השופט

קיראו מה חשבתי על הספר החדש, "השופט", מאת שי אספריל, בהוצאת עם עובד.

קיבלתי את הספר הקטן הזה לקריאה, ועוד לפני שפתחתי הוא סיקרן אותי. התחלתי לקרוא, ולא ידעתי עד כמה אוהב את הספר, בעצם עד לרגעים אלו ממש בהם סיימתי אותו.
עטיפה_-_השופט(2)

על מה הספר?

גיבור הספר הזה הוא אריאל. אריאל בן אליאס הוא שופט במקצועו שהוזנק למעלה בקריירה משפטית ועתידו לכאורה מובטח. הוא רווק תל אביבי טיפוסי שגדל צמוד צמוד לאמא, שעבדה קשה כמעט כל חייה בגידול הילד ובהסתרת הזהות של אביו מולידו. ממש ברגע המראת הקריירה המשפטית שלו, אריאל מכיר אי שם באינטרנט, לגמרי במקרה, אישה נשואה. הם נפגשים, ומכאן הכל מתחיל. או ממשיך, תלוי איך מסתכלים על זה.

מה אהבתי בו?

קודם כל, אהבתי את גודלו. אני לא אוהבת ספרים ארוכים, גם אם הם טובים, יש גבול לעובי הספר שאני יכולה לקחת איתי. הקריאה מאוד שוטפת, מה שהופך את הספר הזה לקריא אבל מבלי להיות פשוט וקליל מידי. הוא ממשיך לאתגר אותך לאורך כל אורכו, ובמהלך הקריאה הקורא מנסה להבין להיכן עוד ייקחו אותו החיבורים המופלאים שיצר הסופר בכישרון רב בספר הזה.
העלילה מותחת אך מבלי להיות ספר מתח, מעוררת חשיבה ומרתקת. בקיצור, אהבתי אותו מאוד ואני ממליצה עליו בחום.
זהו הספר השלישי של שי אספריל, זוכה פרס רמת גן לסופרי ביכורים.
השופט, 284 עמודים, הוצאת עם עובד.

איך זה מתחיל?

אריאל

"כה נורא הוא השקר שבשתיקה, כה נתעב הוא הסוד. כה בזויות הן אילמותו וחמקמקותו, שהופכות אותו למסוכן אף יותר מן הבדיה הנאמרת בקול. כן, בעוד השקר המפורש נחשב תמיד למוקצה, כמו פושע אלים וגס, השקר הדומם מתעתע כנוכל מתוחכם, מנהל השקעות בחליפה ששודד במתק שפתיים חסכונות של זקנים, או עורך דין שמזייף צוואות וגונב מיליונים ("אני זרועו הארוכה של בית המשפט!").
כמו רבים מאיתנו, גם אני גדלתי בתא משפחתי שהיו בו סודות, והשפל שבהם נגע לזהותו של אבי, הגבר שאימי נמנעה תמיד מלדבר על אודותיו.
כשהייתי ילד, שאלתי אותה עליו לפעמים, אבל תשובותיה היו כשל שקרני השתיקה האחרים, כעוסות ומתחמקות. מבעד לשברי הכזבים ורסיסי המשפטים הבנתי שלא הייתי בראש מעייניו, וההבנה הזאת, שלא רצה אותי, ליוותה אותי כצל כל חיי.
מדי פעם בפעם הגיע אבי, כפי שדמיינתי אותו, לבקר אותי במקומות שלתוכם אימי לא יכלה למנוע אותו מלהיכנס. לעיתים הגיח אליי מבין השמיכות והסדינים ודיבר אליי בקולו הרך והאבהי, בעודי שקוע בשינה עמוקה באישון לילה. לפעמים הבליח פרצופו תחת כובעו של גבר שראיתי ברחוב ושנראה לי בגיל המתאים. פעמים אחדות דיבר אליי באנגלית מן הטלוויזיה מתוך פרצופיהם של בובי יואינג או ריי קרבס, וכל זאת היישר מדאלאס, טקסס, ששם התרחשה עלילת הסדרה האמריקאית שהייתי צופה בה באדיקות בשנות נעוריי".