לא בת עשר

בחורה עם מחשב נייד

את לא בת עשר, ולא הולכת לכיתה ד'. או ה'.
אני כבר לא מורה אז מותר לי לא לדעת איזה גיל בדיוק עולה לאיזו כיתה.
את לא בת עשר, ולא מכירה את האחים המקסימים שלך.
את חן, שנהיה אלוף הוקי ומצטיין כמובן בבית ספר.
וגם נאור, שאוהב לשחק במחשב ולא שוכח לתת נשיקה וחיבוק לפני שנפרדים.
ויוגב, שאוהב לרוץ ולעשות בלאגן, שאבא קורא לו תיש או בשם של חיה אחרת.
ולך, אבא כבר לא קורא יותר שוקטה.
את לא בת 10, ולא מכירה את איילת השחר שנולדה רק אחרי ש-,
ואתן לא משחקות או שוחות יחד בבריכה.
וניצן ואת לא נוסעות אחת לשנייה בחופש, ולא הולכות לסנטר לקנות ריינבו-לום או איזה טרנד חדש אחר.
ואני לא עוזרת לך בשיעורים בחשבון ולא מתעצבנת עלייך כשאת לא יודעת בע"פ לוח הכפל.
ולא מזמינה אותך לבוא עם יניב ואיתי למסעדה, או לסרט על מפלצות עם מעייני, או סתם למילקשייק בקנטרה עם אינה ותמרי.
ועידו לא לא-נותן לך לשחק באייפד, ויואב לא מספר לך על מסעות צלילה וטרקטורונים.
ותמרי ואלוקי לא מספרות לך על כוכבי-לכת ועל במבי הכלבה, ששוב הלכה לאיבוד.
ואנחנו שפה כמעט לא מדברים, למרות שלרגע לא שוכחים. כי אצלנו במשפחה כולם אומרים שהם בעד לדבר אבל במציאות טובים יותר בלשתוק.
את לא בת עשר ואנחנו לא חוגגים לך יום הולדת עם מפעילה שהזמינו רק בשביל שתעסיק  את הילדים ותחלק בסוף פרסים, ולא נאכל שם עוגה גדולה עם הלו-קיטי מבצק סוכר.

ואנחנו לא מחבקים מספיק ולא אומרים מספיק שאוהבים, ולא מנשקים את הילדים אחרי שהם עברו את גיל הגן.
זה למרות שאנחנו כל כך קשורים אחד לשני שלא יכולים לעבור שבועיים, וגם זה בהגזמה, מבלי שניפגש.
ויש לך משפחה מהממת עם אמא שמפיצה אור ואהבה, ואבא שהוא בערך האדם היחיד בעולם שאני יכולה להגיד עליו שאני מעריצה, אבל איכשהו אף פעם לא מוצאת את הזמן להגיד לו את זה.
ואני לא שוכחת אותך לרגע. ואיך שבאותו יום שהודיעו לי היה לי כל כך עצוב שלא יכולתי להישאר לבד בבית קטן עם רצפה מעץ, אז הלכתי לטפל בילדים של אחרים.
ובשישי הבא נשיר לך שיר והבנים רק יעמדו בלי לשיר, ונחזור בשנה הבאה. ונגיד כמה אנחנו מתגעגעים, לילדה אחת קטנה ואהובה, שבאה לעולם הזה ללמד אותנו קצת יותר להעריך, וגם להתגעגע.
ילדה אמיצה שנלחמה על חייה ואנחנו אוהבים כל כך שזה עדיין כואב.

התמונה האחרונה שלנו ביחד. איילה וללי.