הבלוג של ליאת לופט-מוריטו

Israpanit

ישראלית ביפן. נשואה ליפני, אימא לשלושה, חיה בטוקיו מ-2001. חוויוות, רשמים ומתכונים ממסע חיים: אימהות, זוגיות, תרבות וקולינריה. לומדת מחיי היום יום כיצד ליצור סינרגיה מוצלחת בין ניגודי התרבויות השונות: ישראל- יפן, ולשלב... +עוד

ישראלית ביפן. נשואה ליפני, אימא לשלושה, חיה בטוקיו מ-2001. חוויוות, רשמים ומתכונים ממסע חיים: אימהות, זוגיות, תרבות וקולינריה. לומדת מחיי היום יום כיצד ליצור סינרגיה מוצלחת בין ניגודי התרבויות השונות: ישראל- יפן, ולשלב ביניהן בהרמוניה. הצטרפו לדף הפייסבוק של ישראפנית לקבלת עדכונים על פוסטים חדשים ועוד... http://www.facebook.com/Israpanit

עדכונים:

פוסטים: 48

החל מאפריל 2013

“יש משהו במפגש שלי עם העיר הזו שמגיע ממקום עמוק, ולא לגמרי מובן או מפוענח. טוקיו זה מקום שמאפשר לך להיות כל מה שאתה בוחר להיות, בכל מיני רמות ועוצמות. מקום שמזמן מפגשים וסיטואציות שנראים כאילו הם לקוחים מאיזו פנטזיה או פרי דמיונו הקודח של מישהו.” ישראפנית מארחת את ענת פרנס, צלמת ישראלית המתגוררת בטוקיו.

26/10/2013

ספרי על המפגש הראשוני שלך עם יפן. אהבה ממבט ראשון?

“הגעתי לטוקיו מיד לאחר שחרורי מהצבא. טוקיו הייתה היעד הראשון של הטיול הגדול של ה”אחרי צבא”. נסענו שלושה חברים ואני זוכרת שהיעד אליו באמת חיכיתי להגיע היה הודו. במקום להישאר כחודש וחצי בטוקיו, לפי התכנון המקורי, מצאתי עצמי ביפן קרוב לחצי שנה.

המפגש עם טוקיו היה מסחרר. זו הייתה אהבה ממבט ראשון. על אף שלא הייתה זו עבורי הנסיעה הראשונה אל מחוץ לארץ, והספקתי עד אז להיות במקומות שונים באירופה, בארצות הברית ואפילו באפריקה… לא חוויתי מעולם מפגש כל כך עוצמתי עם מקום, כמו המפגש שהיה לי עם טוקיו. הדבר המוזר היה שלמרות שהכל הרגיש כל כך אחר, חדש ושונה הרגשתי כאילו חזרתי “הביתה”. כאילו חזרתי למקום שהתגעגעתי אליו ושלא ביקרתי בו זמן רב. למרות שעברו כבר קרוב ל- 17 שנה מאז הפעם הראשונה, טוקיו עדיין מרגשת ומפעימה אותי. אפשר להגיד שזו מערכת היחסים הכי ארוכה שהייתה לי…”

למרות שענת ואני למדנו באותן השנים באוניברסיטת תל אביב דווקא טוקיו היה המקום בו נפגשנו לראשונה. שתינו חזרנו לאוניברסיטה לאחר חופשת הקיץ, וגם חזרנו ליפן. בזמנים שונים. אני ב-2001 וענת ב-2006. באיזה שהוא שלב ניתק הקשר בינינו, ולאחר שנתקלתי בכתבה שענת כתבה ל’אנרג’י NRG יצרתי איתה מחדש קשר, ולשמחתי שמעתי שקיבלה מלגת לימודים והיא חוזרת לטוקיו!

לאחר סיום לימודיה באוניברסיטת תל אביב עם תואר ראשון בלימודי מזרח אסיה תוך התמקדות בלימודי יפן, המשיכה ענת את לימודיה בבית ספר לאומנות, קמרה אובסקורה, שם למדה צילום במשך שנתיים. במקביל ללימודי הצילום, עבדה בדסק החדשות של עיתון הארץ. באפריל 2006, לאחר שקיבלה מלגה מטעם משרד החינוך היפני, הגיעה ליפן. לאחרונה סיימה את לימודי הדוקטורט באוניברסיטת יפן Japan University College of art. עבודת הדוקטורט שלה עסקה בצילום נשי עכשווי ביפן.

האהבה שלך לטוקיו ניכרת מהתמונות שלך וגם מההיכרות העמוקה שלי איתך. תמיד היית ונשארת נאמנה לעיר הזו, גם בימים הקשים שלה אחרי רעידת האדמה הגדולה, הצונאמי ההרסני והאסון בפוקושימה. אני לעומתך עברתי עליות ומורדות עם העיר הזו ואת, לא משנה מה, משוגעת על טוקיו. איך את מסבירה את החיבור?

