הבלוג של לליב

לליב

ברוכים הבאים לבלוג שלי. על הדברים הטובים בחיים ועוד קצת. אימייל [email protected] פייסבוק https://www.facebook.com/laliv.gal אינסטגרם https://www.instagram.com/laliv.gal/ יוטיוב https://www.youtube.com/user/ismeralda100

עדכונים:

פוסטים: 327

החל מיולי 2011

7 בבוקר. חמש שיחות שלא נענו. אין שום סיבה שמישהו יתקשר אליי בשעות כאלו. אחרי הכל, אני פה כבר איזה זמן. השיחות של אופס, חשבתי שזה שבע שעות קדימה הסתיימו לפני כמה שנים. תוך כדי צחצוח שיניים שיחה נכנסת. השקט המטריד מסביב שלח אצבעותיו הארוכות ולחץ במקומי על המקש הירוק.

14/02/2013

עכשיו זה הזמן של חגים קטנים. ימים של חנויות מלאות בוורוד-אדום ולבבות של אהבה רומנטית.

בין מה שפעם-קראו-לו יום-האם, לחג האהבה ע”ש וולנטיין, ופורים של משנכנס אדר מרבין בשמחה, זוכרים אותך.

ביום הזה בעיקר עצובים, אבל גם שמחים ואוהבים. כי היית איתנו. אומנם לזמן קצר מידי ולא מספיק בכלל, אבל אהבנו כל כך וזוכרים את הרגעים השמחים.

כבר כתבתי עלייך בעבר אבל השנה החלטתי שאני רוצה לכתוב את היום הזה: איך את הלכת וכמה לי זה כאב. כאן וגם שם.

7  בבוקר ארה”ב, 2  בצהריים ישראל

בוקר חדש, אני מתכוננת לעוד יום קר בחוץ, הוא כבר מזמן יצא לעבודה.

בדרך למקלחת מעיפה מבט בסלולאר. חמש שיחות שלא נענו, כולן מ

restricted.

אין שום סיבה שמישהו יתקשר אליי בשעות כאלו. אחרי הכל, אני פה כבר איזה זמן. השיחות של אופס, חשבתי שזה שבע שעות קדימה הסתיימו לפני כמה שנים. בטח טעות.

תוך כדי צחצוח שיניים שיחה נכנסת. לא נוהגת לתקשר עם העולם לפני 8, אבל השקט  המטריד מסביב שלח אצבעותיו הארוכות ולחץ במקומי על המקש הירוק.

-היי, מה נשמע? אחותי הגדולה על הקו.

-בסדר, מתארגנת. קר כרגיל. מה שלומך?

-איך , כאילו, רציתי לדעת, התקשרתי לשמוע, איך את?

-תיכף צריכה לצאת, תקשיבי, האמא הזו ממש שונאת שאני מאחרת ואם אני מפספסת את האוטובוס הזה יש לי עוד רבע שעה הליכה בקרח….באסה.

-אבל איך את עם מה שקרה?

-מה קרה?

אוי לא, אני חושבת לעצמי. שוב מלחמה בלבנון? פיגוע טרור חלילה? אני דווקא מאוד מחוברת ללמה-נט ולא שמעתי כלום.

-אה אנחנו אצל אח שלך. רגע את לא התקשרת אתמול ו….שנייה, קחי את אמא.

אמא שלי על הקו.

אם קרה משהו טראגי ברמה הבינלאומית, ברור הרי שעל הקו ישימו את הדאגנית ביותר במשפחה. שלא לומר ביקום כולו. ואני מסתובבת עם מברשת השיניים בפה ומסדרת כלים שטופים מאתמול בארון.

-אבל את התקשרת אליי בלילה ואמרת -

-אמא, אני לא התקשרתי אלייך בלילה. הרגע קמתי, אני חייבת לרוץ ולא ממש מבינה מה-

-אבל את לא התקשרת אליי בלילה ואמרת לי “אמא, איילה נפטרה”?

מה??? עכשיו אני כבר יושבת. על הרצפה.

אבל איך, ומתי, ולמה ומה קרה? אני לא מבינה, לא יודעת מה לחשוב, אוספת את הרסיסים של עצמי מהרצפה. מבקשת לדבר עם אמא שלה.

-היא נפטרה בלילה, רק תדעי שהיא הייתה בבית, איתנו, עם האנשים שאוהבים אותה.

יותר אני לא זוכרת מה היא אמרה, ומה היה ההמשך של השיחה הטראנס אטלנטית הזו. רק זוכרת את עצמי יושבת על הרצפה וצורחת לטלפון

אבל אני מתגעגעת אליה!!!!

לאחות הגדולה-קטנה ולי יש קול דומה. מאוחר יותר יסתבר לי שהיא התקשרה לאמא בלילה ואמרה משפט אחד: הוא התקשר וביקש להודיע לה שאיילה נפטרה, מחכים לה שתגיע.

אמא הייתה בהלם מוחלט, ולא שאלה מי זאת. היא הניחה שזאת אני, בטעות. טעות שבטירוף של היום הזה לא היה מקום וזמן לברר אותה.

כריסטמס אחד לפני

כמה התרגשות יש בלפגוש את המשפחה אחרי כל כך הרבה זמן. כשהאנשים מעמותת משאלת-לב הגיעו לראיין את איילה, הם שאלו אותה מה המשאלה שלה.

-ללכת לגן. ענתה בלי להתבלבל.

הילדה שנדמה שכבר התרגלה לקרחת ולימים ארוכים בבית החולים ולכאבים וזריקות ובדיקות, לא וויתרה על חלום הנורמאליות. המוני ילדים מבקשים כל יום להישאר בבית רק ליום אחד, ובבקשה אם אפשר לא ללכת לגן.

כל מה שהיא רצתה היה ללכת לגן, לכל היום ולא לשעה-שעתיים. כל יום. פשוט להיות כמו כולם.

אמא שלה הזכירה למראיניים את המטרה לשמה התכנסו, וכמה ימים אחרי זה התקבלו כרטיסים. ישראל-ארה”ב, הלוך ושוב, לאיילה ולאח הגדול שלה ולהורים.

וכך נפגשנו שם. רציתי לקנות לה המון דברים, ולספר עוד סיפורים, להיות איתה כמה שיותר. בסך הכל בילינו יחד פחות משבוע, זה לא הספיק וזו הייתה הפעם האחרונה שראיתי אותה.

נוירו-מה?

נוירובלסטומה. מחלה ממאירה ורעה נורא, גידול הנובע מאי-שם במערכת העצבים. מילה מסובכת שהפכה לחלק מהחיים שלנו. כולנו ידענו שאיילה חולה. האמנו שהיא תעבור את זה. לא רצינו לדעת כמה המחלה הזו גרועה.

הכי עצוב היה לי? שגם היא ידעה שהיא חולה, ולא סתם בחום או שפעת. היא ידעה, עד כמה שילדה בת בקושי ארבע יכולה לדעת ולהבין.

הרבה זמן אחרי הדוד שלה מהצד השני, יספר לי שכנודע דבר המחלה שלה, אמרו לו

Look, she’s not gonna make it

שלא יטפח ציפיות. לי אף אחד לא אמר את המשפט הזה, ולמרות זאת ידעתי. כשמי שהכיר אותה שאל לשלומה ועניתי שבסדר וטוב יחסית, שאלתי גם אני את עצמי כמה זמן עוד אוכל לענות ככה.

אבל אני מתגעגעת אליה

זה כבר כמה שנים שאת לא פה. יש לך שני אחים קטנים, נוספו עוד כמה אחיינים, אחת מהן אפילו קרויה על שמך ואוהבת כמוך את דורה ואת הלו-קיטי וגם קופיקו. הייתן יכולות להיות חברות טובות.

ביום שישי ניזכר בך שוב, האחיניית הגדולה שלך “תנגן” קצת בגיטרה, ונשיר לך את השיר הזה. אני אוהבת אותך ומתגעגעת ולא אשכח אותך, איילה מקסימה. באהבה, תמיד דודה שלך.

יש חיידק משוגע שפוגע
חסר הבחנה
אבל החדר חמים ונעים
ואת ישנה

embedded by Embedded Video

YouTube Direkt

עוד מהבלוג של לליב

תצוגה מקדימה

אהבה - טייק 2

את אסף הכרתי במסגרת העבודה. כשהוא סיפר לי את הסיפור שלו ידעתי שאת זה אני חייבת לכתוב. לחתונות אני בדרך כלל לא הולכת, אבל זו הייתה משהו מיוחד. תשמעו סיפור. אהבה ממבט ראשון ורד ואני הכרנו צעירים, בבית קפה בו היא עבדה...

תגובות

פורסם לפני 5 years
תצוגה מקדימה

להפוך לעצמאית ולאהוב את העבודה

אלה זיו היא עצמאית ומקסימה. יש לה מכון יופי ומספרה באווירה ביתית, שזה כולל הכל: איפור ותסרוקות, טיפוח ויופי, פדיקור מניקור, הסרת שיער וכל מה שקשור בזה. ...

תגובות

פורסם לפני 5 years
תצוגה מקדימה

פרויקט הדייטים הגדול: חלק א' - חוקי הזהב

לפני כמה ימים צדה את עיניי מודעה באחת מקבוצות הפייסבוק בהן אני חברה. הנושא: כתבה בנושא דייטים. דרושים: אנשי מקצוע היכולים לתרום ממשנתם בעניין, ודייטרים המעוניינים לתרום מניסיונם בעניין. דייטרית אה!! אני דייטרית....

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה