סודה של מספרת הסיפורים

המלצה על "סודה של מספרת הסיפורים", ספר חדש מאת הסופרת סג´אל בדאני

קיבלתי את הספר החדש ומיד התחלתי לקרוא אותו. חיכו לי על המדף (ועדיין מחכים) עוד הרבה ספרים אבל משום מה התחלתי דווקא אותו.
אולי בגלל שלמרות שהוא לא דק בכלל (429 עמודים) הוא מאוד קל. משהו בנייר שבחרו כנראה. לי זה דווקא טוב כי אני הרבה בנסיעות ולוקחת איתי קבוע ספר אז אהבתי את זה.
 

sodashel_master

על מה הספר?

ג'איה, עיתונאית צעירה, אמריקאית מלידה ממוצא הודי, חובה התמודדות עם דיכאון וקושי בעקבות טראומה ומשבר בחיים האישיים.
בנוסף לכך, די במקרה,  נודע לה שסבא שלה גוסס אי-שם בהודו, במקום בו היא יודעת ששורשיה נטועים, אך היא עצמה מעולם לא הייתה שם.
יש לג'איה הרבה שאלות שנראה שאף אחד לא ממש מתכוון לענות לה עליהן, כמו למשל: למה אמא שלה לא בקשר עם משפחתה הקרובה? מה הסוד הנורא שליווה את החיים של סבתא שלה, אמא של אימה? ועוד. אז כדי לברוח מהמצוקות האישיות שלה וגם כדי לנסות להתחבר לשורשים, היא מחליטה לנסוע להודו. כשג'איה מגיעה לבית בו גדלה אמא שלה בילדותה, היא מגלה שאיחרה את המועד ושממש לאחרונה סבא שלה, אביה של אימה, נפטר. בבית המשפחה היא פוגשת בראווי, משרת אישי מסור שמסתבר שליווה את המשפחה במשך תקופה ארוכה, והיה האדם הקרוב ביותר ושומר הסודות של  סבתה שנפטרה לפני שנים רבות. בתוך גן נסתר של בית ספר בריטי נטוש ג'איה משוחחת עם ראווי יום אחרי יום וכך לאט לאט נחפשת לסיפורה הטראגי-דרמטי של הסבתא שלא הכירה. ג'איה שהייתה בהתחלה עם נחיתתה בהלם תרבות (כמו כולנו בהודו, לא??) מתחילה בסופו של דבר להתרגל לסביבה, לריחות ולמסכנות שברחוב ההודי הכפרי, ונסחפת לתרבות המקומית והמשפחתית שלה.
הספר קריא וסוחף. יש בו כמה דברים לא ברורים וקצוות שלא בהכרח נסגרים סופית, הכתיבה לא מאוד בוגרת אבל בסופו של דבר מדובר בספר מומלץ ביותר לקריאה.

איך זה מתחיל?

פתח דבר 
קיץ 2000

"עשרים אחוזים מהנשים מפילות. מתוכן, שמונים אחוזים מאבדות את תינוקן בשנים־עשר השבועות הראשונים להריונן. לאישה בת שלושים יש לפחות שנים־עשר אחוזי סיכון להפלה, והאחוזים עולים עם כל שנה נוספת.
 אני יכולה לצטט את הסטטיסטיקות האלה ואחרות בעל־פה. חקרתי אותן בלי סוף מאז התחלנו לנסות להביא ילד. זה היה לפני חמש שנים. מאז, ביליתי אין־ספור שעות בספרייה ובאינטרנט, מקווה להיתקל במחקר חדש או בתרופה שתשפר את הסיכויים להיריון וללידת תינוק בריא. אולם התוצאות הן תמיד אותן התוצאות — על כל תינוק שנולד, ישנם זוגות רבים שאינם מגיעים לכדי היריון. על כל אישה שמחבקת ילד בזרועותיה, אחרת משתוקקת לבכיו המנחם של ילד. על כל זוג שממלא את ביתו בהצלחה במשפחה, ישנו זוג אחר שלעולם לא יהפוך לזוג הורים.
 אני מתבוננת בתמונת האולטרסאונד שאחוזה בין אצבעותיי. קודם אני מסובבת אותה הצדה ואז הופכת את הנייר, הצד העליון למטה. אני משננת את הקווים השחורים־לבנים המפותלים שמקיפים את התמונה היחידה שיש לי מהילד שלי. אני צובעת בדמיוני את המקומות שאין בהם דבר ומדמיינת שהנוזל שמקיף אותו או אותה הוא צלול וחמים, כמו מי אמבט. אני משוכנעת שחריקות גלגליה של הרכבת הפרוורית על מסילתה, זו שאני נוסעת בה מדי יום, נשמעות כמו סימפוניה שמרדימה אותו ושהפחד שאוחז בכל תא מגופי אינו חודר כלל אל רחמי. במקום זאת, התינוק שלי חי בתוך עולם של אושר ושמחה, בטוח בעתידו (…)"