“יש משהו במפגש שלי עם העיר הזו שמגיע ממקום עמוק, ולא לגמרי מובן או מפוענח. טוקיו זה מקום שמאפשר לך להיות כל מה שאתה בוחר להיות, בכל מיני רמות ועוצמות. מקום שמזמן מפגשים וסיטואציות שנראים כאילו הם לקוחים מאיזו פנטזיה או פרי דמיונו הקודח של מישהו. טוקיו על 13 מיליון התושבים שחיים בה והתזזיות שלה היא מקום שאתה יכול להרגיש בו גם הכי לבד בעולם, ואני לא מדברת על בדידות. יש לי כאן סוג של מרחב שאין לי באף מקום אחר. טוקיו היא כל כך הרבה דברים שגם אם אפשר היה לחיות 200 שנה לא הייתי יכולה לגלות את כולה. היא כמו מבוך עצום שיש בו הכל מהכל. פרופסור יעקב רז מייטיב לתאר אותה בספרו “טוקיו הלוך חזור” (ספר ממולץ ביותר, מעין שיר אהבה ארוך לעיר). אחד התיאורים שתפסו את ליבי ונחרתו בזכרוני היה תיאור שלו את טוקיו כמקום כל כך שברירי ואנושי אפילו. טוקיו האדירה והעצומה נתונה בכל רגע נתון לקטסטרופה, או כפי שהוא כותב היא עלולה בכל רגע “לשקוע בתוך עצמה” אם תחליט האדמה שמתחתיה לזוז. התיאור הזה של טוקיו כבש אותי. זה מה שעושה אותה לכל כך מיוחדת בעיני. העוצמה והשבריריות שלה שהם שני חלקים של השלם. כמובן שבאותו היום של רעידת האדמה הגדולה הצלחתי להרגיש את זה בצורה החזקה והמוחשית ביותר”.

איזו השראה טוקיו מהווה עבורך בצילום ואילו צילומים שלך הכי משקפים את טוקיו בעינייך?

“טוקיו היא השראה גדולה עבורי. היא כל כך וויזואלית בכל מיני מובנים. היא גם משתנה משעה לשעה, מעונה לעונה, מתחנה לתחנה, מסמטה לסמטה. טוקיו של רובע שיבויה SHIBUYA זו לא טוקיו של אזור יאנקה YANAKA הקסום או אסקוסה ASAKUSA. טוקיו של הבית שלי, שכונה קטנה שמזכירה את טוקיו של פעם , היא לא טוקיו של רובע שינג’וקו SHINJUKU הססגוני והשוקק חיים ותחושת פורענות שנמצא רק שתי תחנות משם.

קשה לי לומר אילו צילומים הכי משקפים את טוקיו בעיניי. מה גם שזו הפרשנות שלי לטוקיו. זו טוקיו שלי ולא בהכרח שלך או של כל אדם אחר שחיי כאן”.

Bar in Shinjuku, 5 A.M, 2009 ©Anat Parnass

Homless, Afternoon, End of fall 2009 ©Anat Parnass

ספרי על פרויקט צילום שאת אוהבת במיוחד

“מיד אחרי שחזרתי לכאן ב-2006 התחלתי לצלם על בסיס יומי בעזרת הטלפון הנייד. זה היה הרבה לפני שהאייפונים והאינסטגרמים למניהם נכנסו לחיינו. רכשתי טלפון נייד ממש זול ופשוט, אבל היה משהו בצבעים של המצלמה שלו שתפסו אותי מיד. התחלתי לצלם כל יום, זה ממש הפך ליומן שלי. במקום לכתוב את שעובר עליי ואת שאני חווה, צילמתי וצילמתי. זו עבודה מאוד אישית שלי שמתארת גם תקופות קשות ואפילו “אפלות” שעברתי כאן. קראתי לפרוייקט ‘יומני יפן’, Japan Diaries“.

Japan Diaries, Sashimi, 2006 ©Anat Parnass

Japan Diaries, Love Hotel, 2007 ©Anat Parnass

Japan Diaries, Restroom, 2008 ©Anat Parnass

מדוע בחרת דווקא בצילום?

“גדלתי בבית שהייתה בו אוריאנטציה חזקה לאומנות. כל שלושת אחיי הקטנים ממני הלכו בעקבות אבי והחלו לצייר בגיל צעיר. שני אחיי אדר ומתן סיימו תואר בבצלאל. בנוסף אמי שהיא שוחרת אומנות חשפה אותנו לעולם הזה מגיל צעיר וכיום היא הראשונה שאשלח לה עבודה חדשה שלי כדי לשמוע את דעתה. העניין הוא שאני מעולם לא הצלחתי לצייר כמו אחיי. אני זוכרת כילדה שהם היו יושבים עם אבא שלי בשולחן המטבח ומציירים ואני איכשהו לא הייתי חלק מזה. אני מרגישה שהצילום מאפשר לי ליצור ולהביא את עצמי לידי ביטוי אישי ואומנותי. באיזשהו מקום אני מנסה ל”צייר” עם המצלמה שלי. יש גם משהו ממכר בלהיות מאחורי העדשה בסיטואציות מסויימות. אתה כאילו נוכח-נפקד ולמרות שלפעמים עצם הרמת המצלמה רק מנכיחה אותך עוד יותר בסיטואציות מסויימות, היא עדיין יוצרת סוג של חיץ ביני לבין מה שמתרחש מולי”.

