חמישה דברים שאני אוהבת בישׂראליוּת

שמעתי על הפרויקט המקסים הזה לרגל יום העצמאות. אז הרמתי את הכפפה ואת הדגל והנה הרשימה שלי: חמישה דברים אהובים, אחד שלא.
סליחה אם אני נתפסת לקלישאות, פעם בשנה מותר. ומתי אם לא ביום העצמאות?

בחורה עם מחשב נייד

האוויר

כי איפה עוד יש ים כזה, ושמש כזו, ושמיים כאלו?
מסכימה עם אלו שאומרים שבקיץ אי אפשר לזוז פה מרוב חום ולחות.
יודעת שהאבק המעצבן בכל פינה ימשיך להצטבר. הוא מוכיח לי בכל פעם מחדש שעד לא מזמן היה פה רק מדבר וחול ושממה.
אבל אין עוד כזה אוויר, או מזג אוויר או איך שלא יקראו לזה. בישראל אפשר לעשות כמעט הכל בחוץ. תאמינו לי – בחורף של מינוס קפוא ושלג וקרח – יש כמה דברים שקשה לעשות אותם בחוץ.

האוכל

פלאפל זה לא הכדור החביב עליי. לא סובלת סביח. לא אוהבת שווארמה. איך את ישראלית בכלל? שואלים אותי. כן אני ישראלית, ואני טוענת בתוקף
שיש פה ירקות ופירות שכמותם לא טעמתי באף מקום אחר בעולם. ויש פה מגוון של צבעים וטעמים ומרקמים.
ויש פה מנות מקוריות וטעימות, וחומוס אלוהי, וגלידות מאלפות. ואת הממולאים של סבתא. גם אם זו לא הסבתא שלי.

האנשים

יש פה את האנשים שלא מחזיקים לי את הדלת פתוחה בכניסה. יש פה את אלו שלא נותנים לי לרדת מהאוטובוס/הרכבת כי הם חייבים לעלו ראשונים. האנשים ששוכחים להגיד שלום.
אבל יש פה גם את האנשים שתמיד עוזרים, ועונים בחיוך לכל שאלה, ושואלים מה קרה ואיך אפשר לעזור, ומה שלומך ומחכים לתשובה אמיתית.
ויש פה את החברים המדהימים ביותר, ואת המשפחה הקסומה עלי אדמות. ותמיד יש עם מי ללכת לקטוף שסק, לצייר על מדרכות בגירי-כביש, לרכב באופניים עד הים ובחזרה, להתקשר כשקצת עצוב, לשבת על כוס משקה.

השפה

כי רק בעברית אפשר לקרוא את הספרים ואת השפה שלא מתורגמת ולא מתנצלת, ולכתוב, ולשתף ולספר. תגידו לי- באיזו שפה בעולם עוד אפשר לכתוב דברים כאלו?

האתגרים

הגעתי להתנדבות בעמותת אתגרים דרך האהבה לספורט, והרצון לתרום ולסייע. ונשארתי בגלל הרעיון המקסים, הביצוע, ובגלל זו שאתם רואים בתמונה מאחור.
בזכותה נשארתי כי אני אוהבת לשמוע אותה, ואת הסיפורים שלה, ולשוחח איתה על מוזיקה קלאסית ועל מלחינים מודרניים – וכל זה תוך כדי רכיבה.

ואחד שאני לא אוהבת – המזהמים

אמצע היום, מרכז תל אביב. כל הרחוב כבר מלוכלך אבל הוא ממשיך. כל כמה שניות עוצר, זורק ערימת כרטיסי ביקור שמציעים באופן ברור שירותי ליווי, וממשיך.
למה אתה זורק את זה על הארץ? שאלתי אותו.
ככה זה, עבודה. תשמע, אמרתי לו, גם אני לעיתים עושה דברים שאני לא אוהבת כדי להתפרנס, אבל אתה סתם מלכלך את הרחוב. שימו את זה בתיבות דואר, למה ככה?
לא, הוא הסביר לי בכובד ראש. זה לא לדואר! או באוטו או ברצפה. לאחר מכן דיברתי עם גורם מוסמך בעירייה שסיפר לי שבדרך כלל אותם מזהמים לוקחים ילדים לביצוע המשימה, כך שגם אם ייתפסו אין הרבה מה לעשות.