בדרך אליך

בחורה עם מחשב נייד

שני בתים בישראל נשאבו אתמול (יום ד') למעגל קשה של חוסר ודאות, לאחר שקיבלו את הבשורה המרה אודות בניהם, שנחטפו בתקיפת חיזבאללה בצפון. משפחת רגב מקריית מוצקין ומשפחת גולדווסר מנהריה, יתמודדו מעתה עם חוסר ודאות מוחלט.
הסיפור של קרנית גולדווסר מתחיל שם.
ואני, היום סיימתי לקרוא את הספר שכתבה. ביום הזיכרון 2012 חזרתי באחת לחודש יולי, שנת 2006.
אני התחתנתי. את זה כבר ידעתי מראש, אבל קצת לפני שכל החודש המטורף הזה התחיל, לא ידעתי שכל כך הרבה יקרה פה.
תל אביב התרוקנה כאילו בבת אחת מגברים. בבתי קפה, בסופרים, רק נשים בכל מקום.
מלחמה. צפירות. כוננות.
נולד לי אחיין. אמא שלי לוקחת אותו ורצה איתו ועם אמא שלו למקלט הקרוב.
טלפון פתאום. דמעות. בן דוד שני שלי נהרג בלבנון. נוסעים להלוויה, אלפי אנשים.
אביב 2006, לפני כל זה, בית-עבודה-בית, ולי יש חתונה לארגן. דווקא נחמד, יש פורום חתונות אפילו, אני מגלה בשמחה.
מתוך מערכת המסרים של תפוז אנשים.
שולח: ismeralda100;
אל:udigold
נושא: צלם!!
שלום אודי. קראתי את הודעתך בפורום חתונות (כן כן, גם אני בפורום הזה כמה פעמים ביום….) ונראה לי שאתה זה בדיוק מה שאנחנו מחפשים. החתונה ביולי, ואנחנו מחפשים צלם עם עין טובה. לא צריכים חבילת צילומים ואלבום מעוצב. גם על וידאו כנראה שנוותר. אשמח לשמוע ממך! איזמרלדה.
דיברנו בטלפון. אודי היה כל כך נחמד. אמרתי לו שאנחנו גרים בתל אביב, עובדים שנינו עד מאוחר כל יום, אולי, אם אפשר להיפגש באיזור המרכז. אודי אמר שהוא גר בחיפה, ואולי נקבע באמצע, אם זה נח לנו, הוא יכול אפילו להגיע לפגישה בסוף שבוע.
איכשהו יולי הלך והתקרב ולא מצאנו זמן להיפגש. החתן קבע עם מישהו אחר וסגרנו על צלם.
יומיים אחרי החתונה, מאחרת כרגיל לצאת לעבודה, פותחת את האינטרנט. מהר מרימה טלפון למי שאז היה בעלי מזה כמה ימים והיום הוא כבר מזמן הגרוש שלי.
תקשיב, משהו נראה לי מוזר.
מה קרה? שאל.
הצלם, ההוא שדיברתי איתו, נו הנחמד הזה שאמר שהוא גר בחיפה ובסוף לא מצאנו זמן להיפגש איתו? שני חיילים. נחטפו. אבל כתוב אהוד, אז זה בטח לא הוא. כי אני בטוחה בוודאות אני זוכרת, הוא אמר שקוראים לו אודי. ופה כתוב אהוד. אבל רגע, השם משפחה שלו. אני לא יודעת….אתה ליד אינטרנט?
רגע. כן, אני רואה.
http://www.ynet.co.il/articles/1,7340,L-3274604,00.html
זה הוא, אודי גולדווסר.
קרנית גולדווסר הפכה ברגע אחד מסטודנטית בטכניון, שהרגע התחתנה ומחכה לבעלה שיחזור כבר הביתה מהמילואים האלו, לאשת חייל חטוף. בעיניי קרנית כתבה ספר מדהים. ענייני, כתוב נפלא, מטלטל, מרגש.
כשקוראים, לא יכולים שלא לחשוב כמה אומץ ונחישות יש לאישה אחת, שעשתה כל מה שהיא יכולה. איך כאילו נדמה שבכמה רגעים היא גילתה בעצמה את כל הכוחות האלו. בשנתיים של מסע מפרך עם מטרה אחת: להחזיר את אודי הביתה.
(…) "באותם ימים ראשונים איש במדינה לא יכול היה לקבוע אם אודי ואלדד חיים או מתים. אי-הוודאות טרפה את ימינו ואת לילותינו מרגע הבשורה ועד לדקה האחרונה. גם שנה ויותר אחרי החטיפה לא נמצא האדם שיגיד: "גברת, את אלמנה, לכי שבי שבעה." פעם אחת הטחתי באולמרט, ביוזמתי, שעל סמך ממצאי הדוח הרפואי, 99 אחוז סיכויים שאודי מת. אולמרט ענה לי שהוא עוד לא שמע על הלוויה של אדם ש-99 אחוז מת".
התחלתי לקרוא, ולא הנחתי את הספר ביומיים הבאים. ככל שהתקרבתי לסופו של הספר הרגשתי איך הקריאה נעשית מהירה יותר ויותר, הדופק עולה. כאילו גם אני חיכיתי שלסיפור הזה יהיה סוף טוב, למרות שידעתי את סופו, וזכרתי את היום בו חזרו שני הארונות. וזכרתי את שאמרו בני המשפחה, שמחכים רק לראות את אודי ואלדד חוצים את הגבול על הרגליים. ואיך זה נגמר. סיפור עם סוף ידוע מראש. הרבה דברים אחרים שלא ידענו. גולדווסר מספרת את הסיפור שלה, מאחורי הקלעים, מלפניו. מאחורי מחיצות הלב.
קרנית גולדווסר. הדרך אליך. 271 עמודים. הוצאת ידיעות אחרונות, ספרי חמד.