מי הצלמים היפנים שהשפיעו עליך או מהווים השראה עבורך?

“שאלה קשה. יש כמה. אבל אולי יותר מכולם אני מחוברת ומתפעמת מהעבודות של הצלם היפני TOMTASU SHOMEI.

כשבוחנים עבודת צילום, או כל עבודת אומנות, צריך גם לקחת בחשבון באיזו תקופת זמן היא נעשתה. ישנם שני ספרי צילום שהם בעיניי מאסטרפיס במלוא מובן המילה ולחלוטין פורצי דרך בהתחשב בתקופה שבה נעשו. האחד הוא OH! SHINJUKU של TOMATSU SHOMEI ספר צילום אוונגרד שנעשה באמצע – סוף שנות ה -60 של המאה הקודמת. וספר נוסף שהוא סוג של שירה מצולמת בעיניי, מדוייק ויפה ברמות עוצרות נשימה, הוא הספר KAMAITACHI של הצלם  EIKOH HOSOE.

בקרוב תפתח תערוכת יחיד שלך מטעם Nikon ולמרות שהצגת בטוקיו בכמה וכמה תערוכות, ביניהן גם תערוכות יחיד, נראה שזהו ציון דרך משמעותי בקריירת הצילום שלך. ספרי על התערוכה, מה יוצג בה?

“חברה יפנית צלמת המליצה לי לשלוח את אחת העבודות שלי לתחרות שמארגנת חברת ניקון בה הם בוחרים צלם שיציג במשך שבועיים באחת משלושת הגלריות שלהם בטוקיו. ולשמחתי הגדולה עבודתי נבחרה.

בתערוכה הקרובה שתחל בחמישי בנובמבר אציג פרוייקט שנקרא Stillness Of Night, עליו אני עובדת מאז 2006. הצילומים שיוצגו בתערוכה זו צולמו בשעות בין ערביים או בשעות החשיכה.

ללילה של טוקיו סוג של קסם מיוחד. אני מוצאת הרבה אור בחשיכה כאשר אני מסתובבת עם המצלמה שלי ברחובות טוקיו. אני מצלמת רק עם תאורה טבעית ללא פלאש וללא חצובה ומנסה להביא לידי ביטוי בצילומים את העירבוביה של מציאות, דימיון ופנטזיה שהם חלק בלתי נפרד מהחיים בעיר הזו שנקראת טוקיו”.

Stillness of Night, ©Anat Parnass

Stillness of Night, Christmas party 2011 ©Anat Parnass

Stillness of Night, ©Anat Parnass

Stillness of Night, Issey, Winter 2012 ©Anat Parnass

לישראלים בטוקיו ולכל מי שבמקרה בסביבה,  אתם מוזמנים לבקר בתערוכה של ענת שתוצג ב-Nikon Salon ב-Shinjuku מה-5 ועד ה-18 בנובמבר בין השעות 10:30-18:30.

לפרטים נוספים באתר של ניקון:

http://www.nikon-image.com/activity/salon/exhibition/2013/11_shinjyuku_en.htm#02

האתר של ענת פרנס:

http://anatparnass.com/

שבוע טוב

שלכם

ישראפנית

הצטרפו לדף הפייסבוק של ישראפנית כאן.

עוד מהבלוג של ליאת לופט-מוריטו

תצוגה מקדימה

הכנה לגן או לאוניברסיטה?

"מיה נכנסת לגן או לאוניברסיטה?" שאלה אותי אימי בביקורה האחרון אצלי בטוקיו, כשהייתי בדרכי לגן לשמוע הרצאה נוספת מהמנהלת ולקבל שוב מעטפה מלאה בטפסים כתובים ביפנית. אני גרה בטוקיו משנת 2001 עם בן זוגי היפני מיצורו ושלושת...

תגובות

פורסם לפני 6 years
תצוגה מקדימה

קטן זה הגדול החדש

בקיץ שעבר ביקרנו בישראל ביקור ארוך שנמשך חודשיים וחצי. בתקופה זו הכנסתי את מיה לגן ואת עדן לקייטנה. עדן נהנה מאוד, הוא הכיר חברים חדשים והשתתף בפעילויות אך אחד הדברים שלא מצאו חן בעיניו היה האוכל...הוא התלונן שכמעט מדי...

תגובות

פורסם לפני 6 years
תצוגה מקדימה

מייד אין ג'פאן

מתוך שלושת ילדיי רק בני הבכור נולד בארץ.  את חווית הלידה הראשונה שלי רציתי לעבור בסביבתי הטבעית עם המשפחה בישראל, קרובה לאימא.  את שתי הלידות הבאות כבר עברתי ביפן. ולמרות ששתי חוויות הלידה ביפן היו מאד שונות זו מזו - את מיה...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה