הבלוג של ליאת לופט-מוריטו

Israpanit

ישראלית ביפן. נשואה ליפני, אימא לשלושה, חיה בטוקיו מ-2001. חוויוות, רשמים ומתכונים ממסע חיים: אימהות, זוגיות, תרבות וקולינריה. לומדת מחיי היום יום כיצד ליצור סינרגיה מוצלחת בין ניגודי התרבויות השונות: ישראל- יפן, ולשלב... +עוד

ישראלית ביפן. נשואה ליפני, אימא לשלושה, חיה בטוקיו מ-2001. חוויוות, רשמים ומתכונים ממסע חיים: אימהות, זוגיות, תרבות וקולינריה. לומדת מחיי היום יום כיצד ליצור סינרגיה מוצלחת בין ניגודי התרבויות השונות: ישראל- יפן, ולשלב ביניהן בהרמוניה. הצטרפו לדף הפייסבוק של ישראפנית לקבלת עדכונים על פוסטים חדשים ועוד... http://www.facebook.com/Israpanit

עדכונים:

פוסטים: 48

החל מאפריל 2013

הבלוג ‘ישראפנית’ חוגג החודש חצי שנה באויר. התחלתי לכתוב אותו כשהייתי עם תינוק בן חודש וחצי ועוד שני ילדים בבית, דוקא בתקופה כה עמוסה נמלאתי מוטיבציה והחלטתי שזהו, אני לא מוותרת יותר לעצמי. חלאס לתירוצים ולדחייה אינסופית. אני פותחת בלוג בסלונה.

06/10/2013

אז הנה 10 סיבות טובות באמת שגרמו לי לפתוח את הבלוג:

1. שיתוף – רצון לשתף את הקרובים אליי וגם את מי שאינני מכירה בחוויותיי כאימא ישראלית החיה ביפן. חברים שלי לדוגמא רואים אותי אחת לשנה אך לא מעורים בחיי היום יום שלי ובאילו חיים יש לי ביפן. כשאני מגיעה לארץ אנשים שואלים אותי על חיי מתוך סקרנות, אך אני מוגבלת אז בזמן ומתקשה לענות בהרחבה לכל אחד ואחת. ולכן מצאתי פתרון מושלם- בלוג בסלונה כמובן. שנים הרגשתי רצון לשתף בנכסים שלמדתי כאן, בחוויות שהעשירו את חיי, בזוגיות ובאימהות השונה שלי רחוק מהבית בישראל, וגם למצוא אוזן קשבת לקשיים ולשתף בתובנות מהמסע שלי.

2. קשר – רצון לקשר ואינטראקציה שהייתי כה צמאה לה והיתה חסרה לי בחיי היום יום. מהמקום שבו אני נמצאת יש לי אמנם חברים ואנחנו נפגשים מידי פעם, אך עדיין תחושת הבדידות משתלטת מידי פעם. התגעגעתי לניצוצות, לקרבה ולקסם שיש בקשר עם ישראלים. הבלוג הוא אינטראקטיבי, בדיוק מה שהייתי זקוקה לו.

3. שפה – אני מדברת בעברית עם ילדיי וחבריי הישראלים וקוראת בעברית אך ברור שאין זה כמו לגור בישראל ולחוות את השפה העברית באופן אינטנסיבי ובמלבושים שונים תלויי אדם וסגנונו. הרגשתי שהשפה מתדלדלת ושאני אף מתחילה לשכוח מילים. הבלוג הוא כמו שיעורי בית בעברית עבורי.

4. גישור – אני רואה עצמי כבעלת ייעוד של מגשרת בין פערים מסוגים שונים, בשיתוף סיפורים וחוויות מחיי עם היפנים ועם בעל יפני והחיים במשפחה מעורבת, אני מרגישה שאני ממצה את ייעודי דרך הכתיבה על אלו.

