הבלוג של ליאת לופט-מוריטו

Israpanit

ישראלית ביפן. נשואה ליפני, אימא לשלושה, חיה בטוקיו מ-2001. חוויוות, רשמים ומתכונים ממסע חיים: אימהות, זוגיות, תרבות וקולינריה. לומדת מחיי היום יום כיצד ליצור סינרגיה מוצלחת בין ניגודי התרבויות השונות: ישראל- יפן, ולשלב... +עוד

ישראלית ביפן. נשואה ליפני, אימא לשלושה, חיה בטוקיו מ-2001. חוויוות, רשמים ומתכונים ממסע חיים: אימהות, זוגיות, תרבות וקולינריה. לומדת מחיי היום יום כיצד ליצור סינרגיה מוצלחת בין ניגודי התרבויות השונות: ישראל- יפן, ולשלב ביניהן בהרמוניה. הצטרפו לדף הפייסבוק של ישראפנית לקבלת עדכונים על פוסטים חדשים ועוד... http://www.facebook.com/Israpanit

עדכונים:

פוסטים: 48

החל מאפריל 2013

מה עשתה למ’ ולי רעידת האדמה הגדולה ביפן וכיצד הבנתי שהשלום האמיתי נמצא בתוכי? וגם: על תחנות משמעותיות נוספות במסע שלי, תקופת המאקרוביוטיקה ותקופת הקבלה.

23/08/2013

נקודת מבטי על העולם הפכה להיות צרה כשל נמלה בעקבות השפעת הדת והדרך הפנטית שבה פעלתי. דרך שרק העמיקה את הסתירות הפנימיות ואת מחול השדים שגעש בי.  התחלתי לחפש משהו אחר שידרבן אותי לראייה גלובאלית יותר ושיתמוך בשינוי הפנימי לו אני זקוקה על מנת שאוכל למצוא שלווה.

בקיץ 2006, בימי מלחמת לבנון השנייה, ישבתי בבית וצפיתי בחדשות מהארץ דרך המחשב. הרגשתי איך מצבי הפנימי והמצב בעולם, ובישראל בפרט, מסונכרן לגמרי. הפער בין החלומות שלי מחד, והמציאות המתסכלת מאידך, הלך וגדל. המעבר בין מצבי הקיצון הללו עייף אותי, המצוי והרצוי המשיכו להתנגש ולהתרחק זה מזה והמצב הזה שיגע אותי. חיפשתי דרך לצמצם את הפערים. הרגשתי רצון להיות חלק משינוי חיובי והתעוררות עולמית. שאלתי את עצמי מה אני מסוגלת לתרום כאדם כדי להיות חלק מהשינוי הזה. הבנתי שכדי שזה יקרה חשוב קודם שאמצא איזון פנימי שיעזור לי לחיות בשלום ובהרמוניה עם עצמי ורק אז, אולי, אצליח לצאת עם בשורה לעולם.

התקופה המאקרוביוטית

באחד הימים של אותו קיץ הוזמנתי לסמינר בנושא “מאקרוביוטיקה ובריאות הפלנטה” בהנחיית אלכס ג’ק, אחד המורים הנחשבים בעולם המאקרוביוטיקה, שנעשה בשיתוף עם מורה מדהימה אחרת, בשם מיקמי מיצוקו אשר תרגמה את הסמינר ליפנית והדגימה מספר מנות מאקרוביוטיות לקהל. (אלכס ג’ק הוא מורה ויועץ מאקרוביוטי מארצות-הברית ותלמידו של המורה היפני, מיצ’יו קושי, מי שהפך את המאקרוביוטיקה לפופולארית במערב) .

הסמינר השפיע עליי מאוד. בסופו ניגשתי אל הסנסיי היפנית מיצוקו והחלפנו אימיילים וטלפונים. אמנם חלף קצת זמן עד שהחלטתי להתקשר אליה, אך לאחר שעשיתי זאת הפכנו במהרה לחברות קרובות. ממיצוקו למדתי המון;  מידי פעם הייתי מגיעה לביתה, היינו משוחחות עמוקות על החיים תוך כדי שהיתה מבשלת ארוחת צהריים ומלמדת אותי בישול מאקרוביוטי. למדתי בין היתר שהשינוי לו אני מייחלת חייב להתחיל בביתי, עם משפחתי, ושהמטבח יהיה מקום טוב להתחיל בו. למדתי ממנה שלמזון יש אנרגיה חזקה ושזהו הבסיס בחיינו והמפתח לבריאות אישית ועולמית, פנימית וחיצונית. על פי משנתה של מיצוקו הפתרון למשבר הסביבתי האקולוגי טמון בחזרה לאורח חיים טבעי, וחלק נכבד ובסיסי מכך הוא תזונה בריאה ונכונה שיכולה להביא לאיזון בין היין והיאנג, בין האנרגיות ההפוכות והמשלימות המצויות בכל דבר ביקום.

מיצוקו סנסיי ואני

בהמשך נרשמתי ללימודים בבית הספר הוותיק של מייסד השיטה המאקרוביוטית ג’ורג’ אוסווה, שם למדתי ביסודיות את שיטת הבישול המאקרוביוטי והפילוסופיה העומדת מאחוריה. התחברתי מאוד לרעיון של Think global, eat local- בריאות הפלאנטה מתחילה במטבח הפרטי שלי.

נכנסתי חזק לכל הקטע האקולוגי והאורגני. בשלב מסויים העברתי בעצמי סמינרים ושיעורי בישול מאקרוביוטיים בסגנון יפני. מבחינה מסויימת מצאתי לי דת חדשה ושוב מצאתי את עצמי במערכת של חוקים חדשים; את מקום חוקי הכשרות וההלכה החליפו חוקי הטבעונות המאקרוביוטית הנוקשים לא פחות. בשלב מסויים הרגשתי שלא אוכל להחזיק מעמד זמן רב ללא דגים ובשר, ובנוסף אף אחד מבני משפחתי לא התלהב מהרעיון וגם לא מהבישולים נטולי החי. יום או יומיים כאלה בשבוע הספיקו להם. הרגשתי גם שהשיטה אינה מספקת אותי מבחינה רוחנית; הטלתי ספק ביכולת של תזונה בריאה כגורם עיקרי ביצירת איזון ועל אף החכמה וההגיון שמצאתי בה, את התשובות לשאלות העמוקות ואת המילוי לריקנות לא מצאתי שם. וכמו בכל תחנה שאני עוברת בשיטת ‘מכל מלמדיי השכלתי’, למדתי את השיעורים הנחוצים ולקחתי משם מה שמתאים לי עד שהגיע הזמן לעבור לתחנה הבאה.

חשיבותה העיקרית של התקופה המאקרוביוטית שלי, מעבר לכל מה שלמדתי מבחינת רזי הבישול, היה ביציאה שלי אל העולם עם נקודת מבט אוניברסלית וממוקדת יותר.

שעת קבלה

התחנה הבאה הייתה לימודי הקבלה של הרב לייטמן. (למעשה הייתה זו לי הפעם השנייה שנכנסתי אל עולם לימודי קבלה. הפעם הראשונה הייתה כאשר גרתי עם מ’ בארץ ולקחתי כמה קורסים במרכז לקבלה). בחורה ישראלית אחרת, שגרה ביפן ונשואה אף היא לבחור יפני, שעברה גם היא מסלול דומה לשלי מבחינת החיפוש העצמי והחיבור אל הדת, נכנסה אל חיי. אמנם נפגשנו מספר שנים קודם לכן בתקופה “הדתית” שלנו בבית חב”ד אך רק עכשיו מצאנו חיבור משותף. נפגשנו שוב בקבוצת פייסבוק של ישראלים ביפן, היא למדה אז קבלה, וגם אני מצאתי עצמי לומדת זאת שוב, הפעם באופן מעמיק ואינטנסיבי, עם מורה אחר וממקום אחר. למדתי און ליין, שיעורים יומיומיים שנמשכו שלוש שעות בשידור חי עם מורה ועם קבוצה וירטואלית מכל קצוות תבל. הלימודים הוירטואלים והתחושה שאני יחד עם עוד המון אנשים הבהירו לי שלא ממש משנה איפה אנחנו נמצאים מבחינה פיזית, אנחנו יכולים להיות מחוברים אחד לשני מכל מקום ובכל מקום כמו אטומים שאין כביכול קשר פיזי ביניהם ובכל זאת הם משפיעים זה על זה, מה שמכונה אפקט הפרפר. המסרים והשיעורים התחברו לי בשלמות לתחושות הפנימיות שלא יכולתי להגדיר במילים. קיבלתי תשובות והבהרות לשאלות שלא הפסיקו להתעורר.

התחברתי עמוקות לרעיונות האוניברסליים, לדרך, לעומק ההסברים, במיוחד דיבר אלי מסר הערבות ההדדית, תיקון הקשר בין האנשים ובניית גשר של אהבה מעל השנאה. הרגשתי שחזרתי הביתה, שאני בדרך הנכונה, תחושות של התעלות ומציאת משמעות, הרעיון שאנחנו חיים בעולם גלובאלי ואינטגראלי, בו כולנו קשורים זה לזה. לא הרגשתי יותר בודדה וזרה כי הייתי מחוברת להמון אנשים. אפילו מ’ הצליח להתחבר לתכנים ולרב. הוא אהב את האופן בו לימודים אלה השפיעו עליי.

מעל הבלבול והריקנות, הספקות והסתירות, החל להבנות אט אט גשר של בהירות.

קבלה און-ליין

רעידת אדמה

אך את הזהות המשפחתית המיוחדת שיצרנו למדתי להעריך רק לאחר משבר גדול שעברנו מ’ ואני. משבר  שהתרחש כמה ימים לפני רעידת האדמה הגדולה ביפן. כמו הרעידה הגדולה עברו יחסינו זעזוע, דברים רבים שהלכו והצטברו בתוכינו והפכו למשקעים התפוצצו בקול רעש גדול. בעיצומו של ריב היסטרי וברגע של חמת זעם אמרתי למ’ שאולי היפנים צריכים איזו רעידת אדמה גדולה כדי להתעורר על עצמם…

בעשירי למרץ טסתי עם הילדים לביקור משפחתי בארץ. ביפן שנת הלימודים מתחילה באפריל והפעם התעקשתי לטוס דווקא ב-10 למרץ, למרות ששנת הלימודים של בני הגדול טרם הסתיימה. נחתנו בישראל ב-11 למרץ, 2011. כעבור כמה שעות התרחשה הרעידה הגדולה, זו שקדמה לה הרעידה הפרטית שלנו.

אך כמו שאומרים, החושך הגדול מתגלה לפני עלות השחר… דווקא המשבר העמוק הוביל לשינוי חיובי וגרם לנו להעריך מחדש את כל מה שיש לנו.

הביקור שהיה מתוכנן להימשך כחודש נמשך שלושה חודשים וחצי, בהם אף אחד מאיתנו לא היה בטוח מה יקרה ואם אנו חוזרים ליפן. אמנם רציתי לברוח ממנו ומהחיים שהיו לי וקרץ לי להתחיל חיים חדשים. אך בתום התקופה הגעתי לתובנות חשובות וקלטתי עד כמה המשפחה שבנינו חשובה לי ועלי להיות מאושרת בחלקי. ראיתי בבירור שהשינוי לו אני מייחלת נמצא ומתחיל בתוכי, והפעם זו לא היתה רק סיסמא, זו היתה ידיעה של ממש.  הבנתי שמ’ הוא חממה עבורי ושאחת מהבעיות שלי הייתה חוסר יכולתי לקבל את הכאן ועכשיו בהם התנהלו חיי וחיי משפחתי.

התיקון מתחיל במשפחה

חזרנו ליפן ובמקום פרידה ופירוק החבילה החלטנו להתרכז בתיקון היחסים, למען התא המשפחתי שלנו ויותר מכל עבור הילדים. קיבלתי בלב שלם את היעוד שלי בגישור בין תרבויות וניגודים. הרי כל חיי הייתי בין עולמות, בין קצוות. והיום על אף השוני אני מצליחה לראות את המשותף ביננו ולהעריך את היכולת שלנו ביצירת משפחה מלוכדת העומדת בפני אתגרים רבים. היום זהו הדבר החשוב ביותר עבורי בעולם. אני לחלוטין מאמינה שהכל מתחיל משם. משפחה היא המיקרוקוסמוס, המעגל הקטן שאם נצליח בו, הוא יתפשט בהרמוניה למעגלים רחבים במאקרוקוסמוס.

ואם נצליח בתיקון ושיפור היחסים בבית, ונבנה גשר של אהבה מעל המים הסוערים, היש יעוד גדול מזה למלא בעולם?

טיפאנית:

כדי לחזור לטוב צריך קודם לגלות את הרע שבנו, ובשביל זה אין כמו הסביבה הקרובה שלנו שעוזרת לנו לגלות מי אנחנו.  הסביבה מהווה השתקפות של חלקים בתוכנו.

מסקנות ואיפה אני היום:

1. פרספקטיבה:

החיים במשפחה מעורבת פתחו לי נקודת מבט חדשה לגמרי, פתיחות וקבלה של השונה ממני. ובמקביל, הכרה של העצמי ושל שורשיי וזהותי שלי.

2. משני ניגודים נוצר דבר חדש:

אחרי שהזהות שלי עברה גלגולים רבים ונבחנה מחדש, למדתי להכיר ולקבל את עצמי ואת החיים שבחרתי לי. שלל הזהויות לא נראות לי סותרות יותר אלא משלימות ומעשירות זו את זו. נקודת מבטי הפכה מלוקאלית לאוניברסלית. וזאת לא תוך כדי איבוד או טשטוש הזהות היהודית והישראלית, אלא להיפך, אלו רק התחזקו. התברר לי מה אני לוקחת משם, מה חשוב לי, מה משפרת, מה לומדת מהיפנים ואיך משלבת בין הניגודים.

מרגישה שייכת לזהות היהודית, הישראלית, האוניברסלית, אך יותר מכל מחוברת לזהות הישראפנית- הזהות המשפחתית. לילדים ריבוי הזהויות הוא דבר טבעי אליו הם נולדו, אני היא זו שהיתה צריכה תקופת הסתגלות.

3. בית:

הבית הופך להיות מקום פחות טריטוריאלי ויותר אוניברסלי. הבית הוא איפה שהלב נמצא, והלב נמצא בבית שיצרתי עם משפחתי, עם חוג החברים שלנו ובמקומות שאנחנו אוהבים, וזה לא סותר את העובדה שהלב נמצא גם בישראל.

4. התרגול הרוחני שלי הוא עם המשפחה:

היום אני כבר לא מחפשת אחר מורים רוחניים, לא זקוקה לזה היום, משהו בתוכי נרגע.  התשובות בתוכי והמורים שלי הם בני משפחתי.  מאז שחזרתי ליפן אחרי רעידת האדמה אני מרגישה שנחתתי על הקרקע אחרי הרבה שנים. טוב להיות בבית.

 Liat Luft-Morito ©Liat Luft-Morito ©

***תודה לכל הקוראים שעקבו אחר ציוני הדרך של המסע שעברתי בשנים האחרונות. לא תכננתי לפתוח אותו כשהתחלתי בסדרת הפוסטים על החיים במשפחה מעורבת, אך התגלגלתי לתוך זה וראיתי את חשיבותם כמעין ראשי פרקים, כשבעתיד אעשה ‘זום אין’ עם סיפורים קטנים לתוך התקופות שסיפרתי לכם עליהם בקצרה.***

לקריאת הפוסטים הקודמים בסדרה על משפחה מעורבת:

פוסט ראשון: איך אומרים עברית ביפנית?

פוסט שני: סיפור אהבה קוסמי

פוסט שלישי: מצא את ההבדלים

פוסט רביעי: חיי-זרה

בפעם הבאה:

הפוסט שיסגור את סדרת הפוסטים האחרונים שכתבתי על משפחה מעורבת והמסע האישי (מחכים לנו פוסטים בעוד נושאים כמו תרבות, אימהות, אוכל ועוד) ידבר עלינו ועל החברה היפנית. כיצד החברה מקבלת את הילדים שלי? ובתוך זה איך מקבלים אותי כזרה? האם יש כאן גזענות? האם אני מרגישה אותה? איך מכנים ביפן ילדים מעורבים?

שבת שלום,

שלכם

ישראפנית

הצטרפו לדף של ישראפנית בפייסבוק כאן

Mitsuru Morito©

עוד מהבלוג של ליאת לופט-מוריטו

תצוגה מקדימה

הכנה לגן או לאוניברסיטה?

"מיה נכנסת לגן או לאוניברסיטה?" שאלה אותי אימי בביקורה האחרון אצלי בטוקיו, כשהייתי בדרכי לגן לשמוע הרצאה נוספת מהמנהלת ולקבל שוב מעטפה מלאה בטפסים כתובים ביפנית. אני גרה בטוקיו משנת 2001 עם בן זוגי היפני מיצורו ושלושת...

תגובות

פורסם לפני 6 years
תצוגה מקדימה

קטן זה הגדול החדש

בקיץ שעבר ביקרנו בישראל ביקור ארוך שנמשך חודשיים וחצי. בתקופה זו הכנסתי את מיה לגן ואת עדן לקייטנה. עדן נהנה מאוד, הוא הכיר חברים חדשים והשתתף בפעילויות אך אחד הדברים שלא מצאו חן בעיניו היה האוכל...הוא התלונן שכמעט מדי...

תגובות

פורסם לפני 6 years
תצוגה מקדימה

מייד אין ג'פאן

מתוך שלושת ילדיי רק בני הבכור נולד בארץ.  את חווית הלידה הראשונה שלי רציתי לעבור בסביבתי הטבעית עם המשפחה בישראל, קרובה לאימא.  את שתי הלידות הבאות כבר עברתי ביפן. ולמרות ששתי חוויות הלידה ביפן היו מאד שונות זו מזו - את מיה...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה