בנות ריאד. החיים מאחורי הרעלה.

המלצה על הספר בנות ריאד. הספר מוגדר כרומן חושפני המציג את חייהן של נשים צעירות שמשתייכות לאוכולוסייה הגבוהה בריאד. הספר נאסר למכירה בסעודיה, עורר תגובות סוערות ברחבי העולם הערבי, והגיע אליי. מה חשבתי עליו?

על מה הספר?

החיים מאחורי רעלה זו לא קלישאה במקרה הזה. החיים של ארבע הצעירות גיבורת הספר הזה מתנהלים מאחורי חומות כבדות של דעת קהל, סביבה לוחצת, הגבלות ואיסורים, והמון שמרנות ופחד. כשחושפים משהו מייד צריך לכסות משהו אחר. "כשהחתן ומלוויו היו במרחק של כמה צעדים, משכה למיס את מפת השולחן כדי לכסות את המחשוף שלה. אחותה התאומה, תמאדור, השתמשה ברדיד שתאם את צבע שמלתה כדי לכסות את שערה ואת גבה החשוף; סדים זרקה על עצמה את העבאיה הרקומה השחורה שלה ומעליה רעלת משי, ועטפה את גופה ואת החלק התחתון של פניה. מישל, לעומתן, נותרה בשלה: היא לא זזה ממקומה, ונעצה את עיניה בגברים אחד-אחד, מתעלמת לחלוטין מהמלמולים ומהמבטים הנוקבים בהחלט של כמה מהנשים". ארבע חברותיה של הסופרת, למיס, סדים, מישל וקמרה, כולן מתמודדות עם סיטואציה דומה. כל אחת בדרכה שלה.

מה אהבתי בו?

אהבתי את ההצצה לעולם הזה, הכל כך שונה משלי. "הסעודים התחילו לחגוג את יום ולנטיין בסוף שנות התשעים, אחרי ששמעו עליו בערוצי הטלויזיה בלוויין ששידרו מלבנון וממצרים. אחר כך התחילו להטיל עונשים וקנסות על בעלי חנויות פרחים, שחילקו ורדים אדומים בכל מיני שיטות מורכבות ופתלתלות, כאילו מדובר בסחורות מוברחות."
לא אהבתי את הניסיון להשוות את גיבורות הסיפור לגיבורות של "סקס והעיר". לא מצאתי הרבה קשר, אם להודות על האמת. התחברתי מאוד לסיפור האמיתי ולהתלבטות שבוודאי הייתה למחברת באשר לפירסום של הספר שלה ולתוצאות שזה עלול לגרום. במהלך הספר היא משתפת אותנו בתגובות שקיבלה: "בשבועות האחרונים קראתי בעיתונים כתבות שעסקו בי, כלומר, בהודעות שלי. עיתונים מכובדים כותבים ש: "מהומה גדולה מתחוללת לאחרונה במקומותינו, ומאחוריה עומדת אישה צעירה ואלמונית ששולחת מדי יום שישי הודעות אימייל למשתמשי אינטרנט רבים ברחבי סעודיה. (…) יש התומכים בצעירה הזאת, ויש המתנגדים לה".
בסופו של הספר היא משתפת בקצרה גם לגבי התגובות של גיבורות הספר אך את זה אשאיר לכם לקרוא בעצמכם. הספר נדפס בלבנון, לא בסעודיה עצמה. הסופרת נאלצה להגלות את עצמה למקום אחר בעולם.