5. הכרה – אז מה אם אני גרה ביפן. בעולם הדיגיטלי של היום אני יכולה לספר ולהשפיע גם מרחוק. אני מוצאת שהבלוג הוא דרך נפלאה לעשות זאת, והפידבקים הם מידיים.

6. אהבה – מאז ומתמיד אהבתי בכל לבי לכתוב. תמיד כתבתי שירים וסיפורים. בשנים האחרונות כתבתי הרבה פחות. פתיחת הבלוג מחזירה לי אהבה ישנה ומפיחה בי חיות שמזה זמן רב לא חשתי. אני נהנית מהכתיבה. זה הריגוש הכי טוב שקיים עבורי היום.

7. אמונה – אמונה בעצמי. הבלוג החזיר לי בטחון אבוד שלי בעצמי וביכולותיי. אף על פי שבכל פעם שאני ניגשת לכתוב פוסט צצים קשיים מכל הסוגים וכל שבוע מחדש נדמה לי שהפעם לא אצליח, כשזה קורה ואני מסיימת פוסט, זה מרגיש כמו נס.

8. הנעה – הבלוג והעיסוק בכתיבה, הרצון להתמיד ולפתח משמעת הפכו לכח המניע שלי בכתיבה וביצירתיות. יוצא מזה שפרויקטים מותחלים שזנחתי מזה זמן רב ושכבר נכנסו להרדמה מלאה החלו מתעוררים שוב לחיים לאחרונה.

9. חזון – אני מאמינה בקירוב לבבות דרך הבנה והכרה של השונה ממך. ומה יותר שונה מאיתנו מהעם היפני?  מצד שני, כולנו בני אדם ואנחנו דומים גם זה לזה, כל היופי הוא ביצירת הרמוניה של ניגודים. אחרי הכל, כולנו מתרגשים, בוכים וצוחקים, אוהבים וכועסים. כמה נפלא שאני יכולה לחלוק את החזון שלי איתכם.

10. חברה – חברה טובה מאוד שלי האמינה ודחפה אותי ובכל פעם ששיתפתי אותה באיזשהו סיפור או חוויה הזויה מחיי האימהות שלי כאן, היא חזרה ואמרה שאני חייבת להתחיל לכתוב בלוג. והנה, בסוף זה קרה…

וזה הדבר הטוב ביותר שיכל לקרות לי.

אני כותבת בסלונה זמן קצר יחסית, אך השינויים שחלו בחיי הם רבים ומשמעותיים מאד עבורי.

מאז התרחשו דברים מדהימים כמו:

1. הקהילתיות בסלונה. מצאתי חברות וחברים חדשות/ים שלכולנו אהבה משותפת: הכתיבה. יחד אנחנו חולקים רעיונות, שאלות, דיונים ובעיקר מתרחשת לה אחוות כותבים ותחושה שאני חלק מקבוצה מדהימה. קהילת הבלוגרים/יות בסלונה היא מקום שכייף לי להיות חלק בו. קהילה חמה, מעצימה, תומכת ומפרגנת. קבלת הפנים העוטפת שזכיתי לה ויחס העורכים ואנשי סלונה לכותבים, העזרה וההיענות לבעיות טכניות ובכלל- הם ממש לא דברים ברורים מאליהם.

2. הקוראים. החלק הכי חשוב בכל הסיפור הזה. הם הכח המניע והמדרבן להמשיך לכתוב. קשה לי לשמור על רמת מוטיבציה והתמדה בדרך כלל, אך היום אני חשה מחויבות לקוראים וכל תגובה ולייק מעודדים אותי להמשיך. התגובות החמות והמפרגנות שקיבלתי מישראלים ברחבי העולם היו- והם עדיין כל פעם מחדש- הפתעה מאוד נעימה ומחממת לב. כל תגובה של קורא מוערכת הרבה יותר ממה שהוא משער לעצמו. זו בעצם התמורה על כל ההשקעה והמאמצים בעבודה על הבלוג. מסתבר שמורות ומנהלת התיכון שלי קוראות אותי, הכרתי ישראפנים חדשים שגרים ביפן, בארץ ובעוד מקומות בעולם, חלקם הגיבו וכתבו לי שעזרתי להם להסביר דברים לבני/בנות זוגם על הבדלי תרבות שהם לא הצליחו להעביר קודם. יצרתי עם חלק מהישראפנים חברויות חדשות, דיונים מרתקים עם המון הומור אחרי פרסום פוסטים ובעיקר תחושה שאנחנו לא לבד.  אפילו מורים בתיכונים בארץ כתבו לי שהם נעזרים בבלוג שלי בשיעורים שלהם על יפן.

מטיילים ביפן או כאלה שמתכוונים לטייל בה כתבו לי שבזכות הבלוג הם מבינים קצת יותר את המקום המסתורי הזה. בלוגר המליץ על ישראפנית בבלוג שלו ביום הבלוגרים. פנו אלי מתוכניות טלויזיה ורדיו (לא יצא מזה בינתיים שום דבר אך העיקר הכוונה) והבלוג מתפשט בין אלפי קוראים ברחבי העולם.

3. הבלוג גורם לי להיפתח וליהנות מחדש מהתרבות היפנית. אני יוצאת לשטח, קוראת ומעמיקה בנושאים שאני כותבת עליהם. אחרי התקופה הדתית שלי שסיפרתי עליה באחד הפוסטים, יפן הפסיקה לעניין אותי ואיבדה את קסמה בעיני רוחי, רק ישראל עניינה אותי, תקופה ארוכה. היום המצב שונה והבלוג עוזר לי להמשיך את הקו החדש שלי בכאן ועכשיו, במיצוי הטוב שקיים לפניי ברגע זה ולא בזה שיכל להיות בזמן או במקום אחר. אני מתאהבת מחדש ביפן.

אז אפשר לומר, שהבלוג ‘ישראפנית’ שינה את חיי.

מאחלת לנו המשך פורה ונעים בסלון של סלונה שהוא הכי נח וכייפי לכתוב ולקרוא בו.

וממליצה בחום, אם קיימת אצלכם התלבטות, לפתוח בלוג בסלונה. זה פשוט וזה נפלא!

שלכם תמיד

ישראפנית

גם אתם מוזמנים לפתוח בלוג בסלונה

עוד מהבלוג של ליאת לופט-מוריטו

תצוגה מקדימה

הכנה לגן או לאוניברסיטה?

"מיה נכנסת לגן או לאוניברסיטה?" שאלה אותי אימי בביקורה האחרון אצלי בטוקיו, כשהייתי בדרכי לגן לשמוע הרצאה נוספת מהמנהלת ולקבל שוב מעטפה מלאה בטפסים כתובים ביפנית. אני גרה בטוקיו משנת 2001 עם בן זוגי היפני מיצורו ושלושת...

תגובות

פורסם לפני 6 years
תצוגה מקדימה

קטן זה הגדול החדש

בקיץ שעבר ביקרנו בישראל ביקור ארוך שנמשך חודשיים וחצי. בתקופה זו הכנסתי את מיה לגן ואת עדן לקייטנה. עדן נהנה מאוד, הוא הכיר חברים חדשים והשתתף בפעילויות אך אחד הדברים שלא מצאו חן בעיניו היה האוכל...הוא התלונן שכמעט מדי...

תגובות

פורסם לפני 6 years
תצוגה מקדימה

מייד אין ג'פאן

מתוך שלושת ילדיי רק בני הבכור נולד בארץ.  את חווית הלידה הראשונה שלי רציתי לעבור בסביבתי הטבעית עם המשפחה בישראל, קרובה לאימא.  את שתי הלידות הבאות כבר עברתי ביפן. ולמרות ששתי חוויות הלידה ביפן היו מאד שונות זו מזו - את מיה...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה