לאישה שאיתו

מכתב פתוח לאישתו של הידיד לשעבר.
שלום לך יקרה. שלום וברכה, אישתו של-.
נעים מאוד, איזמרדלה. פעם , הבעל הטרי שלך היה החבר הכי טוב שלי. היום אנחנו לא בקשר,
הרי את יודעת.
יש לי כמה דברים לספר לך.

בחורה עם מחשב נייד

לאישתו הטרייה של הידיד שלי לשעבר. רגע, למה סתם ידיד? בואי נאמר חבר. לא הָחבר, אלא פשוט חבר טוב.
שלום לך, בת-זוגו של מי שבמשך שנים היה החבר הכי טוב שלי, והחברה הכי טובה שלי, ואיש הסוד, כותל הדמעות. ידידי נפש. כל מה שאומרים לך כל השמות האלו, כי זה פשוט ובמדויק מה שהרגשתי.
יש לי כמה דברים לספר לך.

מי את בכלל?



לא מכירה אותך, מעולם לא ראיתי אותך במציאות, אפילו לא מרחוק. אף לא לרגע אחד. אני לא יודעת איזה ספרים את קוראת, מה את אוהבת לאכול, כמה סוכר את שמה בקפה שלך בבוקר. אין לי מושג איזה מזל את, מה הגובה שלך, או מה מידת החזייה שלך.
וכמה שעצוב לי לומר את זה, דבר אחד אני יודעת בוודאות. את לא אוהבת אותי, בגללך אנחנו, אני ובעלך, כבר לא בקשר. זו המציאות כמו שאני קיבלתי אותה. כבר הרבה זמן אני כותבת לך את המכתב הזה – בראש, בלב. עכשיו גם פה.
הכרנו בגיל 18, אני ובעלך הטרי.
אז הרגשתי נורא גדולה וחשובה. בעצם הייתי ילדה, שבאה ממקום קטן, צמאה להכיר אנשים חדשים. אני ובעלך, שאגב היה גם בן שמונה עשרה עם המון תאווה לחיים ודעות מוצקות על כל מה שאפשר לעשות כדי לשנות את העולם, ישר התחברנו. אהבנו בדיוק את אותם דברים. דיברנו שעות, על כל נושא שבעולם. טיילנו ביחד, הכנו ארוחות, הלכנו ברגל. כמה שאהבנו לבלות זמן אחד עם השנייה, ושיהיה לך ברור: שום קליק לא היה שם. שום ניצוצות לא עפו באויר. מאוחר יותר יסתבר לי שניצוצות שלא עפו בינינו בהתחלה לא יעופו גם בעתיד, אבל החברות העמוקה שלנו? זו רק תלך ותעמיק.

לא מחבב אותו


קצת לפני שהתחתנתי אמר לי בעלך שהוא רוצה לספר לי משהו. תראי, לא יודע איך להגיד את זה. אה… לא אוהב את בעלך. פשוט, ככה אני מרגיש. את חשובה לי.
אוי, זה בסדר! ואמרתי לו שאני יודעת.
מה באמת? שאל איך אני יודעת.
טוב נו מה, אני לא יודעת לקרוא את התגובות שלך? ככה אמרתי לו.  אבל זה בסדר, הרגעתי אותו… כי כמו שאתה יודע וכמו שסיפרתי לך – אני אוהבת אותו, נורא. עד הירח ובחזרה, ואל תדאג – יהיה לי טוב. אני אהיה בסדר.

אף פעם לא הייתי מאוהבת



בעצם, אף פעם לא הייתי מאוהבת בבעלך. עכשיו תקשיבי, אולי זה חדשות בשבילך: לא תאמיני, אבל אני בניגוד אלייך אף פעם לא הייתי מאוהבת בו. יש בכלל הבדל בין משיכה לאהבה? היום אני יודעת שיש. הבדל עצום. ולמה אני אומרת את זה? כי הייתי עם גברים שהתאהבתי בהם, הרבה יותר מהר, הרבה יותר חזק. מעולם לא אהבתי אותם כמו שאהבתי אותו. אז איך כל זה מסתדר עם מה שאני בעצם מספרת? הרי אני אומרת שכל כך אהבתי אותו.
כן אהבתי, והערכתי, ונהניתי להיות ולדבר ולספר.
לא התאהבתי בתשוקה של פרפרים בלב.
אוקיי, אז מה איתך. מה אני חושבת עלייך? את מושלמת. יודעת בדיוק איפה כל דבר מונח. התמונת פרופיל שלך עם בגד-ים, כמתבקש. בפעם הראשונה שראיתי נשארתי פעורת פה. וואו פשוט מדהימה, אמרתי לו. אין לי בעיה להחמיא כשזה כל כך ברור. וכמובן שיש לך כל מה שצריך. ותואר ראשון, ושני ושלישי, והצטיינות מהדיקאן, ומהחיים בכלל.

אל תכעסי



ואז הוא אמר לי. מצטער איזמרלדה. פשוט חייב להגיד לך משהו. הוא סיפר לי שאת לא סובלת אותי. אפילו שונאת. אל תכעסי אבל אני לא יכול להיות בקשר, הוא אמר. רגע – אותי את מתעבת?? שאלתי את עצמי. אני, שהייתי אז כל כך מאוהבת בבעלי שהלכתי אחריו באש ובמים. שלא ראיתי דבר מלבדו. מה בכלל פה יש לשנוא אותי? אני בסך הכל חברה טובה. מעולם לא היה בינינו דבר שאינו אפלטוני לחלוטין. הוא אמר לי לא לכעוס אבל לא יכולתי. לבעלך אמרתי שאני מבינה, אבל עלייך כעסתי. לא יכולתי להבין. לא רציתי לוותר.
כשהתקשרתי להזמין אותו למסיבת הגירושין שלי הוא אמר שבטח שהיה מגיע, ושהוא רוצה לראות אותי. אבל אני מבינה, הוא לא יכול. מה לעשות.
היום אני לא כועסת עלייך. אני מבינה, זו לא אני זו את. אין שום דבר שאוכל לעשות, צריכה להשלים עם זה שויתרתי על הקשר המופלא שהיה לי ולבעלך. לעיתים אני כועסת, לפעמים עצובה. והרבה מתגעגעת.
את לא יודעת. כנראה אף פעם לא תדעי. שמה של ביתך הקטנה, הוא בדיוק כמו השם האמצעי שלי.