לבד בברלין

מה חשבתי על לבד בברלין, ספר שעצוב שהיה צריך להיכתב. למה זה ספר כל כך חשוב למרות שהוא מאוד קשה,
ולמה לא לוותר על הקריאה.

בחורה עם מחשב נייד

איזה ספר קשה, חשבתי כשהתחלתי לקרוא. וכמה זה עצוב שהספר הזה היה צריך בכלל להיכתב. כמויות של חוסר-היגיון בתקופה שלמה, לפני לא כל כך הרבה שנים. חברה שלי אמרה שזו פעם ראשונה שהיא קוראת ספר שנכתב מנקודת מבטו של הצד השני. אנחנו בתור ישראלים, שרבים מאיתנו נולדנו לאלו שהיו שם וחוו את המלחמה  בדרך זו או אחרת, שמענו תמיד כמה נורא זה היה. מעולם לא חשבתי שלחיות באותה תקופה בגרמניה, או בכל מקום אחר באירופה, היה דבר קל. אמא שלי מעולם לא הסתירה את הילדות הקשה שחוותה וכשקצת התבגרתי  לא חסכה ממני פרטים בנוגע לחיים שהיו משהו אחד וברגע עלייתם של הנאצים לשלטון נהפכו למשהו אחר ורע כל כך. לרבים מחבריי יש רתיעה מביטויים אומנותיים שעוסקים בתקופה הזו. מספיק פעם בשנה יום השואה, לא צריך יותר מזה, אמר לי ידיד. ובכל זאת החלטתי לקרוא את הספר החשוב הזה.
"הם לא מדברים, ולו רק כדי שהאחר לא ידבר. הם לא רוצים לשמוע תלונות, הרי אינם יכולים לשנות, לשפר, כלום, כאן כל דבר מתנהל באותה קשיחות."
לבד בדירה יושב זוג מתוסכל וכותב גלויות. באיזשהו שלב הם הבינו כמה אבסורדית היא המציאות בה הם חיים, כמה לא הגיוני הוא כל מה שקורה מסביבם, וכמה קטנה השפעתם. דווקא כאשר נהיו מודעים לכך שהם בסך הכל בורג קטן במערכת, וליכולתם המוגבלת לשנות את המציאות הבלתי נסבלת בגרמניה בה הם חיו, דווקא אז הם החליטו לנסות ולעשות.
אני מודה, כשהתחלתי לקרוא לא ממש התחברתי לסגנון הכתיבה של פאלאדה. הוא אפילו הצליח לשעמם אותי לעיתים. לאט התחלתי להפתח לסגנון המיוחד שלו, ליכולת שלו לתאר מצב בצורה כל כך מפורטת, להעביר תחושה במילים. שקראתי עליו הכל התחבר לי, כמה חייו הקשים השפיעו על סגנון הכתיבה הייחודי שלו. בצורה פשוטה ובהירה הוא מתאר את תחושותיהם של גיבוריו, שלא מן הנמנע היו גם תחושותיו שלו באותם שנים. ודווקא הוא, שהחליט אז לחזור לכתיבת ספרי ילדים בשביל לא לעצבן את מי שהיה יכול להתעצבן, ובשביל לא לכתוב את כל מה שחשב על מה שקרה מסביבו, כתב את הספר הזה.
"הם בסך הכל גלגלים קטנים במכונה, גלגלים קטנים עשויים ברזל, פלדה. אילו הברזל היה מתרכך, היו חייבים להחליף את הגלגל הקטן, והם לא רוצים שיחליפו אותם, הם רוצים להמשיך להיות גלגלים קטנים."
כאשר סיימתי לקרוא הבנתי כמה נורא זה היה עבור כולם. לא שלא ידעתי זאת קודם. לא שחשבתי שלחיות בגרמניה הנאצית, בתקופה ההיא יכול היה להיות טוב למישהו.
וכשחשבתי על הספר הזה הבנתי כמה רבים היו אלו שמילאו חלק במכונת המלחמה הזו, וגם הם נדמה שבשלב כלשהו פשוט חיכו למותם ונדמה שבנקודת זמן מסויימת פשוט השלימו עם הנעשה מסביב.