הטוב, הרע, והלא נורא

ביקורת שלי על שלושה ספרים: רק עוד דבר אחד – מאת ג'ונתן טרופר, נמר מעופף – מאת יעל טבת קלגסבלד, תשעה ימים – מאת טוני גורדן.

היום אני ממליצה לכם על שלושה ספרים. שלושתם טובים!! אחרת לא הייתי ממליצה. אבל אחד מעולה, אחד קצת פחות, ואחד בעיקר קריא. וזהו.

הטוב

על מה הספר?
סילבר, הגיבור הבלתי מעורער של הספר הזה, הוא לא במצב משהו. הוא גר במלון דירות, מתפרנס משאריות של קריירת עבר מפוארת שנמשכה דקה,
ולא ממש בקשר עם המשפחה שלו, שהיא פחות או יותר, המשפחה שלו לשעבר. ואז קורים כמה דברים שמשנים את חייו. מה הוא יעשה עכשיו? האם ינסה להילחם
ולהציל את הכל או פשוט ימשיך כך וייכנע, ולעזאזל הכל? בשביל לדעת תצטרכו לקרוא.
מה חשבתי עליו?
אני פשוט מאוהבת בכתיבה של ג'ונתן טרופר. לגמרי במקרה קראתי אותו כשגרתי בארה"ב ומאז אני לא מפספסת הזדמנות לקרוא משהו שלו,
למרות שלא כל הספרים שלו עד כמה שאני יודעת תורגמו לעברית.
הוא מתאר בפשטות את הדברים שכולנו (טוב לפחות אני) חווים: איך אני ביחס לאחרים? מה יש לו שלי אין? ולמה לפעמים נדמה שהכל קורה דווקא לי?
בקיצור – כל כך אהבתי אותו, שלא רציתי שהוא ייגמר.
איך זה מתחיל?
"היום יום שלישי, קצת פחות משלושה שבועות לפני שאשתו אמורה להתחתן, וכמה ימים לפני שסילבר יחליט זמנית שהחיים אינם בהכרח מצדיקים את המאמץ הכרוך בהם, אם מדובר בחיים עלובים כמו שלו. עברו בערך שבע שנים וארבעה חודשים מאז שדניס התגרשה ממנו, משורה ארוכה של סיבות מוצדקות, ובערך שמונה שנים מאז שהלהקה שלו, "הסביונים השפופים", הוציאה את האלבום הראשון שלה (…)"

הרע

על מה הספר?
מיקי מילוא, הגיבורה של הספר הזה, אמורה להיות אישה חזקה, מוערכת, נערצת. אחת שיודעת להתמודד. עד היום בו מגיעה שיחת טלפון שקוטעת את השגרה.
הבן שלה לוקח את האקדח של הבעל הגיבור האלוף במיל', ויורה למוות בחברו הטוב. מאז מתחיל מסע של שאלות, חלקן נשארות ללא תשובות, ותיעוד מפורט של ימים קשים
מנשוא שעוברים על גיבורת הספר.
מה חשבתי עליו?
הוא כתוב היטב, את זה אי אפשר לקחת ממנו. נכון שהספר מעלה שאלות חשובות שאנחנו מתמודדים איתם בחברה הישראלית. ומסתבר שיש לו גם אחלה יח"צ, אחרת אין לי הרבה דרכים להסביר את עובדת היותו בראש טבלת רבי המכר כבר שבועות.
המחברת מפתחת פה נושאים שמעוררים אומנם את דמיונו של הקורא אבל אין להם ממש קשר לעלילה. לדוגמה – המיני-רומן שמתחיל להתרקם: אם כבר זה קיים לפחות שיהיה למען מטרה כלשהי בסיפור. מיותר לציין שהגיבורה מתוארת לעיתים באור מגוחך לחלוטין.
איך זה מתחיל?
"אני עומדת בפני הכרעה חשובה. שוגר דדי או סליפינג ביוטי? ורוד בהיר או ורוד יותר בהיר. לשוגר דדי יש שם יותר מעורר אבל סליפינג ביוטי הוא צבע יותר יפה.
אני הולכת על היפה. "סליפינג ביוטי", אני מודיעה לאנה המניקוריסטית. היא מביטה בי באכזבה ושולפת בקבוקון ורוד ממדף עמוס בקבוקונים. "למה את אף פעם לא שמה אדום?"

והלא נורא

על מה הספר?
ערב מלחמת העולם השנייה. אוסטרליה.שכונת פועלים.קיפ מתעורר בבוקר. זה הולך להיות היום החשוב בחייו.
בספר מתוארים 9 ימים שכאלו, כשכל אחד מהם הוא יום גורלי בחייה של דמות מהמשפחה.
הספר הוא רומן, כתוב היטב, חוצה זמנים ותרבויות.
מה חשבתי עליו?
אהבתי את הספר אבל היה לי קשה להתחבר אליו. הריבוי בדמויות והשמות, הקפיצה קדימה ואחורה בזמן, כנראה שכל אלו עשו את זה מעט קשה עבורי
להתחבר לדמויות ולרצות לדעת מה קורה להן בסוף. כשסיימתי לקרוא חשבתי לעצמי שאולי אם אתחיל עכשיו לקרוא אותו שוב מההתחלה, אולי אתחבר מעט יותר.
איך זה מתחיל?
"ישנם ימים כאלה, שקרן השמש הראשונה רק מציצה מבעד לווילונות וטראח! כבר אתה קופץ מהמיטה כאילו השטן בכבודו ובעצמו רודף אחריך, כאילו שכבת במיטה כל הלילה ורק חיכית שהיום יתחיל כדי שתוכל להזיז את הרגליים. הן עצבניות ומגרדות, מחכות כבר לתזוזה, כאילו אתה יושב באולם קולנוע, מחכה שהסרט יתחיל."

קליק קטן למועדון הקוראות של זמורה ביתן.