הלילה הלך שמעון פרס לעולמו בגיל 93 ונדמה שאין מישהו כאן ובעולם, שלא עצוב על לכתו.
מה היה בו בשמעון פרס שגרם לכולם לאהוב, לכבד ולהעריך אותו כל כך? איך הצליח האיש שכולם כל כך אהבו לשנוא, לזה שכולם כל כך אוהבים לאהוב?
אני חושבת שמה עונה על כך בצורה הטובה ביותר זה הציטוט הזה מהמשנה- "איזה גיבור שבגיבורים? מי שעושה שונאו לאוהבו" (אבות דרבי נתן, כ"ג) וזה בדיוק מי שהיה שמעון פרס!
הוא היה כאן ועשה למען המדינה הזו כל כך הרבה דברים שנצטרך להוציא סדרת ספרים שלמה, כדי לפרט את כולם ולמרות כל העשייה שלו, במשך שנים רבות הוא ספג כל הזמן השמצות ועלבונות, נכשל שוב ושוב במירוץ לבחירות והיה מושא לאינספור חיקויים ובדיחות.
אבל שמעון פרס לא נתן לזה "להוריד אותו", או להפוך אותו לאדם כעוס וממורמר. להיפך- נדמה שכל מפלה כזו הפכה אותו לנחוש יותר. גרמה לו לחדד את המבט ולהסתכל רק על המטרה שלמענה הקדיש את כל חייו- מדינת ישראל!
אז הוא לא ויתר, נפל וקם וניסה שוב ושוב. הוא לא ויתר על הרצון להיות ראש ממשלה, בדיוק כמו שלא ויתר על השלום. הוא לא זגזג, לא שינה את דעותיו ופועלו בהתאם לרוח הציבור וידע, בתבונה רבה לגעת בכל אחד בלי לשקר לו.
אחת התכונות הבולטות ביותר שלו היתה האופטימיות הנצחית והיכולת לצחוק על עצמו. הוא היה איש מלא הומור (ולא צריך להכיר אותו אישית כדי לדעת את זה) וזו בעיניי, אחת מהמעלות הגדולות שיש לאדם.
והוא האמין- האמין שאנשים טובים מיסודם. האמין בשלום. האמין בנוער. האמין במדע. האמין בנו, גם כשאנחנו כבר קצת הפסקנו להאמין בעצמנו.
וזה בעיניי מה שהפך אותו ל"גיבור שבגיבורים". לאט לאט, כמו טיפות מים על סלע, הוא חדר ללבבות של כולם, לרבות האנשים שהכי שונאים אותנו בעולם. הכבוד שהוא רכש לכולם, גם אם לא הסכים אותם, חלחלה בסוף וגרמה לצד השני לכבד אותו במידה שווה.
והיום, כשהוא לא כאן יותר כדי לדחוף את ההרים בעצמו, הוא השאיר לנו חור ענק, אבל גם לא מעט משמעות ונתיבי דרך!
תודה שמעון. תודה על כל מה שעשית למען המדינה הזו והעם הזה. תודה שהסתכלת לנו בעיניים, חייכת וגרמת לנו להאמין שאולי עוד יש כאן ניצוץ של תקווה. תודה על שלימדת אותנו מהי דרך ארץ, ענווה וצניעות ותודה על שלימדת אותי ואת עומר שלי מהי כוחה של אמונה ולמה חשוב לא לותר אף פעם, במיוחד על אלו ששונאים אותך ומזלזלים בך הכי הרבה.
תודה שמעון! היית ולנצח תישאר הגיבור שבגיבורים עבורי!