שופטים עם דם על הידיים

פתחנו את ערב עצמאות 72 של מדינת ישראל עם ידיעה על אישה שנלקחו ממנה חייה, רק כי מישהו שהוא יכול לרצוח, כי מותר לו, ולא יעשה לו דבר. יותר מכך, לא רק שהוא יכול, הוא גם קיבל גב מלא מבית המשפט שידע שיש סיכון לחייה. יש באמת מישהו ששומר עלינו?

כולנו כל כך מתעסקים במגיפת הקורונה, עד שנדמה ששכחו את המגיפה הנוספת שקיימת כבר שנים על גבי שנים כאן, וממנה נרצחות נשים ללא הפסקה. מגיפת האלימות, האונס, והרצח.

אך נדמה שאת המגיפה הזאת, מערכת החוק לא הולכת, או לפחות לא מתכוונת, למגר.

כל כך הרבה מקרים בהם תיקים על אלימות מסתיימים בעסקת טיעון כלשהי, בעבודות שירות, מאסר על תנאי, מאסר מקוצר בפועל, וסיכון של ממש לחיי בני המשפחה שחווים את האלימות, אבל משום מה בבית המשפט עדיין חושבים שזה בסדר ומותר להקל ראש בתיקים האלו ולשחרר את הרוצחים לחופשי.

דוגמא לזלזול בחיי אדם אפשר לראות בתיק בו טיפלה השופטת רבקה מקייס כאשר שלחה גבר מכה, לגור תחת אותה קורת גג עם גרושתו, וציינה שמדובר סך הכל ב"אי נוחות מינורית". אותה אי נוחות עליה דיברה מקייס היה ספציפי שמדבר על הליך סכסוך מאד קשה בין בני הזוג הביא עדויות בבית המשפט על כך שהגבר הכה את אשתו לשעבר, הורשע וישב על כך במאסר, ואף ישנה החלטה משפטית משנת 2015 שמרחיקה אותו מהבית. 

החשוד ברצח כבר הורשע באלימות כלפי הנרצחת (שאטרסטוק / Mehaniq)
החשוד ברצח כבר הורשע באלימות כלפי הנרצחת (שאטרסטוק / Mehaniq)

פתחנו את ערב עצמאות 72 של מדינת ישראל עם ידיעה על אישה שנרצחה, רק כי מישהו ידע הוא יכול לרצוח, ולצאת מזה זכאי. יותר מכך, לא רק שהוא יכול, הוא גם קיבל גב מלא מבית המשפט שידע שיש סיכון לחייה. מקרים כאלו קיימים אינספור, אך לא כולם מדווחים. כל מקרה שמדווח הוא עוד נורת אזהרה עבורנו ותובנה קשה ומכאיבה שאין באמת מי ששומר עלינו, וכל מקרה אלימות הוא סך הכל עוד מספר תיק שבית המשפט ממהר לסגור, ולא משנה לו המחיר.

על פי דיווח מ-Ynet, נעצר אמש חשוד ברצח אשתו בחולון, לאחר שנראה כי בורח מהבניין בו התווכחו עם סכין בידו, לאחר שדקר אותה למוות. החשוד השתחרר לפני כחודש וחצי לאחר שסיים לרצות מאסר בגין אלימות כלפי מאסטוול אלאזה ז"ל, הנרצחת, אשתו, כאשר המקרה בגינו נאסר כלל אלימות קשה של שנים ואיומים ברצח.

הציטוט שהכי גורם לדמעות ולמחנק בגרון הוא זה המבהיר לכולנו עד כמה הזלזול המכעיס והעמוק בחיי אדם חורץ גורלות: "גזר הדין של עשרה חודשי מאסר ניתן לפני פחות משלושה חודשים, ב-5 בפברואר. אך תקופת המעצר הופחתה מהעונש, והוא שוחרר ב-11 במרץ, ושב לבית שבו התגורר עם אשתו." 

יש בבית המשפט שופטים עם דם על הידיים. שופטים שלוקחים את הביטוי "צדק" והופכים אותו לעובדה הכואבת שחיי אדם הפכו להיות מספר תיק בבית משפט שמקבל עוד עסקת טיעון כדי להעביר אותו הלאה כמה שיותר מהר, ורמת הסיכון הממשי לא מעניינת כנראה אף אחד.

חייה של מאסטוול אלאזה ז"ל, לא באמת עניינו אף אחד, אם בן הזוג שלה, רוצח, שוחרר לפני הזמן לביתו, לחיות עמה תחת אותה קורת גג כשהוא הופך את חייה לגיהנום של אלימות ומאיים ברצח. 

החל משנות ה- 2000 מתבצעים בישראל בממוצע כ- 20 מקרי רצח של נשים מדי שנה. כמה מקרים כאלו קרו בגלל זלזול של שופטים מסוימים בחיי אדם? כמה מקרים כאלו היו כתובים מראש על הקיר?

הלב כואב, כל כך כואב, והדם ממשיך לזרום.

דרושים שופטים אמיצים וערכיים שישימו סוף לדם שנשפך, לחיים שנקטעים, למגיפה שקיימת פה כבר שנים. 

למגיפה הזאת אין חיסון, אין נוגדנים, מי יציל אותנו?

לקריאה נוספת:

בתום מצוד: נעצר חשוד ברצח אשתו בחולון

לשופטת רבקה מקייס: האם היית מכריחה את הבת שלך לחיות עם גבר מכה?

 

עקבית לביא מג'ר
אמא לאהבות הגדולות בחיי, נושמת צילום וכתיבה. אפשר לקפוץ לביקור גם כאן: https://www.facebook.com/mysoulphotographer