סדר ומשמעת ואיך מתנהגים בקבוצה נלמדים כבר בגיל 3-4 כשמהאמהות מצפים לתמיכה ושיתוף פעולה טוטאלים, במטרה ליצור אחדות דעים ביחסי אימא-ילד-מערכת וכדי שהילד יגדל להיות אדם פרודוקטיבי שישתלב בקלות בחברה היפנית.

אפריל 2013. הימים ימי שלהי פריחת הדובדבן ותחילת שנת הלימודים ביפן. עדן מתחיל את כיתה ה’ בבית הספר המקומי, ומיה נכנסת ליוצ’י אן, גן טרום חובה/חובה.

לכניסתה של מיה לגן קדמו הכנות אינסופיות. אלו כללו בין היתר שיעורים מקדימים כדי שלילד תהיה כניסה חלקה לגן, זאת אומרת שהפרידה שלו מהאימא וההיכרות עם המערכת תעשה בהדרגתיות, ויקח לפחות שלושה חודשים עד שמיה תבלה בגן יום מלא. ההדרגתיות מובנית באופן איטי, איטי מידי…הקורס הראשון נמשך חודש, כל שיעור ארך שעה וחצי יחד בליווי ושיתוף פעולה עם האימא. אחר כך עלינו בדרגה לקורס של חודשיים, שוב אחת לשבוע, שעתיים וחצי, כשרק פעמיים נדרשתי לשתף פעולה בנוכחותי, פעם אחת כדי לצפות בילדים שלנו משחקים ובפעם השנייה הצטרפנו, האימהות, לארוחת אובנטו משותפת עם הילדים. ובאפריל, אחרי מסיבת הפתיחה הרשמית, מיה תתחיל להגיע לגן יום יום למשך שעתיים. בלבד.

עוד לפני שנרשמנו רשמית לגן , נערך ריאיון עם מנהלת הגן למיה בו הכרנו את המנהלת באופן אישי והיא אותנו, היא שאלה את מיה כמה שאלות פשוטות, כמו מה שמך ובת כמה את ובמה שיחקת עם הילדים בזמן שאבא ואימא היו בהרצאה..וסיפרה לי שיש לה חברים שהם גם זוג מעורב ישראלי/יפנית.

הריאיון היה בעצם נקודת הפתיחה של מסע החינוך היפני שבתי עומדת לעבור. אחרי ההרשמה, נדרשנו לפתוח חשבון בנק במיוחד. לא הבנתי עדיין למה בדיוק, וגם לא נכנסתי לכל פרט, כי היפנים מקדשים את דת הפרטים הקטנים וישנם מליוני כאלה… בביקור נוסף בגן, נדרשתי להגיע עם מיה כדי למדוד ולהזמין את התלבושת האחידה שלה.

מאז, בכל פעם שאני מגיעה לגן לעוד הרצאה שאני בקושי מבינה את תוכנה עקב מגבלת השפה, ועוד טרם החלה מיה את שנת הלימודים, מחכה לי בכניסה, כמו לכל אימא מעטפה גדולה ומכובדת מלאה בטפסים והסברים…ושיסלח לי מיצורו, עבודת הקריאה הזו נופלת עליו בלבד, כי גם אחרי 12 שנים ביפן, אני לא מסתדרת עם אלפי אותיות הקנג’י. ובינינו טוב שכך… הוא כנראה האבא היחיד שמתעסק עם זה,  וזה הרבה מאד עבודה…במיוחד שבנוסף יש תלמיד בבית ספר שגם הוא מקבל  טפסים להורים באופן כמעט יומיומי.

טפסים טפסים ועוד טפסים

טפסים טפסים ועוד טפסים

נזכרתי שניסיתי פעם לשווא לקבוע עם חברה יפנית שהבן שלה היה אז ביוצ’י אן,  והיא התקשתה למצוא זמן להיפגש, שאלתי אותה מה היא עושה כי ידעתי שהיא לא עובדת, והיא ענתה שהיא עסוקה עם הגן…חשבתי שהיא צוחקת איתי או סתם מנסה להתחמק אבל עכשיו אני לגמריי מבינה…הציפייה מאימהות לא עובדות היא לעבוד בשביל הילדים במסירות טוטאלית…ולהתלונן על זה? אין סיכוי…זה לא קיים בלקסיקון היפני.

תיק לכל דבר

מיה תתחיל ללכת לגן בעוד שבוע. כמעט הכל כבר מוכן: התלבושות: התלבושת האחידה, בגדי ספורט, כובע ספורט, נעלי אואבקי שהם נעלי בית מיוחדות המיועדות למתחם הגן הפנימי בלבד, חולצה/סינר, תיק, כרית מיוחדת למקרי חירום כמו רעידות אדמה למשל…) כלי האוכל-אובנטו (לאנצ’ בוקס), כוס שתייה, מתקן מיוחד לסכום ולמקלות האכילה,שעל כל פריט מסומן שמה. ובנוסף התיקים השונים, שכולם נתפרו בעבודת יד- תיק לנעלי הבית, תיק לבגדי הספורט, תיק ליצירות האמנות, ותיק קטן עם שרוך לאובנטו. את שלל התיקים הללו נדרשות האמהות לתפור בעצמן , חלילה לא לקנות כי כאן אימא טובה נדרשת לתפור בעצמה … ובנקודה זו אבקש להודות לשבח ולהלל את חמותי היפנית היעילה שעמלה ותפרה עבור נכדתה את כל הערכה.

בעל יפני תופר, אין דברים כאלה

אז מיה מוכנה ומזומנה. ובסופשבוע, זמן האיכות הכמעט יחיד שיש לנו מכיוון שבשאר ימי השבוע מיצורו יוצא לעבודה בשעת בוקר מוקדמת וחוזר ברוב המקרים אי שם לקראת חצות,   הראיתי לו את המעטפה האחרונה שקיבלתי לפני יומיים מהגן, ולמיצורו לא נותרה ברירה אלא להתישב ולתפור כנדרש.

הוא הוציא מהמעטפה חתיכות בד וסרטים ירוקים, והחל לתפור אותם במיומנות על החולצה לשיעורי אמנות, על פי הוראות מדוקדקות על קוצו של מילימיטר על מנת שאפשר יהיה לזהות לאיזו קבוצה היא שייכת בגן. מיה בכיתה שנקראת אג’יסאי, שהוא פרח ירוק/כחול, לכן הצבע המזוהה הוא ירוק.. יותר מידי פרטים? הסתבכתם? גם אני..מיצורו ניסה להתלונן קצת שתפקידה של האימא הוא לתפור, אך עניתי שלא הצטיינתי בשיעורי התפירה בבית הספר וחוצמזה, אמרתי לו, “לך יש ידי זהב ומי יודע איך החולצה תראה אם אני אתפור.. ומה לעזאזל כל הדרישות האלה של הגן היפני?” התחלתי להתלונן על היפנים כמו שאני אוהבת, הם לא נורמלים..”!  ”את לא מבינה”, הוא מנסה נואשות להכניס הגיון בטירוף, “כך אימא מראה את האהבה שלה לילדיה, במסירות, בהשקעה וסבלנות היא מכינה כל בוקר אובנטו, עומלת ותופרת ומשקיעה, אהבה אצלנו זה לא עניין אינסטנט”… טוב בסדר…הבנתי.

ביום ששי הקרוב יערך אירוע הפתיחה/כניסה לגן, שימשך בסך הכל שעה, אז למה קודמים לו שני דפי הסבר? מה וכמה כבר צריך לדעת..??! אז זהו, היפנים לא משאירים שום פתח לאי ודאות, ספונטניות או אילתור. הכל מסודר, כל פרט הכי קטן ידוע מראש. אלוהי הפרטים הקטנים כבר אמרתי???

ההוראות שניתנו הם החל מהיכן להניח את הנעליים בכניסה, איזה ציוד יש להביא, ואיך בדיוק לסדר אותו בתיקים איך בדיוק צריך הילד להתלבש, דרך איזו דלת להיכנס לגן, איפה בדיוק להתיישב באולם ועוד ועוד ועוד פרטים קטנטנים שאפילו מיצורו כבר איבד את הסבלנות ופטר את עצמו מהמשך התרגום עבורי כשאמר  לי,  ”את גייג’ין -זרה/חיזר ביפנית-לא מצפים ממך ליותר מידי, תשאלי כבר את אחת האימהות אם לא תביני משהו.”

לסיום, השבוע ניסיתי לקבוע עם חברה לארוחת צהריים והתקשתי למצוא צהריים פנויים. מצאתי את עצמי כותבת לה היום הודעת טקסט שאני עסוקה מאד עם הגן של מיה..וכך בלי לשים לב…’התיפנתי’.

(בסלנג השייך לישראלים עם פז”ם ביפן, להתיפן הכוונה היא לאמץ התנהגויות יפניות, לעיתים ללא מודעות.)

אעדכן בקרוב

בינתיים שיהיה סופשבוע טוב ושבת שלום

שלכם,

ישראפנית.

היום הראשון בגן

עוד מהבלוג של ליאת לופט-מוריטו

תצוגה מקדימה

קטן זה הגדול החדש

בקיץ שעבר ביקרנו בישראל ביקור ארוך שנמשך חודשיים וחצי. בתקופה זו הכנסתי את מיה לגן ואת עדן לקייטנה. עדן נהנה מאוד, הוא הכיר חברים חדשים והשתתף בפעילויות אך אחד הדברים שלא מצאו חן בעיניו היה האוכל...הוא התלונן שכמעט מדי...

תגובות

פורסם לפני 5 years
תצוגה מקדימה

מייד אין ג'פאן

מתוך שלושת ילדיי רק בני הבכור נולד בארץ.  את חווית הלידה הראשונה שלי רציתי לעבור בסביבתי הטבעית עם המשפחה בישראל, קרובה לאימא.  את שתי הלידות הבאות כבר עברתי ביפן. ולמרות ששתי חוויות הלידה ביפן היו מאד שונות זו מזו - את מיה...

תצוגה מקדימה

'גמאן סטייל' יפן

בעקבות התגובות לפוסט הקודם הכנה לגן או לאוניברסיטה נראה לי כי נוצר רושם שכל הסיפור הזה של הגן הוא כאב ראש אחד גדול , שהחוקים רבים ונוקשים מידי וילדים בטח לא יכולים ליהנות בתוך כל...

תגובות

פורסם לפני 5 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה