הבלוג של ליאת לופט-מוריטו

Israpanit

ישראלית ביפן. נשואה ליפני, אימא לשלושה, חיה בטוקיו מ-2001. חוויוות, רשמים ומתכונים ממסע חיים: אימהות, זוגיות, תרבות וקולינריה. לומדת מחיי היום יום כיצד ליצור סינרגיה מוצלחת בין ניגודי התרבויות השונות: ישראל- יפן, ולשלב... +עוד

ישראלית ביפן. נשואה ליפני, אימא לשלושה, חיה בטוקיו מ-2001. חוויוות, רשמים ומתכונים ממסע חיים: אימהות, זוגיות, תרבות וקולינריה. לומדת מחיי היום יום כיצד ליצור סינרגיה מוצלחת בין ניגודי התרבויות השונות: ישראל- יפן, ולשלב ביניהן בהרמוניה. הצטרפו לדף הפייסבוק של ישראפנית לקבלת עדכונים על פוסטים חדשים ועוד... http://www.facebook.com/Israpanit

עדכונים:

פוסטים: 48

החל מאפריל 2013

כיצד החברה מקבלת את הילדים שלי? ובתוך זה איך מקבלים אותי כזרה? האם אני חווה גזענות כלפי או כלפי ילדי ביפן? ואיך מכנים ביפן ילדים מעורבים?

30/08/2013

חשבתם שהשד העדתי קיים רק אצלנו בין האשכנזים והמזרחים? ברור שלא, לצערנו כל מקום נגוע בגזענות, בשפיטה של השונה מאיתנו ובדעות קדומות. ובין אם זה מתוך בורות, סיפוק יצר ההנאה בתחושת עליונות על האחר או פחד מהלא מוכר, אין ספק שזוהי תופעה חברתית מהשכיחות ביותר הקיימת משחר האנושות…

אני לא יודעת אם להגדיר את מה שאדבר עליו היום במילה החזקה והטעונה הזו גזענות, שגרמה ולצערי עדיין גורמת למלחמות ושנאת חינם ברחבי העולם. אני תמיד תוהה למה כל כך קשה לנו להעריך ולכבד את השוני בינינו.

אין בכוונתי להעמיק בנושא הגזענות עצמה או לפתח דיון פילוסופי או מוסרי אם היפנים גזעניים או לא. מה גם שכדי להבין לעומק אם ואיך התופעה מתקיימת ביפן צריך להכיר את הרקע ההיסטורי, הגאוגרפי והפוליטי שלה, זה נושא מורכב ולכן אינני מתכוונת להיכנס לשם. רק אזכיר שיפן היתה אי מבודד במשך תקופות ארוכות בהסטוריה שלה, מה שגרם לבידולה התרבותי מהעולם. ומעבר לכך שזהו סוד קסמה ומה שהופך אותה לכזו שונה ומיוחדת, זו גם הסיבה העיקרית לאי ההבנות בין הזרים והיפנים ולתחושה השוררת פעמים רבות ביניהם, שהעולם מתחלק לשניים: יפן ושאר העולם. (מזכיר לי עוד ארץ מאד מיוחדת וקטנה כשאני כותבת שורות אלו…).

מטרתי בפוסט הזה היא להציג ולשתף אתכם בחוויה האישית שלי ובסיפור קטן או שניים  שיתארו את המפגש שלי החברה ושל ילדי המעורבים כשבקרוב תבינו שיש להם ביפן שם מיוחד. לכן אל תחפשו פה תשובות חד משמעיות בשחור-לבן.

חשוב לי לציין שבכל שנותיי ביפן חוויתי רק פעם אחת גזענות על הצד השלילי שלה. אבל זהו סיפור יוצא דופן כי הוא היה חד פעמי. ובכל זאת אגולל אותו כאן בפניכם…לפני מספר שנים עמדתי לפתוח בית ספר ללימוד אנגלית לילדים והתחברתי עם אחת האימהות של חבר מהכיתה של עדן שרצתה להיות שותפתי. תכננו יחד את העסק הקטן אך באיזשהו שלב החלו להתגלות אי הסכמות בינינו. הטעות שלי היתה כשהטלתי ספק בטיב השותפות שלי איתה כבר בשלבים הראשונים, אך בכל זאת המשכנו לעבוד יחד, ואז ברגע של ויכוח סוער בינינו השתחרר לו לפתע השד הגזעני מהבקבוק: “אתם היהודים חושבים רק כסף, כסף, כסף!!” הייתי כל כך בהלם ונעלבתי עד עמקי נשמתי שלא עניתי לה. בחרתי להתעלם ממנה לגמרי. רק בדיעבד סיפרו לי שהיא די מנודה חברתית ושכמעט ואין לה חברות, ככה שהיא לא דוגמא מייצגת לאדם עם שכל ישר שיש להתייחס אליו ברצינות. התברר לי שהיא מלכתחילה רצתה להתחבר אלי בגלל שאני יהודיה ולנצל את הכישרון שיש לנו בעסקים… עבור היפנים יהודים הם בהכרח חכמים ויודעים לעשות כסף. מה דעתכם, האם אפשר לקרוא לזה גזענות חיובית כי התכונות המיוחסות לגזע מסוים הן חיוביות?…

זרים מסוג אחד טוענים שגם אם יחיו כאן כל חייהם, יקבלו אזרחות יפנית וידברו את השפה על בוריה, בסופו של יום הם תמיד ייראו אחרת ולכן תמיד ייחשבו לזרים. מצד שני ישנם זרים רבים שגרים כאן ומרגישים מאוד בנוח בעניין היחס אליהם. הם טוענים שהם מקבלים יחס מועדף ומעמד מיוחד בגלל היותם שונים, והם הרבה פעמים אטרקציה והיפנים רוצים להימצא בחברתם, ושנפתחות בפניהם הזדמנויות רבות. אני מרגישה איפשהו באמצע על הסקאלה. תלוי באיזו תקופה תופסים אותי. לעיתים מרגישה זרה באופן מנוכר ופעמים אחרות זרה ומיוחדת ושהחברה מחבקת ועוזרת. אמנם תמיד אהיה זרה, או ביפנית Gaijin, אך לפעמים זה אפילו נעים ויש לכך יתרונות.

נראה שהמערבים עם העיניים הכחולות הם בכלל לא בטווח של שיפוט או השוואה (בניגוד לאסייתים אחרים) ויש אפילו סוג של הערצה אליהם. מצד אחד סוג של הערצה וסקרנות  ומצד שני עליונות של היפנים שמרגישים שהמערבים לעולם לא יצליחו להבין מי הם ואיך הם חושבים. האמת, יש בזה משהו…

עם זאת, היפנים מלאי הניגודים מאד סקרנים להכיר כל מי שהוא לא יפני, יש פה למשל כמות בלתי נתפסת של בתי ספר לשפות, במיוחד לאנגלית וצרפתית, מסעדות מכל מקום בעולם, ובכלל הם ייבאו את תרבויות העולם לארצם, ומגמת פתיחותם והפיכתם לקוסמופוליטים הולכת ומתעצמת.

חבר אמר לי שיש ביפן מקומות שלא מכניסים זרים. אמנם לא בטוקיו אך במקומות יותר מרוחקים בהם המפגש עם הזרים הוא מועט.. הסברתי לו, שככל הנראה יש לכך כמה סיבות שאני יכולה לחשוב עליהן. אחת מהן היא פשוט חשש מזרים בגלל חוסר היכרות איתם. אנחנו מפחדים מהלא מוכר. עוד סיבה היא שיש מקומות שזרים ביקרו בהם, לא כיבדו את התרבות המקומית ואת כללי ההתנהגות, עשו בלגן ולכן אחרי ניסיון שלילי, הם למדו לא להכניס זרים. יש מקומות כל כך מסורתיים בתרבות היפנית שזר לא יבין זאת, והזר במקרה הזה הוא אנחנו.

בכל אופן, לא נתקלתי במקום שלא איפשר לי להיכנס בגלל היותי זרה.

ולגבי הילדים? איך מקבלת אותם החברה? איך מקבלים אותם הילדים בבית הספר?

עדן מתקבל כשווה בין שווים, ובין חבריו הוא אפילו מאוד פופולרי כי דווקא מסקרן אותם הרקע התרבותי שלו ונראה להם מגניב שהוא יודע כמה שפות ושהוא נראה קצת שונה מהם. בעבר כשלא היו הרבה ילדים מעורבים, ובמיוחד במקומות בהם כמעט אין זרים, היו ילדים שלא קיבלו אותם והם סבלו מכך אך כיום יפן משתנה ואחד מכל 49 ילדים הוא מעורב, יותר מ-7% מתושבי טוקיו הם זוגות מעורבים, לכן קיימת פתיחות וקבלה של השונה הרבה יותר מהעבר.

הנה וידאו קצר עם נתונים סטטיסטיים הממחישים את מגמת השינוי שעוברת על יפן.

embedded by Embedded Video

הילדים המעורבים ביפן נקראים ‘Hafu’- מהמילה half משמע חצי יפנים והחצי השני מארץ אחרת..

יש כאלה שמתרעמים על השם וטוענים שהוא הוכחה לעליונות היפנית. אלה מציעים במקום את המילה ‘Daburu’, מהמילה דאבל. כי הם מכילים שתי תרבויות. כמו שם הבלוג שלי, הילדים הם ישראפנים, גם וגם ולא חצי חצי. מ’ אומר שלא צריך להיתפס על המילה כי זה סך הכל משחק מילים ושלמעשה, כל יפני בסתר ליבו קצת מקנא והיה רוצה להיות ‘Hafu. היפנים רואים אותם כמיוחדים, יפים ומוצלחים יותר, בעלי הזדמנויות מגוונות בגלל שהם דו-לשוניים ובעלי רקע תרבותי נוסף שמעשיר אותם.

השבוע למשל חיכיתי בתור לרופא עם שניים מילדי כדי לעשות לקטנצ’יק חיסון. במרפאה המתינו עוד זוג עם ילדים. ההורים חייכו לילדי ואז כשמבטינו נפגשו, הם אמרו לי עליהם “איזה עיניים גדולות” , “איזה ראש קטן”! “ילדי ה’Hafu’ הכי חמודים”. אלו תגובות שכיחות שאני שומעת כל הזמן על הילדים שלי.

לאחרונה יצא סרט דוקומנטרי בשם Hafu, על חווית הילדים המעורבים עם צד אחד יפני.

הנה הטריילר שלו:

embedded by Embedded Video

חשבתי על כך שעוד דור או שניים, אם הילדים שלי יינשאו גם הם לילדים מעורבים וכך זה ימשך גם בדורות הבאים,, יהיה כזה ערבוב שלא ניתן יהיה לזהות מה המקור, וכך תעלם הגזענות מן העולם… נחזור להיות בני אדם. כבר לא יהיה יפני, ישראלי, אמריקאי..לא יהיו גזעים וקטגוריות ונחיה בעולם אוטופי בו כולם שווים אך שונים.

תרגום ההסכם: נתתי לך הלוואה בסך 4820 ין. עליך להחזיר לי את הסכום עד ה-28/8 בשעה 12:00. אם לא תחזירי בזמן תאלצי לשלם כפול. חתימה:

ובינתיים דיווח מרגעים אלו ממש המוכיח שהתופעה החברתית הזו חיה ונושמת והיא קרובה אלי משחשבתי… לפני כמה ימים הבן שלי הלווה לי קצת כסף מדמי הכיס שלו כשנתקעתי בלי. הוא כתב הסכם ביפנית שעליי להחזיר לו את הסכום תוך 48 שעות ואם לא אאלץ לשלם לו כפול, ובסוף עליי לחתום שאני מקבלת את התנאים. הוא תמיד יודע לתפוס אותי בזמן שאני הכי עסוקה, ובלי להתעמק בכתוב, חתמתי. מידי פעם הוא שאל אותי מה קורה עם החוב שלו, עניתי לו שאחזיר לו יותר מאוחר. בינתיים עברו מעל 48 שעות והוא ניגש לגבות ממני את החוב. כיוון שבאותם רגעים לא היה לי את הסכום הנדרש, הוא הכפיל וכתב אותו על ההסכם. בסופו של דבר הגענו לפשרה של עשרה אחוזים נוספים על האיחור…ובעודי מתלוננת שזה ממש לא הוגן, אני שומעת את מ׳ במעמקי המטבח עוקב אחר המתרחש ומעיר בחצי חיוך: יש לו ראש יהודי, אין מה לעשות.

טיפאנית:

כל אחד הוא יחיד ומיוחד, זהו סוד קסמו של קוסמוס מאוחד.

Liat Luft-Morito©

בברכת שנה טובה ומתוקה!

שלכם

ישראפנית

בפעם הבאה:

חזרה ללימודים ולגן. עדכונים חמים ואירועים מעניינים מהגן של מיה.

הצטרפו לדף של ישראפנית בפייסבוק כאן

עוד מהבלוג של ליאת לופט-מוריטו

תצוגה מקדימה

הכנה לגן או לאוניברסיטה?

"מיה נכנסת לגן או לאוניברסיטה?" שאלה אותי אימי בביקורה האחרון אצלי בטוקיו, כשהייתי בדרכי לגן לשמוע הרצאה נוספת מהמנהלת ולקבל שוב מעטפה מלאה בטפסים כתובים ביפנית. אני גרה בטוקיו משנת 2001 עם בן זוגי היפני מיצורו ושלושת...

תגובות

פורסם לפני 6 years
תצוגה מקדימה

קטן זה הגדול החדש

בקיץ שעבר ביקרנו בישראל ביקור ארוך שנמשך חודשיים וחצי. בתקופה זו הכנסתי את מיה לגן ואת עדן לקייטנה. עדן נהנה מאוד, הוא הכיר חברים חדשים והשתתף בפעילויות אך אחד הדברים שלא מצאו חן בעיניו היה האוכל...הוא התלונן שכמעט מדי...

תגובות

פורסם לפני 6 years
תצוגה מקדימה

מייד אין ג'פאן

מתוך שלושת ילדיי רק בני הבכור נולד בארץ.  את חווית הלידה הראשונה שלי רציתי לעבור בסביבתי הטבעית עם המשפחה בישראל, קרובה לאימא.  את שתי הלידות הבאות כבר עברתי ביפן. ולמרות ששתי חוויות הלידה ביפן היו מאד שונות זו מזו - את מיה...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה