הבלוג של ליאת לופט-מוריטו

Israpanit

ישראלית ביפן. נשואה ליפני, אימא לשלושה, חיה בטוקיו מ-2001. חוויוות, רשמים ומתכונים ממסע חיים: אימהות, זוגיות, תרבות וקולינריה. לומדת מחיי היום יום כיצד ליצור סינרגיה מוצלחת בין ניגודי התרבויות השונות: ישראל- יפן, ולשלב... +עוד

ישראלית ביפן. נשואה ליפני, אימא לשלושה, חיה בטוקיו מ-2001. חוויוות, רשמים ומתכונים ממסע חיים: אימהות, זוגיות, תרבות וקולינריה. לומדת מחיי היום יום כיצד ליצור סינרגיה מוצלחת בין ניגודי התרבויות השונות: ישראל- יפן, ולשלב ביניהן בהרמוניה. הצטרפו לדף הפייסבוק של ישראפנית לקבלת עדכונים על פוסטים חדשים ועוד... http://www.facebook.com/Israpanit

עדכונים:

פוסטים: 48

החל מאפריל 2013

סדרת פוסטים חדשה על החיים במשפחה מעורבת: על זוגיות, הורות, הבדלי תרבות, המשפחה המורחבת, הדילמות והשילוב. פרק ראשון בסדרה: על השפה.

12/07/2013

נתחיל בזה שכל זוגיות היא זוגיות מעורבת, כי אין שניים שהם שווים וחולקים רקע זהה, תמיד יהיו אלמנטים מנוגדים, הפוכים ושונים שמנסים להתחבר יחד ולהבין אחד את השני. זה מתחיל כבר מהבסיס השונה בין גבר ואישה, נוסיף לזה את העובדה שאנשים מגיעים ממשפחות שונות, הרגלים שונים, חינוך שונה ועוד. אז אצלנו קיימים בנוסף לכל אלה אלמנטים המעצימים את הקיצוניות בשוני, כמו מדינות שונות, דת, תרבות, חינוך וגם שפה שונה. איך משלבים שניים שהם כה שונים והפוכים זה מזה? איך בונים משפחה יחד? על בסיס איזו זהות?  מה הם היתרונות? החסרונות? עם אלו קשיים אנו נאלצים להתמודד? מה הן המתנות והשיעורים שאנו מקבלים מכך? איך זה משפיע על זהותי כישראלית? איך המשפחה המורחבת קיבלה אותנו? במה עוד מתבטאים הבדלי התרבות ביננו? ומה בכל זאת משותף והאם זה מספיק כדי להצליח בזוגיות הזו? לשאלות אלו ועוד רבות אחרות אנסה להתייחס בפוסטים הקרובים. בפוסט היום אתן טעימה מהחיים במשפחה המעורבת שלנו מהפן של השפה.

הפוסט בנוי כשאלות ותשובות מפני שאלו אותן שאלות החוזרות על עצמן כשאני פוגשת אנשים חדשים.  אז זוהי הזדמנות לענות על השאלות בצורה מסודרת:

באיזו שפה אנחנו מתקשרים בבית?

אז ככה:

ביני ובין הילדים: כשאנו לבד או עם ישראלים: עברית. כשאנו עם חברים יפנים: יפנית. (לא מנומס לשוחח בשפה שלא מבינים בפני אחרים).

בין הבעל ובין הילדים: יפנית.

ביני לבין הבעל: בעבר: 90% אנגלית. 5% עברית. 5% יפנית. היום: 65% אנגלית 25% יפנית 10% עברית.

הילדים בינם ובין עצמם: כ-80% מהזמן עברית, 20% מהזמן ביפנית.

בזמן שכתבתי שורות אלה זה נראה לי עסק די מסובך, אבל למעשה פה בבית עוברים בין שפה לשפה במיומנות ובטבעיות ובמשפט אחד יכולות להאמר שלוש שפות, כמו: `יאללה, let`s go, ima`

(יאללה בואו נלך עכשיו!). בדרך כלל אנחנו משתדלים לא לערבב במשפט אחד יותר משפה אחת אך לעיתים זה בלתי נמנע, במיוחד כשממהרים.

איך העברית של הילדים שלך כזו טובה אם אביהם אינו דובר עברית ואתם חיים מחוץ לישראל?

זו תוצאה של השקעה ומאמצים רבים מצדי. מאחר וההשפעה המקומית חזקה והסביבה דוברת יפנית, הרגשתי שעלי לחזק את הצד הישראלי בכל המובנים כדי שיהיה איזון, ואחד החשובים שבהם הוא השפה. עוד בטרם נולדו ידעתי שלא ייתכן שיווצר מצב שלא אוכל לתקשר עם ילדיי בשפתי. כבר ראיתי מקרים כאלו, שהאימא כמעט מוותרת על שפת האם מסיבות שונות וידעתי שאצלי זה לא יקרה.

אני גאה היום בעברית שלהם. אולי היא לא מושלמת כמו של ילד ישראלי החי בישראל, אבל היא טובה מאוד, והם יכולים להתבטא בחופשיות.

עדן מזהה חלק גדול מהא-ב אך לאחרונה לא ממש בעניין של לקרוא למרות שפעם לימדתי אותו ואני לא לוחצת עליו, כי אני יודעת שזה עלול להביא לתוצאה הפוכה. לקראת בר המצווה נחזור לזה והוא מודע לכך. אני ממש לא מודאגת כי מה הן 22 אותיות בעברית לעומת אלפי אותיות הקנג׳י? הידעתם שעד סוף כיתה ו׳ הם לומדים 1006 סימניות כאלה?.

אז איך העברית המדוברת שלהם כל כך טובה אם הסביבה כולה יפנית והם במסגרות דוברות יפנית?

במשך השנים רכשתי, קיבלתי ואספתי ספרי ילדים בעברית ואני דואגת לקרוא להם לפני השינה, וכשאין זמן או סבלנות הם אוהבים לצפות דרך האייפד באפליקציות המציגות תכניות בעברית או דרך יוטיוב. תכניות כמו קופיקו (הם משוגעים עליו ומשתוללים מצחוק כשצופים בו), ומיה אוהבת את “חיפזון וזהירון” התכניות של רינת גבאי, פינוקיו, ועוד..

אני דואגת להגיע איתם לחופשה שנתית בארץ (ולמעשה בכך מוותרת על יעדים אחרים לחופשה) לזמן ממושך, רושמת את מיה לגן בתקופה הזו ואת עדן לקייטנה.

ביפן אנחנו נפגשים עם חברים ישראלים, ובמיוחד עם משפחות מעורבות כמונו ומשוחחים כמעט על בסיס יומיומי עם אימא שלי דרך הסקייפ ועם בני משפחה אחרים לעיתים קרובות.

באיזו רמה היפנית שלך והעברית שלו?

בשיחה, היפנית שלי טובה יחסית לעברית שלו. הוא אמנם מבין לרוב את נושא השיחה ויכול גם להרכיב משפטים פשוטים.

אבל הוא מנצח בקרוא וכתוב.  (שוב, קטן עליו 22 אותיות….).

ומה לגבי היפנית שלי?  לשם כך חייבת לתת לכם מעט רקע על השפה הייחודית הזו.

לשפה היפנית יש מבנה דקדוקי ותחבירי מיוחד שיוצר תבניות מחשבה השונות מכל שפה אחרת. היפנים משתמשים וכותבים בצירוף של שלושה סוגי כתבים: Hiragana, Katakana, Kanji.

Hiragana – הכתב הפונטי המכיל 48 הברות.

Katakana – גם הוא כתב פונטי המכיל 46 הברות ומשתמשים בו בעיקר לכתיבת מילים שמקורן משפה זרה.

Kanji 漢字 -  שפת הסימניות שמקורה בסין. כל סימן מבטא מילה או מושג, ובצירוף סימנים שונים סימן אחד יכול לקבל משמעויות שונות לחלוטין. בקיצור – מסובך,  אך אפשרי למי שרוצה להשקיע לילות כימים בלמידה ושינון. לי אישית אין את הסבלנות לזה, למדתי תקופה מסויימת וישנם סימנים שחוזרים על עצמם ויוצא לי לראותם הרבה, כמו על שלטים בדרכים או ברכבת.

אני קוראת וכותבת הירגנה וקטקנה, ומזהה כ-150 סימניות קנג’י, פחות או יותר.

עד לפני מספר שנים, היתה לי מן חומה עם השפה היפנית. בשנים הראשונות העדפתי להיות במעמד של זרה שסולחים לה כמו לתינוק כי היא לא מבינה, היה לי נח בתוך בועה משלי, לא ממש מנסה להבין את הנאמר סביבי, ומהמילים שהבנתי השלמתי סיפורים בדמיוני.

עד היום קשה לי עם השפה הזו לפעמים, עם כל ההיררכיה שיש בה והשינוי בהתבטאות שהיא דורשת בהתאם לאדם שאתה מדבר איתו . כשאני חוזרת מחופשה בארץ לעיתים לא יוצאות לי המילים ביפנית, ולוקח לי זמן להתרגל אליה שוב…אבל זה לא רק זה. ביפן גיליתי פעם את כישורי הטלפתיה שלי והעדפתי לתקשר ברמה הקסומה הזו ולשים את הדגש על הרווח שבין המילים, שעבור היפנים הוא העיקר, כי הדברים החשובים באמת לא נאמרים. ואז קפצתי למסקנה שאם זה כך בשביל מה לי להשקיע מאמצים מלכתחילה בללמוד את התפל?…

רק בשנתיים האחרונות הפכתי לאדם מעשי יותר, מיצורו אומר שסוף סוף נחתתי על האדמה.  מה שכנראה מסביר את העובדה שבמקביל נפרץ לי מחסום השפה והתנפצה  איתה גם הבועה שיצרתי לעצמי, ואפילו נרשמתי סוף סוף ללימודי יפנית, והיום אני יכולה לתקשר עם כולם על ענייני דיומא ומבינה כ-70-80% בשיחת אימהות, וכ-15% בחדשות…אין ספק שזו שפה מעניינת מאוד, עמוקה ולדעתי גם מאד יפה.

שיעורי בית שלי ביפנית

ועוד דבר, אני לא מאשימה (לגמרי) את מיצורו, אבל אם האנגלית שלו היתה פחות טובה, כנראה שהיפנית שלי היתה טובה יותר.

האם הרב לשוניות בבית יוצרת לפעמים בלבול?

לעיתים ישנם אי הבנות בבית כתוצאה מכל השפות האלו. למעשה אין שפה משותפת לכולנו סביב אותו שולחן. אנחנו מתמרנים בין שפות. מיצורו לא מבין למה אני כועסת על עדן, למרות שלא תמיד זה כעס, אך כך זה נשמע לו בעברית . אני לא יכולה לעזור לעדן עם השיעורים שלו, לא יכולה לקרוא שום טופס, חשבון ודבר דואר אחר שמגיע אלינו, בכל אלו מטפל הבעל. יש שיגידו שיש בזה הקלה וזה מוריד ממני המון, ואני אומרת, צודקים..! אבל לא תמיד נח לי להיות תלויה בבעל ובבן שלי שיקריאו לי מה כתוב…קורה לי מידי פעם שאני מפספסת פגישה בגן או אירוע בבית הספר כי מיצורו לא הספיק לקרוא אחד מהטפסים הרבים שהילדים מקבלים באופן יום יומי כמעט.

שיעורי בית של עדן בקנג'י, משמעות הסימן: חיטה.

מה רצה המשורר? פואמה של עדן על דג רעב

מיצורו אומר שאופיי משתנה מאוד בהתאם לשפה שבה אני מתבטאת, זה נכון שהשפה היא ראי התרבות. בעברית אני מדברת מהר, ישיר ובווליום גבוה. עוד הוא אומר שכשאני עם ישראלים אני הופכת תחרותית ואמוציונלית יותר, פחות מקשיבה ומתפרצת לדברי האחר, וזה הרבה פעמים נשמע לו (ולא רק לו) מהצד שאנחנו מתנצחים או מתווכחים…הוא אומר שזה אף פעם לא קורה לי כשאני מדברת באנגלית או ביפנית. הוא אומר שאני נשמעת רגועה והגיונית ובווליום רגיל, וביפנית אני הופכת להיות מאוד נעימה, אדיבה, צנועה וקשובה, ומדברת בווליום שקט יחסית…

עוד דבר. לגבי בחירת שמות הילדים. חיפשנו שמות אוניברסליים שאפשר להגות בקלות ושהמשמעות תהיה טובה בכל שפה ובכל מקום. עם עדן ומיה הבחירה נעשתה בקלות יחסית, אך עם אדם הקטן לקח לנו קצת זמן להחליט ולהסכים על שם. רציתי ארי אך המשמעות של זה ביפנית- נמלה…לא מתאים.  השם איתי לדוגמא לא בא בחשבון כי משמעותו: כואב לי! על אדם היתה הסכמה של שנינו והשם מתאים לסיטואציה הן מבחינת האדם הראשון הכולל את כל הגזעים והצבעים והן מבחינת ההקשר לבכורי עדן, מאותו סיפור של הבריאה.

הפלוס לילדים ברור, הם שולטים בשתי השפות ברמת שפת אם, וגם האנגלית של עדן לא רעה בכלל, והיא הולכת ומשתפרת.

לצערי ביני ובין מיצורו אין שפה סודית שבה אנחנו יכולים להשתמש ליד הילדים, אך לעומת זאת לילדים ולי יש שפת סתרים!  וזו אחת הדרכים שבה הצלחתי לשווק את השפה העברית, כשפה הסודית שלנו.  כי לא תמיד קל להקנות אותה כשגרים במדינה אחרת כשהסביבה דוברת יפנית, כמו במקרה שלנו. לילדים יש טבע ורצון להיטמע בסביבה וישנם הרבה ילדים שדוחים מעליהם כל ניסיון ללמוד ולדבר בשפת האם או האב אם היא שונה מהשפה המדוברת בקרבתם.

אז מלבד השיווק שלי את העברית כשפה הסודית בינינו שאף אחד לא יכול להבין אותנו אם נרצה בכך, סיפרתי להם גם שעברית היא השפה הראשונה, השפה שבאמצעותה נברא העולם, שפת הקודש.

אך מלבד לקלס,לשבח ולפאר את העברית, עדן למד ממני גם קללה או שתיים…מה שמנחם אותי היא העובדה שאם הוא זורק איזו קללה קטנה לאויר אף אחד סביבנו לא יכול להבין!

טיפאנית:

אם בשפה עסקינן, מחקרים רבים מראים שרכישת יותר משפה אחת בילדות- דו לשוניות-עושה רק טוב לאיי קיו שלהם ומפתחת את האינטליגנציה, יש לכך יתרונות רבים גם של כושר הסתגלות והישרדות, יכולות קוגנטיביות גבוהות, גמישות מחשבתית במעברים מהירים בין שפה לשפה, הם מבינים שניתן לבטא את אותו הדבר באופנים שונים ועוד יתרונות רבים.. מומלץ להתחיל כמה שיותר מוקדם בהקניית השפה, אך חשוב שהשליטה בשפה של ההורה או המורה תהיה ברמת שפת אם. תחילה קשה להאמין שהם יקלטו משהו, וסביר להניח שילדים דו לשוניים יתחילו לדבר מעט מאוחר יותר, אבל הם קולטים הכל כמו ספוג, ובשלב מסוים הכל יוצא החוצה וזה סיפוק ענק וכייף גדול לכם וגם לעתיד של ילדכם. בהצלחה!

אשמח אם תשתפו אותי: מי מכם חי בבית דו לשוני או תלת לשוני? איך זה אצלכם?

מקהלת בית שלום, ארגון של נוצרים אוהבי ישראל שרים בעברית צחורה משירי ארץ ישראל הטובה: עצמו עיניים ולא תאמינו שמדובר ביפנים…(כבר אמרתי בעבר שהחיקוי שלהם עולה על המקור לא?)

embedded by Embedded Video

עבריפאנית

כמעט ושכחתי לענות על שאלת הכותרת: עברית ביפנית:  Hebrai-go.

עוד מהבלוג של ליאת לופט-מוריטו

תצוגה מקדימה

הכנה לגן או לאוניברסיטה?

"מיה נכנסת לגן או לאוניברסיטה?" שאלה אותי אימי בביקורה האחרון אצלי בטוקיו, כשהייתי בדרכי לגן לשמוע הרצאה נוספת מהמנהלת ולקבל שוב מעטפה מלאה בטפסים כתובים ביפנית. אני גרה בטוקיו משנת 2001 עם בן זוגי היפני מיצורו ושלושת...

תגובות

פורסם לפני 6 years
תצוגה מקדימה

קטן זה הגדול החדש

בקיץ שעבר ביקרנו בישראל ביקור ארוך שנמשך חודשיים וחצי. בתקופה זו הכנסתי את מיה לגן ואת עדן לקייטנה. עדן נהנה מאוד, הוא הכיר חברים חדשים והשתתף בפעילויות אך אחד הדברים שלא מצאו חן בעיניו היה האוכל...הוא התלונן שכמעט מדי...

תגובות

פורסם לפני 6 years
תצוגה מקדימה

מייד אין ג'פאן

מתוך שלושת ילדיי רק בני הבכור נולד בארץ.  את חווית הלידה הראשונה שלי רציתי לעבור בסביבתי הטבעית עם המשפחה בישראל, קרובה לאימא.  את שתי הלידות הבאות כבר עברתי ביפן. ולמרות ששתי חוויות הלידה ביפן היו מאד שונות זו מזו - את מיה...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה