החיה ללא סוג

החיה ללא סוג, מאת רז חיים ספקטור, הוא ספר בודק-גבולות. הוא אומנם לא הצליח ממש לעצבן אותי אבל בהחלט גרם לי לחשוב.

בחורה עם מחשב נייד

את הספר הזה סיימתי כשהייתי חולה. ממש חולה. כולל חום גבוה, צמרמורות, טונות של רחמים עצמיים ושנאה כלפי….כלפי כל דבר בעצם.
אבל פתאום היה לי זמן. לחשוב, לראות מה המסר מאחורי המילים. למה המחבר מתכוון כשהוא כותב על סיטואציה, דמות או אפילו חיה כלשהי.
בדרך כלל זה לא קורה לי. אני אוהבת להיסחף על העלילה, לזרום על המילים בלי לחשוב יותר מידי למה התכוון המשורר.
לאחרונה כשאני כותבת על ספרים אני עונה לכם על 3 שאלות: על מה הספר, מה חשבתי עליו, איך זה מתחיל. במקרה הזה – זה לא יקרה.
פשוט אספר לכם עליו. כמו שכתבו עליו: זה ספר שפשוט צריך לקרוא.
הספר הגיע לידיי לגמרי במקרה. טוב אין ממש דרך אחרת כי לא תמצאו אותו בסטימצקי או בצומת ואפילו לא באינדי-בוק.
למרות שהוא מאוד בודק-גבולות, גם מבחינת תכנים וגם מבחינת הכתיבה עצמה, התחברתי אליו. כאילו כל הזמן מישהו בודק אם לא התעצבנת מספיק בשביל לזנוח אותו במדף ולהמשיך הלאה לספר הבא. המחבר רז חיים ספקטור, כמובן מודע לעניין הזה בכתיבה שלו. הוא אפילו כותב על זה.
"כשאני חושב עכשיו על הספר הזה, 2007, הוא דומה בעיני למסעדה שמגישים בה אוכל טרי ומיוחד, אבל אין בה שולחנות ואין בה סכו"ם ומפיות."
רק לא מזמן חשבתי שכבר הרבה זמן לא קראתי משהו שונה, אחר, פורץ גבולות, שיגרום לי לחשוב קצת מעבר. ואז באמת הגיע אליי הספר הזה, שעשה את כל מה שכתבתי כאן.
לא רק מבחינת כתיבה מדובר פה גם בבדיקת גבולות. הגיבור שמצטייר באוטוביוגרפיה הזו הוא אדם של קצוות.
חי על הקצה אבל ממש משווע לאיזה סוג של שיגרה או משהו שיחבר אותו לקרקע.
נודד בין מקומות שונים ומשונים במזרח הרחוק, אזרח של העולם, שנשאר ישראלי לגמרי.
אחד שמבלה זמן פנוי במכוני-ליווי כך שגופו משתמש בכל מה שיש לעולם להציע, אבל עמוק בפנים יש לו כמויות אדירות של אמפטיה.
הוא מזהה את הזקוק לעזרה בכל מקום ועוזר לו במה שצריך, אבל בסופו של דבר טוען שהזקוק הוא זה שבעצם עזר לו.
הוא לא הצליח לעצבן אותי לגמרי, אחרת הייתי זונחת אותו וסביר להניח שגם לא הייתי כותבת לכם עליו…אבל כן היו קטעים שהקשו עליי מעט את ההתמודדות איתו. למשל ריבוי מלל בנושא הטניס. אני יודעת מה זה כשאתה נורא אוהב משהו. אתה כל כך אוהב ונורא בתוך זה ולעיתים חושב שכל העולם כמוך. וגם אם לא? הם בטח יהנו לקרוא על זה. אז במקרה הזה לא ממש.
עוד משהו שאהבתי זה העיסוק במה יחשבו, מי יקרא אותי, מה יגידו. אני חושבת שאצל כל אחת מאיתנו כבלוגריות ובכלל אצל אנשים כותבים זה נושא מאוד חזק.
לא משנה כמה פעמים אני אגיד לעצמי "מה אכפת לך בכלל מה יגידו??" זה לא יעזור.
"(…) הוא יודע שהסיכוי שלו להצליח קלוש מאוד. הוא יודע שהסיכוי שהדברים שהוא כותב יעלו על במה בישראל הוא אפסי. והוא בכל זאת כותב בדרכו".
מזל שהוא כותב.

לפני סיום  – איך בכל זאת משיגים אותו?
את הספר ניתן להשיג בחנות ספרים הולצר בירושלים.
המחבר ישמח למכור לכם את הספר באופן ישיר. אפשר ליצור איתו קשר בפייסבוק שלו.
החיה ללא סוג.
מאת רז חיים ספקטור.
בהוצאת מנשר של סופרים.
288 עמודים.
אם תלחצו ממש ממש כאן תגיעו למועדון הקוראות של זמורה ביתן, שם תוכלו לקרוא עוד ביקורות מופלאות על ספרים נהדרים. שלי ושל אחרות